פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ו:ז:ג
Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 6:7:3 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 6:7:3) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →האומר תנו. מנכסיי לבניי שקל בשבת והוא חצי סלע:
והן ראוין ליטול סלע. שאינן ניזונין בפחות מסלע:
נותנין להן סלע. שאלו היה יודע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע לא היה מצוה כך:
אל תתנו להן. הרי מיחה בידם ולא עשאם יורשים אלא בענין זה:
ולמזון האשה והבנות וכו' נותנין להן שקל. ובתוספתא גריס נותנין להן סלע. דמתנאי כתובה הן ניזונות ולגי' הספר י"ל דשאני בנים הואיל וראוין לירושה דאורייתא נותנין להן סלע כשלא מיחה אבל למזון האשה והבנות הולכין אחר דבריו:
מאיר היה אומר וכו'. כלומר פלוגתא דר"מ ורבנן ור"מ לטעמיה דאמר מצוה לקיים דברי המת:
גובין והולכין. לעולם וניזונין מהנכסים עד שיכלו:
הדא פשטה שאילתא דחילפי. מכאן פשט חילפי והוא אילפי בבבלי. שאלתו ששאלו ממנו כדלקמיה אמרי. שאמר חילפי אשב על חוף הנהר וכל ששואלני דבר מברייתא דר' חייה רבה ואני לא אוציא סמך לדבר מן המשנה יזרקוני לנהר. ובבבלי פרקין גריס אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא וכו' אתא ההוא סבא תנאי ליה האומר תנו לבניי שקל בשבת וכו' ועיקרא דעובדא בתענית דף כ"א:
מה הוה מימר. מה היה פושט על זה:
יעשה שליש וכו'. דקתני במתני' דס"ל לר"מ מצוה לקיים דברי המת והאי ברייתא דלעיל דקתני אם אמר אל תתנו אלא שקל בין כך ובין כך אין נותנין להן אלא שקל נמי כר"מ אתייא דמצוה לקיים דברי המת: