פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין א:ה:ו

דילמא. מעשה היה בר' דוסתאי בר' ינאי ור' יוסי בן כיפר שירדו לבבל לגבות חוב אחד בשביל חבירם של כאן ומסרום לידם:

ואיתאמרת עליהון. ושוב נאמר עליהן לשון הרע ורצו להוציא המעות מידם ולא רצו להחזיר ואמרו להם כבר זכינו בשביל חבירנו:

אמרין לון. בני אותה העיר אנחנו רוצים שתקבלו עליכם בטוב כלומר אחריות אם יאבדו ויאנסו מידכם ולא רצו ואמרו להם שומרי חנם אנחנו ואין אנו מתחייבין עצמינו בכלום:

אתון. באו אצל ר' דוסתאי ונתרצה להחזיר ואמר להם ההנו כולה הנה. כל המעות לפניכם:

נסבון. לקחוהו לר' יוסי שלא נתרצה בכך:

ופטרוי. כפתוהו ויסרו אותו והכוהו והוציאו ממנו בכח:

כד סלקון. כשעלו לכאן בא רבי יוסי אצל רבי ינאי לקבול על רבי דוסתאי וא"ל ראה מה עשה לי בנך:

אילו. הי' משוה בדעתו עמי לא היו מוציאין כלום מידינו:

א"ל. ר' ינאי מפני מה עשית כך וא"ל ראיתי אותן ב"ד שוה כלומר כולם שוין בדעתם ואין מוחה בידם והן בעלי אימה ומרי נפש כובעיהן כו' ומדברין מחצין כלומר קולן עבה ובכח ונראה הדיבור יוצא מטיבורן ויוסי אתי כפות והרצועה להלקותו עולה ויורדת ואמרתי שמא דוסתאי אחר יש לאבא שאמסור עצמי להריג' ולכך נתרציתי להם:

הדא דתימר בהוא דלא יכיל מיקמיה טבאות. כלומר דוקא בשאינו יכול לעמוד בטוב כנגדם והוי אונס כהאי עובדא שאז פטור השליח כשהחזיר אבל אם יכול לעמוד כנגדם פושע הוי אם החזיר:

מיפק לון. מוציאין מזה השליח ונותנין לזה שזכה בשבילו: