פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין ג:א:ו

ר' חנניא כו'. קאמר דרבי היא מתני' דלית ליה ברירה:

ותני כן. תנ"ה לרבי:

כל התנאים פוסלין בגט. אם נכתבו בתוכו ואפילו כתב לה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתקיים התנאי לפי שמשעה ראשונה לאו כרות גיטא הוא ואין אומרי' לכשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דאין ברירה:

את שהוא פוסל בפה. כדמפרש ואזיל אם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פוסל אפי' אמר לה בעל פה משום דהוי שיור בגט כדאמרי' בריש המגרש פוסל נמי בכתב אבל בעל מנת דאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב:

אמר ר' יודן מה פליגין. כלומר דר' יודן דחי לה להא דמוקי מתני' כרבי ומטעמא דאין ברירה וקאמר דלא היא דלא נחלקו אלא בשביטל התנאי אבל אם נתקיים התנאי אף רבי מודה דאמרינן הוברר הדבר למפרע:

הרי הוא אומר כל התנאין כו'. סיומא דמילתי' דר' יודן היא כלו' ע"כ בשביטל תנאו פליגי דאלת"ה א"כ כל התנאים ששנינו בגיטין דלא כרבי בתמי' דקאמרת אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא:

א"ר חיננא. לעולם לרבי אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא דאין ברירה ולא קשיא מכל התנאים ששנינו דתמן כלומר בברייתא דרבי בכותב התנאי בגט על מנת כן אני מגרשך וכן במתני' על מנת שאיזו שארצה אגרש כיון ששמותיהן שוות כמי שנכתב התנאי בגט הוי ואינו כריתות:

ברם הכא. בכל תנאים שבעולם בנותן על מנת כן ואומר לה בע"פ הילכך כשנתקיים התנאי הוי גט וכן אם חזר וביטלו דכיון שלא כתבו בגט רוצה הוא שתהא כתיבת הגט כרות לגמרי:

הדא אמרה אין תופסין כרבי. לשון שאילה הוא כלומר לרבי דמכשיר בע"פ בנותן ע"מ כן ופוסל בכותב בתוך הגט אם נימא לדידיה דאפי' כתבו לאחר התורף נמי פסול וא"כ אין חילוק בין טופס לתורף ומי נימא נמי דסבר רבי שאין הסופר רשאי לכתוב הטופס שלא לשמה כמו שאינו רשאי בתורף דהא משוי תורף לטופס ולרבי אין כותבין טופס:

מן את בעי מרבי. ממי אתה רוצה מרבי אין הכא נמי דלית ליה טופסין דכר' יודה ס"ל דר' יודה פוסל בטופסין לקמן שעושה טופס כתורף:

ר"ל. פליג על ר' יוחנן ואמר כל התנאין פוסלין בגט לד"ה ולא פליגי רבי ורבנן בהא:

ועבד כר"ל. דחכמים פוסלין לכל התנאים:

שבקין ר' יוחנן ועבדין כריש לקיש. בתמיה:

והורייתא דר"ל לאו הורייה. וכי אין לסמוך על הוראתו של ר"ל אע"פ שתלמיד ר"י היה דודאי לא פליג אר"י רבו אלא כדאמר ר' יעקב לא דריש לקיש פליג אלא מתניתא אחריתא שמע דתני בה ד"ה פסול ועמד עליה לסמוך על הברייתא:

אמר ר' יוסי בר בון לא דר"ל כו'. טעמיה דר' ירמיה נמי מפרש דבשביל שהיה ר"ל פליג על ר"י לא היה מתריס לנגדו אלא בשביל לברר הלכה ומוצא הדין היה מפלפל כנגדו וכד שמע חדא ברייתא שהוא נגד ר"י הוה סמיך עלה ואם לאו היה מבטל דעתו נגד דעת ר' יוחנן רבו והכא על מתניתא סמיך: