פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ו:ב:ג

כמחלוקת. דר' יהודה ורבנן בגיטין כך חולקין בקידושין אם קידשה נערה עצמה לרבנן מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת:

ר'יוחנן אמר הכל מודים בקידושין. דשאני גירושין שמכנסת עצמה לרשות אביה אבל קידושין שמפקעת עצמה מרשות אביה אפי' רבנן מודו דאביה מקדשה ולא היא:

מודה ר"ל בנישואין. דלא פליגי ולכ"ע אינה יכולה להשיאה עצמה בלא רשות אביה לפי שבנשואין יוצאת מרשות אביה לגמרי' לא כל הימנה להפסיד מעשה ידיה שהוא של אביה:

על דעתיה דר' יוחנן. דאמר לרבנן אין לנערה המאורסה כח ודעת במקום אביה לקדש עצמה אלא דבגירושין היינו טעמא דמסתמא ניחא ליה לאביה שמכנסת עצמה לרשותו אין עושה שליח לקבל גיטה דאע"ג דהיא מקבלת את גיטה לשליח מיהא לא אלימא לשוויה שתתגרש בקבלתו:

מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דקתני האשה מתקדשת בה ובשלוחה וקס"ד אפי' נערה אלמא מציא לשווי' שליח לקידושין וה"ה לגירושין:

פתר לה בגדולה. בוגרת:

והתנינן קטנה כו'. ודוקא קטנה הא נערה הרי זה גט אלמא מציא לשווי' שליח:

פתר. למתני' דביתומה מיירי ושפיר דייקינן הא נערה מציא לשוויי' שליח לקבלה:

התנינן אם אמר לו אביה. אלמא ביש לה אב עסקינן:

פתר לה לצדדין היא. מתני' וחסורי מחסרא כדפרישית במתני' ורישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב:

מתני' פליגא על ריש לקיש. דקתני האיש מקדש בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו. הא בה ובשלוחה לא:

כר' יהודה. ההיא מתני' דקידושין כר' יהודה דהכא אתייא דאמר אין לה יד אצל אביה:

דאמר. כמו ואמר והרבה כמוהו בש"ס הזה. ובקידושין אמר ר' יוסי:

חד רב נפק. א' מרבנן יצא מבה"מ ואמר שהסכימו כלם למעשה כר' יוחנן:

וסמכין עלוי. הש"ס קאמר אם בר סמכא הוי האי מרבנן:

אלא דהות מן ימא לטיגני. שני מקומות קרובין זה לזה כלומר דאין אדם משקר בכה"ג דכיון דמקום קרוב הוא ירא שמא יבא א' ויכחישו: