פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ו:ח:ד

פשיטא מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי. כלומ' פשיטא לן האי מילתא דעירובי חצרות שאמרו צריך שיהיה מונח בחצרות ובבית שבחצר ושיתופי מבואות במבוי הוא ואפי' באויר שבמבוי:

מערבין בחצרות אם רצו להשתתף במבוי אין משתתפין. הא נמי פשיטא ומסקנא דמילתא היא שעירובי חצירות אם רצה להשתתף במבוי כלו' אם רוצה להניח לעירובי חצרות במבוי כמו השיתוף של מבוי אין משתתפין כלומר אין עושין אותו כמו השיתוף ואין מניחין העירוב במבוי:

ואם נשתתפו במבוי אם רצו לערב. אלא הא מיבעיא לן אם השיתוף שנשתתפו במבוי רצו אותו לעשותו כמו העירוב ולהניחו בבית שבחצר מאי אם דווקא אמרו שיתוף מבואות במבוי או לא והדר פשיט לה שמערבין דלאו דווקא במבוי אמרו אלא אף במבוי ומכ"ש בבית שבחצר דטפי עדיף:

ותני. אדלעיל קאי דקאמר ר"מ אמר ע"י עירוב וע"י שיתוף והיכא שמעינן ליה לר"מ דקאמ' הכי ותני כן בתוספתא פ"ו והבאתי לעיל בהלכה ד':

כאחת. שצריך לשתיהן כאחת:

אם מערבין. אם עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואוסרין במבוי שאין סומכין על השיתוף במקום העירוב לד"ה וכלו' במקום שעירבו אין סומכין שיהא ג"כ לשיתוף ואם נשתתפו במבוי לבד מותר כאן וכאן דסבירא להו סומכין על העירוב במקום השיתוף:

אמר להן. ר"מ לחכמים אף אתם משכחין עלינו הלכות עירובין שאם לא יראו התינוקות שמערבין בחצרות ישתכח תורת העירוב מביניהן:

שהמבוי לחצרות וכו' כמה חצירות יהיו במבוי וכו'. גרסינן להא לעיל בפ"ק בהלכה א' עד מרבען ושם פירשתי: