פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות א:י:ד

תוכה שבציפורין בעל. בתוך העיר היה המעשה ולפיכך הכשירו אותה דבשעת קרונות הוה ורוב סיעה מסייע לרוב העיר אבל אם בעל חוץ לעיר דרוב סיעה גרידתא היא לאו כלום הוא וכן קאמר רבא בשם רבי ינאי אלא דנקט לה בלישנא אחרינא ולאפוקי נמי רוב העיר גרידא:

ראו אותו פורש מציפורין ובועל. שידוע בודאי שמציפורי הוא פסול דחזקה דפסול משם היה זה שבעל אע"פ שרוב העיר כשירין דליכא כאן אלא חדא רובא. א"נ דלא הוי רובא כלל לפי שפירש ממקום הקביעות כדקאמר לקמן שראוהו פורש מן הבתים והוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי:

פלטיא מהו. אם פירש מן רה"ר שבתוך העיר מאי אם כרוב הוא או לא:

רבי ירמיה בר ווא משום רבי יוסי אומר ברוב. כרובא דיינינן לה ולא הוי כפירש ממקום הקביעות:

חייליה דרבי ירמיה. כחו וסייעתו מן הדא דאמר כו' דשמעינן מינה דרה"ר לאו כמקום קבוע חשיבא כיון דניידי ואמרי' בה כל דפריש מרובא פריש:

מפקחין עליו. את הגל בשבת בשביל ישראל ששם אע"ג דעכומ"ו רובא הוו משום דקבוע הוא וכמחצה על מחצה וספק נפשות להקל:

ופלטיא. אם פירשו לפלטיא ונפלה שם מפולת עליהם הולכין אחר הרוב ואין מפקחין וכגון דלא פריש אלא מקצתייהו ולא נתחזק ישראל שם דאי לאו הכי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב ועכ"פ ש"מ דפלטיא כרובא הוי:

ומהו וכו'. קושיא הוא כלומר והשתא מאי דאמר ר' בא לעיל דראוהו שפורש מן העיר לא הוי כרוב ע"ד דר' ירמיה משום רבי יוסי דקאמר פירש מפלטיא הוי כרוב ע"כ צריך לפרש דדוקא שראוהו פורש מן הבתים דאז הוי כפירש ממקום הקביעות:

ועל דעתיה דרבי יוסי. לפי מה ששמענו מדר' יוסי דנפשיה דלקמן אליבא דרבי ירמיה:

אפילו בפלטיא. אפילו פירש מן הפלטיא לא הוי כרוב דכל העיר מיחשיב אליביה כקבוע כדמוכח מדלקמיה וקשיא דר' יוסי דידי' אדודי':

היתה ציפורין נעול'. שהיו דלתות העיר נעולות ולא שכיחא בה רובא דעלמא:

רבי יוסי אומר עד שיוכיח. עד שיהי' לנו ראי' ברורה דכשר הוי דלא אזלינן בתר רוב כשרים שבעיר משום דכל העיר כקבוע חשיבא אפילו פירש מן הבתים לרה"ר:

וכא רבי יוסי אומר ברוב. מסקנת הקושיא היא והכא קאמר רבי ירמיה משמיה דר' יוסי דפלטיא הוי כרוב:

חיילי' דר' יוסי. וקאמר הש"ס דסייעתי' דרבי יוסי דאמר משמיה דנפשיה שאם היתה העיר נעולה צריך שיוכיח שהוא כשר ואם לאו חוששין שמא פסול הוא מן הדא דרבי יוחנן:

נתחלפה קופתו. גרסינן וכן הוא בדמאי שנתחלף לו להחבר קופתו של חטין אצל הטוחן:

אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן שם. אצל זה אותו היום חושש משום דמאי דפירות ע"ה דמאי הן ומינה סייעת' לר' יוסי דהכא כמו דהתם דלא אזלינן בתר רובא אלא דאם הוחזק ע"ה להיות טוחן באותו היום חושש ולא אמרינן ניזיל בתר רוב הטוחנין אצלו ועמהן נתחלף וטעמא משום דקבוע הוא וכן ה"נ אם הוחזק הפסול בתוך העיר חושש ולא אזלינן בתר רוב כשרים דכל העיר כקבוע היא:

מה בינה ולסידקי. סידקית המוכר' תבואה על יד קרויה סידקית א"נ סירקית והיא סוחרת ישמעאלית והתם פריך לה אסיפא דקתני ואם לאו אינו חושש וכי מה בין זה לסידקית דתנינן שאם היתה מסתלקת יום אחד באיסור למכור הימנו חוששין לכל הימים ואמאי קאמרת דדוקא אם הוחזק עם הארץ להיות טוחן באותו היום ואיידי דלקמיה פריך עלה דרבי יוסי מהא מייתי לה כל ההיא קושי' ופירוק' הכא:

ומשני שאני סידקית דאפשר לה שלא להסתפק ולמכור. בתמיה וכיון דחזינן דמסתפק מאיסור יום אחד חוששין לכל הימים:

וכא. אבל הכא גבי טוחן אני אומר לא הוחזק ע"ה להיות טוחן שם וחושש בתמיה דהא הטוחן גופיה אינו חשוד להחליף כמו הסידקית שראינו אותה בעצמה מסתפקת ומוכרת מן האיסור ואם לא הוחזק ע"ה באותו היום למאי ניחוש:

וכא. השתא פריך לה על דרבי יוסי דהכא א"כ הכא נמי אמאי ניחוש בעיר נעולה וכי אני אומר לא ירד אלא הפסול למלאות שם היום וחושש בתמיה דאמאי נתלי טפי בפסול מבכשר:

והא רבי אילא. קאמר לעיל תוכה שבציפורין בעל והכשירו ומסקנת הקושיא היא דקס"ד דטעמיה דתלינן ברוב כשירי העיר ואמאי קאמר רבי יוסי דלא מחשיב כרוב:

והא וכו'. כלו' דהש"ס חוזר ומתמה על זה דאדמותבת מרבי אילא אמאי לא תייתי סייעתא מהא דרבי בא בשם רבי ינאי דקאמר אם פירש מן העיר אמרינן חזקה שפסול משם הוא שבעל דאלמא לא אזלינן בתר רוב העיר כשירין אלא ע"כ דשאני התם דהא דמכשרינן כשבעל בתוכה של עיר משום דאיכא נמי רובא דעלמא דאזלי לגבה והיינו טעמיה נמי דרבי בא דאמר כשראינו שפירש מן העיר תלינן בפסול ולא אזלינן בתר רוב כשירים שבעיר כדלעיל דכקבוע הוי וכן נמי כשהעיר נעולה היינו טעמיה דרבי יוסי דלא אזלינן בתר רוב העיר: