פני משה על תלמוד ירושלמי גיטין א:ה:ה

האומר תן מנה זה לפלוני כו' לא יחזיר. דבמלוה ובפקדון בין שאמר תן בין שאמר הולך הוי כזכי וכשהגיע ליד השליח זכה בשביל המקבל ואין המשלח יכול לחזור ובפקדון דוקא כשהוחזק הנפקד כפרן דודאי ניחא לבעליו שיצא מתחת ידו אבל בלאו הכי לא דקי"ל יכול המפקיד לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ושמא לא ניחא ליה ולא זכה זה בשבילו והכי מסיק לה בבבלי דף י"ד:

וחייב האיש באחריותו. אע"פ שזכה השליח בשביל זה מכל מקום המשלח חייב באחריות עד שיקבל אותו האיש מי שנשתלח לו את שלו:

המתנה כחוב. דגם במתנה הוי הולך כזכי ואינו יכול לחזור:

הלך ומצאו שמת. זה שנשתלח לא יחזיר למשלח ואם מת יתן ליורשיו אבל אם אמר זכה או קבל כו' יתן ליורשיו של המקבל שכבר זכה בהן בשעת המתנה:

ואם לאחר מיתה זכה. שבשעת מתן מעות כבר מת זה יחזיר למשלח:

שאין אדם זוכה בכתב לאחר מיתה. אשטר מתנה קאי ולאו דוקא ובמנה נמי לא זכה כיון דליתיה למקבל בשעת מתן מעות:

מי שאמר מנה זה כו'. כולן כהולך הן וזכה ואם רצה לחזור לא יחזור:

והדין. מי שזכה בדבר בשביל חבירו לא יכול ג"כ לחזור וליתנו מידו: