פני דוד, בראשית, וישב יד

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ־נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם־מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל־חֲלֹמֹתָיו וְעַל־דְּבָרָיו:

שמעתי אומרים במשז"ל דמי שחושדין אותו אי אפשר שלא יהיה בו קצת ואי אית ליה אויבים לית לן בה דאויבים אפקוה לקלא והכא יוסף הצדיק הביא דבת אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום ולא יכלו דייקא דאם ידברו לו מקיימין החשד ולכן מוכרחים להראות שהוא שונא ובכן אין לחושדם כלל דאיהו שונא ואמרינן אויבים אפקוה לקלא וכל הענין שקר. ויוסף הצדיק נתחכם לספר להם חלומו דבזה מראה במופת דהוא אוהבם ומחזיקם לאוהבים כי כן אין מספרים חלום כי אם לאוהבים ובזה מתקיימת הדיבה כיון שהוא אהוב וז"ש ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו שהביא דבתם וכתב עלייהו הנפק בספרו חלומו להם להודיע שהם אוהבים והדיבה אמת עד כאן שמעתי ואחר כך מצאתי בספרי המפרשים: