פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ז:י:ב

גמ' זאת אומרת שאין המעות קונות דבר תורה. אדברי ר"א קאי דדייק ר' אבהו מדנקט רבי אליעזר לחנווני משמע לחנווני דווקא וטעמא משום שהחנוני זה מוכר ככרות לעירוב לכל בני החצר והלכך יכול הוא לזכות לזה שיזכה לחלקו בעירוב בתוך שאר בני החצר הא לאו הכי אלא שנותן מעה לאחד שיזכה לו ע"י מעה זו בעירוב לא עשה כלום שאין המעות קונות והוי ליה כמערב במעה:

מעתה אפילו בא לו אצל החנוני. ולמה לי שנותן לו מעה עכשיו אפילו בא לו אצל החנוני ואמר לו כשיבואו לקנות ממך לעירוב תתן גם כן חלקי ותזכה לי בעירוב אלא לאו דטעמא דר"א שהמעה שנותן לו הוא שקונה לו ונהי דלא מצית לדייק אליבא דר"א דס"ל בעלמא שהמעות קונות ומשום דאיכא למימר דשאני בעירוב שהקילו לו מפני כבוד השבת מיהו מדדייקת הואיל דנקט חנוני א"כ ש"מ דסבירא ליה בעלמא אין המעות קונות והלכך חנוני דווקא א"כ מאי איריא שנתן לו מעה אפי' בא אצלו ואמר לו כך ואני אתן לך המעה אח"כ נמי יזכה לו העירוב אגב שאר בני החצר:

שנייא היא שמא ישכח ויוציאנה. כלומר דהא לא קשיא דאין הכי נמי אפילו בא לו אצל החנוני ג"כ מהני והא דנקט נותן לו מעה משום שכן דרך הוא שזה רוצה שיקבל ממנו עכשיו המעה דחייש שמא ישכח ויוציאנה להמעה להוצאת ביתו ולא יהיה מצוי בידו לשלם לו אח"כ:

לא אמר כן. לדייק הכי מדר"א אלא מדברי חכמים ואיפכא הוא דדייקינן דחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו בחנוני ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו וא"כ זאת אומרת שהמעות קונות דבר תורה והלכך בשאר כל אדם זכו לו מעותיו:

שכן חנוני וכו'. כלו' ואם תאמר א"כ חנוני נמי היינו טעמא דחכמים שאין מודים בחנוני שכן חנוני זה שמוכר לעירוב לשאר בני החצר דרכו להיות מזכה להן ע"י אחר לפי שהוא טרוד ואין לו פנאי לכך וזה שנתן לו המעה שיזכה הוא בעצמו לו לעירוב לא מהני שדעתו היה שהוא יזכה לו ולא ע"י אחר:

שאין מערבין וכו' מתניתא דר"מ. דסבירא ליה על ידי עירוב בחצרות וע"י שיתוף במבואות דצריך דווקא לשתיהן כדאמר לעיל פרק הדר בהלכה ד' וס"ל התם דבין בעירוב ובין בשיתוף צריך שיהא לדעתו בדוקא:

ר' זעירא בשם ר' יוחנן וכו'. גריס להא נמי שם וכדפרישית ע"ש: