פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין ו:ח:ג

עירבו בחצרו' ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי מתני' דר"מ וכו'. שצריך לעירוב בחצרות ולשיתוף במבוי דר"מ אמר כו' בתוס' היא כדפרישית הכל לעיל בהלכה ד':

אע"ג דר"מ אמר יש לו ביטול רשות. כלומ' שאף במבוי שייך הוא ביטול רשות כדאמ' לעיל בהלכה א' גבי מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים וכו' וש"מ דיש ביטול רשות במבוי מודה הוא בדינא דסיפא דמתני' שאם עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין כאן וכאן ואין צריך לבטל רשותו וטעמא לפי שהוא נסמך על שיתופו שהרי מיהת נשתתף עמהן במבוי:

מאן אית ליה וכו'. כלומר דפריך על ר' יעקב בר אחא דקאמר הכי בשם ר' יוחנן ור"א דמודה ר"מ בהא והא מאן אית ליה שצריך שתיהן עירוב ושיתוף לא ר"מ כדאמרינן לעיל והאיך יהיה מודה בזה שאם שכח ולא עירב שיהא נסמך על שיתופו:

א"ל. ר' יעקב בר אחא למאן דפריך ליה הכי:

ומה את משכח עלייהו הלכות עירובין. בתמיה וכי סבור אתה שר' יוחנן ור"א שכחו הלכות עירובין. ולא ידעי הא דר"מ הא בהדיא קאמרינן לעיל הכי לר"מ אלא דטעמא הכא הואיל וכיון דרובא עירבו לא משתכחא תורת עירוב בחצר כדפרישית במתני':

ר' אחא רבי אילא ייבא כחד מנהון. אסיפא דסיפא דמתני' קאי שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי. וקאמר דיבא זה כחד מנהון מבני בבל דאמר טעמא דהך מילתא שלא תאמר יסמוך כאן על העירוב דכמו דאמרינן אם שכח אחד מבני החצר ולא עירב סומך הוא על השיתוף ה"נ בלא נשתתף יסמוך על העירוב שהרי עירבו כולן דמאי שנא דלא הוא וטעמא משום דחוששין אנו שמא ילך לחצר שאינה צריכה שיתוף כדמפרש זו חצר רוגלת שהיא רגילה שלא לצאת דרך המבוי אלא דרך פתח שיש לה מצד אחר לר"ה והוא רואה אותן בני החצר שמערבין הן בחצר ולא משתתפין ואף הוא סבור לומר שמא עירוב מועיל בלא שיתוף בכל מקום ובאמת אין עירוב מועיל בלא שיתוף. כך אמר. חד מנהון ואידך אמר שמא ילך לחצר שכבר שיתף ויראה אותן משתתפין בשבת זו שסומכין על שכבר נשתתפו והשיתוף עדיין קיים הוא ואף הוא לא מערב ולא משתתף שיסבור שאין חיוב לא בזה ולא בזה: