פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות ד:ד:ח
Penei Moshe on Yerushalmi Kesubos 4:4:8 (Penei Moshe on Jerusalem Talmud Ketubot 4:4:8) · פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות · free full Hebrew text
Open in the reader →לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. אם נאמר דדין המכות והממון יהיה בב"ד של שלשה כדתנן ד"מ ודיני המכות בשלשה והעדים יהו נדונים בכ"ג או דילמא הואיל והוצרכו עכשיו לב"ד של כ"ג משום העדים נידון הוא ג"כ באותו ב"ד דכדין אחד הוא. אילו לא הוזמו עידי האב. והיה הבעל לוקה ונותן מאה סלע בב"ד של ג' ועדיו היו נסקלין בב"ד של כ"ג ועכשיו נמי כן כדמסיק דקסבר רבי זעירא שני דינין הן דין הבעל לא שייכא לדין העדים והאי כדיניה והאי כדיניה הוא נידון בשלשה והן בכ"ג:
ר"י בשם ר' אבהו. קסבר כולו דין אחד הוא והואיל ונזקקין לב"ד של כ"ג בשביל העדים נידון נמי הבעל באותו ב"ד:
אל זקני העיר זה ב"ד של שלשה. דסתם זקני הן ב"ד של ג' כדאמרינן בעלמא זקני שנים ואין ב"ד שקול הרי כאן שלשה:
השערה זה ב"ד של עשרים ושלשה. ששם סנהדרי קטנה יושבין והאי קרא כתיב גבי והוציאו את בתולי הנערה דמיירי כשהביא האב עדים להזים עידי הבעל אלמא דשני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ"ג וקשיא לרבי אבהו:
פתר לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם בשלשה גרסינן. דר"מ אמר בסנהדרין דדינו של מוציא שם רע שיהא לוקה ומשלם בשלשה ורבי אבהו מפרש פלוגתייהו בדינו של הבעל כרבי יוסי ברבי בון לקמן וסבר ר"מ שני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ"ג:
תמן תנינן. בריש סנהדרין האונס כו' ופליגי רבי מנא ורבי יוסי ברבי בון בפירושא דפלוגתייהו:
בנערה מאורסה פליגין. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל וכשהוזמו עדיו מיירי שיהא הוא נידון בשלשה אלא בתחילת דין של מוציא שם רע קאמר שבא להפסיד כתובתה ולא להורגה שאין כאן עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר"מ בשלשה וקסבר ר"מ אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא כשיבאו לב"ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזינתה ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי מתחילה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי דיני נפשות להא לא חיישינן הילכך מפסדת כתובתה בשלשה:
ונסקלת בג' ועשרים. כשיבאו עדים ויעידו עליה שזנתה אז נזקלת בכ"ג:
מקום שנסקלת. דקסברי חוששין ללעז והילכך מתחילה בעינן שלשה ועשרים ושם היא מפסדת כתובתה דשמא יבאו עדים ויעידו עליה:
אבל במוציא שם רע. כלומר אם הדין על הבעל על שהוציא שם רע שהוזמו עדיו כ"ע מודים דבמקום שהעדים נסקלין וכו' הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא נידון הבעל ג"כ באותו ב"ד דדין אחד הוא:
אין דלא תניתה פליגא. בתמיה מה שלא נשנה בפירוש את עבד לה פלוגתא:
אלא במוציא שם רע פליגין. בדינו של הבעל דר"מ סבר שני דינין הן וחכמים סברי דין א' הוא:
אבל בנערה המאורסה. כשבא הבעל לדון עליה כ"ע מודו וכו' דחוששין ללעז:
ואתייא דרבי מנא כר"ז וכו'. כלומר בפירוש אוקמתא דמתני' דר"י בר' בון מיקי לה נמי דפליגי בדינו של הבעל כרבי אבהו לעיל דמוקי להך ברייתא דסברה שני דינין הן כר"מ ודר' מנא כרבי זעירא דלא מוקי לה פלוגתייהו בהכי אבל לענין דינא ע"כ לא ס"ל כוותיה. ואי אפשר להחליף הגי' דא"כ רבי יוסי ברבי בון כמאן דהא אליביה סברי חכמים דין אחד הוא ור"ז סבר שני דינין הן: