פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ט

במה שיאשתני כו' שאחר היאוש שוקטים הרעיונים והאדם מתנחם מעמל טירוף מחשבותיו:

לדקותו ועומק ענינו שהוא דק להיותו דבר רוחני ועמוק להיותו בחכמה נפלאה:

סוד עניני בעצם מציאותי והכוונה בהעמדתי כו' כלומר שלאיזה כוונה העמידו אותי בזה העולם השפל דוקא:

כאשר הגיעני סיפור דבר זה:

סודם בו סוד כוונתם שהם מכוונים בו:

וחזקם חזק את אנשי המדינה בחומות ומגדלים ובריחי ברזל:

נעור וריק שנערו ממנו מה שהיה בידו משלו שהביא אל המדינה וכ"ש שנשאר ריק מחמודות המדינה:

טרחו היא היגיעה והשתדלותו בחכמתו:

נלבב בעל לב:

להוציא כל דבר כו' שבזמן מלכותו ידו בכל משלה ואין מי יאמר אליו מה תעשה:

מכמניו סגולת אוצרותיו:

בגדולתם וכבודם במה שהוא רואה שהם מגדלים ומכבדים אותו:

בצאתו מהרה כלו' שבבחינה אחרת שמח בזכרו מהירות יציאתו כו':

באופני תועלותיו נגד אהבת המועיל ומיני הנאותיו נגד אהבה הערב ואמר באופני תועלותיו שלפי שיש בכל דבר ממיני המועיל כמה אופני תועליות ואב לכולן הכסף שהוא ראש ומקור לאהבת המועיל ואופני תועלותיו רבו כמו רבו:

בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת ענין פרט ג' חלוקות נגד ג' שהיה חסר בשמושו בטובותיו בזמן מלכותו אלו לא הוציא דבר מן המדרגה שהרי בהתענגו בהנאת ערב לא היה לבו שלם בהנאתו דרך משל בשבתו על סיר הבשר ויין הרקח היה לבו נוקפו ואומר מה בצע בהתגוררי עתה על דגן ותירוש אכול למעדנים ושתות ממתקים הנה ימים באים גם לחם לשובע וארוחת ירק לא ימצאו לו ונגד זה אמר בלב שלם שעכשיו לבו שלם בהתענגו בדבר מה ונגד אהבת המועיל דהיינו קניני האדם שהנאתו מהם הוא במה שהם נמצאים תחת ידו ושמו נקרא עליהם כמו שהאריך בזה במורה ואחר שלא היה אז בטוח בקיומה היתה הנאתו חסרה ועל זה אמר ונפש בטוחה שעכשיו הוא בטוח שיתקיימו בידו ונגד מה ששני מיני ההנאות הנ"ל נכזבו באמת אחר כך בפועל ונפסקו אמר והתמדת ענין שענינם יתמיד ולא יפסק ומה שהפך הסדר והקדים בתחלה אהבת המועיל ואח"כ הקדים אהבת הערב כן דרכו בכמה מקומות לפתוח במה דסיים:

מהר לדבר הלמ"ד בשו"א והד' בקמ"ץ:

וסבר פנים הוא היפך פנים זועפות:

משבח מעשהו שהוא היה בעצמו משבח מעשיו כאומרים אשרי ילדותנו וכו' מעשהו טרחו והשתדלותו בחכמתו:

ושמח בשני הענינים כו' האחד שע"י שנגלה לו סודם הניח אחריו ברכה מה שהיה לו מקודם חוץ למדינה ולא הכניס אליה כמעשה הכסיל והב' שאדרבא היה מוציא ממה שבתוכה אל חוצה לה וזהו בשני הענינים שאמר:

בשני המקומות שהרי הכסיל שלא ידע סודם לא אכל בטובה גם בזמן מלכותו גם בלילה לא שכב לבו מפני שהיה טורח וטרוח בתיקוני המדינה בבניני ארמונות ומגדלים ושארי חיזוקים כמו שאמר למעלה שכן דרך המלכים בתחלת מלכותם להכניע בעמל לבם בתיקוני המדינה בכדי שישבו אח"כ שוקטים ובטוחים ונמצא שהסכל הפסיד בשני המקומות והחכם הגיע אל תאותו בשניהם:

הורני במדע והשכל והראני במשלים ודוגמאות כמאמרם ז"ל הראני פרסיים:

גרותך ומהירות יציאתך שגם אם אלף שנים יחיה האדם הנפש היא כגר בארץ הלזו שהיא רוחנית ומקומה הוא העולם העליון הרוחני כ"ש ימי שנותינו מעט ורעים ועל זה אמר גרותך ומהירות יציאתך:

אין לך תועלת בדברי כו' שהדברים הבאים לתועלת כשהם נדברים בדרך מליצה צחה יש למקבלה הנאה בצחות המליצה מלבד התועלת המכוון בהם אולם בביטול התועלת בטלה גם הנאת המליצה הטפלה לה כדרך כל הנטפלים לעיקר שבביטול העיקר בטלה הטפלה וכמאמרם ז"ל בביטול הכלי זיין לעתיד לבא דשרגא בטיהרא כו':

לולי חפצי בדבר להתנהג בהנהגת הנבון לכן אני מבקשת לבאר לי הענין בכל פרטיו:

אבל באמת כמו אבל אשמים אנחנו:

הגרמים העצמים מלשון עצם השמים שתרגום עצם גרמא:

לנשאך ולהרים מעלתך שדרך ההתנשאות לבא בהדרגה:

סגולתו כמ"ש ישראל לסגולתו ובחיריו שנאמר כי יעקב בחר לו יה:

ובריו כמ"ש אלהים לברי לבב ולפי שכינוי סגולה נמצא בתורה בסיפור מתן תורה לכן הקדימו המחבר וג' כינויים אלה נקנים לאדם ע"י הג' דברים שמביא בסמוך כמי שאבאר אי"ה אחת לאחת:

לטוב לך ולחסד עמך הם שתי בחינות המכוונות אצלו ית' בהיטיבו לבריותיו הא' שהוא חפץ בטובת ברואיו כמד"א לאהבה את ה' וכו' לטוב לך והב' שפעולת עשות החסד מצד עצמה חביבה בעיניו ית' וע"ז נאמר כי אני ה' עושה חסד כו' כי באלה חפצתי וכי' ושתי הבחינות תראה באיש צדיק שהוא מרחם על העני והפך בטוב לו ואף אם ידוע שטובתו מוכנת לבא ע"י איש אחר הוא מקדים עצמו לפי שגם פעולת החסד מצד עצמה חביבה עליו והבן:

והאיר לך בדעתו שחלק לך דעת מדעתו ית' כמאמרם ז"ל שחלק מחכמתו ליראיו והחכמה נקניאת אור כי הכסיל בחושך הולך ויתרון החכמה כיתרון האור וע"י שחלק לעמו מחכמתו קראם עם סגולתו:

נסותך ובחנך כבר ידוע שלשון נסיון הוא מלשון הרימו נס שע"י הנסיון תתרומם מדרגת הצדיק והוא התכלית המכוון ממנו ית' בפעולה זו ושם עצמית הפעולה יקרא מבחן ולפי שסוף מעשה במחשבה תחלה הקדים לשון נסיון ללשון מבחן:

בעבודתו או בהמרותו וע"י שצדיקי ישראל בוחרים בעבודתו ית' גם הם נקראים אצלו ית' בחירים:

בסבלך עול עבודתו שעבודתו ית' בזה העולם היא כובד אבן ונטל החול לטבע האדם הנוטה אל חומריות העולם והצדיק סובלה וע"י זה הצדיקים מתישים כח חומרם ולבם מזדכך ונקראים אצלו ית' ברי לבב כמו שגרעיני התבואה אחר הזדככם מסבך פסולת התבן והמוץ ע"י הדישה נקראו בר:

ואת על ענינך כו' כשאת על ענינך:

מקופא הוא הדומם:

סדר מתוקן כו' הן מצד הגבלת המקומות כמאמרם ז"ל העולם שליש ים שליש ישוב שליש מדבר גם הצמחים והבע"ח חלוקים במקומותם במושבותם כי מהם ימצאו באיקלים זה וזולתם באחר והן מצד הגבלת הזמן זרע וקציר קיץ וחורף קור וחום כל אחד בשעתו מסודרים זה אחר זה:

והנהגה נכונה שהוא ית' שם לו חוק ומשפט להתנהג עפ"י משטר כוכבי השמים וכסיליהם:

מסגולת יסודותיו היכל מתוקן הוא הגוף והוא מורכב מד' יסודות ארמ"ע מהמבחר שבה:

בשרשיו ותולדותיו כו' הרוצה לעמוד על תוכן דברים אלו יעיין במורה פרק ע"ב:

והידים שהם העיקר בחוש המישוש:

המוח הוא משכן השכל והלב הוא משכן רוח החיים והכבד הוא משכן הנפש הצומחת והביצים הם משכן הכח המוליד:

רצה לומר הכח המושך כו' הם ד' פקידים:

הכח המושך הוא המושך המזון אל האצטומכא והמחזיק מחזיק המזון שם ומעכבו מלצאת משם קודם בישולו והמעכל הוא המבשלו שם והדוחה הוא הדוחה הפסולת הנשאר בו אחר שהלך המבחר ממנו אל האברים:

ופזר העבדים הם האברים:

הפנימים כו' הוא פירוש על שאמר מבית ומחוץ:

והגידים גידי הדם:

והמיתרים הם הגידים הלבנים הבלתי חלולים כאותן שבבהמה שתופרין בהם ספר תורה ותפילין:

והעצבים הם כמין בשר לבן וקשה:

והעורקים הם הגידים הקרואים מזרקי הדם ובהם כח הדופק המודיע לרופאים מהות המזג בעת הצורך ויש אומרים שהם עגולי בשר רך ספוגי מלא ורידין ונקראים עכברים ובל"לט מוסקולי והם מקור התנועה ונמצאים מספר רב בגוף האדם:

קשרים ומצועים כו' שהם מקשרים הנשמה עם הגוף והם ממוצעים בין הרוחניות והגשמיות:

הדם הנובע נקרא כן לפי שהוא מתוסף ע"י המזון כמעין הנובע:

הדם והחום הטבעי כו' ואלו השלשה הם שוכנים זה בתוך זה כי החום הטבעי הוא משכן לרוח החיוני והדם הוא משכן החום הטבעי:

חיבור מתוקן כמאמרם ז"ל הנשמה ממלאה את כל הגוף:

קשר מסודר שסידר השלשה מיצועים הנ"ל שיהיו אחוזים זה בזה בכדי שעל ידם תתקשר הנפש בגוף:

ביכלתו זכר בזה תאר היכולת לפי שהקשר אמיץ כמאמרם ז"ל שעל כרחך אתה חי:

השלשה דברים שזכר למעלה הכרח הדעת והנסיון בבחירה והסבלנות בעול העבודה:

העבדים והשמשים יתבארו לקמן:

אשר תשיאך ותסיתך ראיתי להאריך קצת בביאור שת המנות האלה הנה כח היצר המביא לב האדם לידי חטא יחלק לשתי בחינות בחינה אחת שבהיות לב האדם שפל ונרפה מעשות הפועל הרע ההוא אם מיראת ה' או מיראת זולתו והיצר בא בערמתו ומסיר מלבו היראה באמתלאותיו בבחינה זו נקרא משיא לב האדם לשון התנשאות והרמה שהוא מרים ומקים מזימותיו משפלותם ואין קפידא מה שבזה השי"ן ימני ובזה שמאלי כי כאלה רבות במלות הנגזרות כידוע למדקדקים ונאמר אל ישיא אתכם חזקיה לאמר חל ה' אלהינו בטחנו כו' לפי שהיו ישראל חתים ונסוגים אחור ולבם שפל ונרפה ממגור מלך אשור אמר הרשע ההוא אולי ינשא חזקיהו לבכם בבטחון אלהיכם וכן תפלצתך השיא אותך (ירמיהו מ״ט:ט״ז) זדון לבך השיאך (עובדיה). ובחינה ב' שהוא מחזק תאותו ומחמם לבו בציור ערבות הפועל ההוא ובזה נקרא מסית והנה בחוה נאמר הנחש השיאני לפי שלא באה שם בדברי הנחש זולת התקוממות הלב משפלותו מיראת גזירת הבורא כאמרו לא מות תמותון כו' וההיפך בבורא ית' נאמר ותסיתני בו לבלעו חנם (איוב ב׳:ג׳) שלא תפול בו ית' לשון השאה אף בהשאלה כי ממי יירא ויפחד ח"ו אולם תצדק בו לשון הסתה בהשאלה בצד מה כאלו כביכול השטן הסב רצונו לדבר זה ואתה הקורא פקח עיניך וראה יש אתנו לכוון סיום דבריו לכוונה זו שסיים ואמר במה שמקציף ה' אלהים בוראך בו ובודאי לא לחנם הזכיר בכאן שני שמות אלו ובאמת הם מכוונים לשתי בחינות אלי כי בבחינה ראשונה שמסיר יראת ה' מלבו מקציף גם במדת הרחמים אולם במה שלבו פונה לתאוות מותרות יש מקום לרחם עליו ולומר מסובך בחומר הוא ונוטה אל החומריות ואינו מקציף רק במדת הדין:

בסתר ובגלוי במקומות נסתרים ובמקומות גלוים:

ובמצפון ובנראה במחשבה הצפונה בלב ובמעשים הנראים:

על ידי המשתמשים מה שעשית ע"י המשתמשים כו':

והמשרתים והשמשים משרת נקרא מי שנבחר לשרת בקבע ושמש נקרא המשמש עראי לפרקים וכוונתו על המדות הטובות והפכם שמונה בכאן שצריך האדם לבחור במדות הטובות והם ישרתוהו בקבע תמיד וגם צריך להשתמש בהפכם אולם רק דרך עראי לפרקים כמו שמבאר במקום אחר מזה הספק:

כהשמחה והדאגה והששון והיגון שמחה ודאגה הם בבחינת ציור הזמן העתיד לבא כמ"ש וישמחו כי ישתוקו כי שתקו לא נאמר אלא כי ישתוקו שמיד בהחל הסערה להקל אף שעוד לא שתקה מכל וכל הם שמחים ומקוים שבעוד שעה ישתוקו לגמרי והפכה הדאגה מחשש רעה העתידה לבא ח"ו כמו אני דואג את היהודים (ירמיהו ל״ח:י״ט) ואת מי דאגת ותיראי (ישעיהו נ״ז:י״א) וששון ויגון הם נאמרים על הטובה והרעה שבזמן ההוה:

והגבורה והמורך אבירות הלב ומורך הלב:

והתקוה והיראה שהוא מקוה בא דבר טוב וירא מבא דבר רע ואף שלכאורה היינו השמחה והדאגה שזכר קודם אמנם באמת הם חלוקים השמחה והדאגה הם ההנאה והעצב שכח השמחה היא המרחבת לב האדם ומהנה אותו והדאגה היא הפכה מצרה לבו ומעציבו אולם התקוה והיראה לא נאמרו בבחינה אל הנאה ועוצב רק במה שהוא יושב ומקוה בוא הדבר הטוב או מחשב בציור הדבר הרע וירא מבואו עליו ועוד הם חלוקים זה מזה כפי שמצאתי בדברי החכם הר"י בעל עקידה שלשון יראה לא תפול רק על דבר רע בלתי מוכרח ויכול האדם למנוע אותו וצודק לומר שאדם ירא ממנו ומשתדל להשמר ממנו או למנוע אותו אולם בדבר מוכרח לבא לא יצדק כלל כי אין ל' לומר שהאדם ירא שימות בבוא קצו רק יצדק לומר שהוא מתעצב עליו עכ"ל וגם בהפכם כן הוא שהשמחה הונחה על דבר ודאי כי לא ישמח האדם בטוב מסופר אם יבא אולם יצדק בו ל' תקוה כאלו תאמר העני מקוה שיעשר והבן:

מהגאוה והענוה השררה והשפלות שם גאוה הונחה על גובה הלב ושם שררה הונת על ההשתררות בפועל ומה שהקדים בכל המדות הקצה הטוב על הרע זולת בשני אלה מפני שבכל המדות הקצה הרע הוא רע בהחלט כי אף שגם הוא נצרך בעת מן העתים אעפ"כ אחר שברוב העתים הוא רע צודק עליו שם רע כמו הסם הממית אף שיקרה שלאיזה חולי הוא סם חיים לא מפני כך נמנע לקרותו סם מות משא"כ הגאוה והשררה דאדרבה הוא ית' משתמש בהם ברוב העתים כמד"א הגאוה והגדולה לחי העולמים ולא יצדק עליהם שם רע ח"ו רק בבחינת השתמשות האדם בהם ומפני שהוא ית' משתמש בהה יש להם משפט הקדימה על הפכם:

לשמוע לך נגד הכח המתעורר ולעמוד למצותך להיות מוכן לעשות מצותך בפועל:

עד קץ ידוע הוא יום הפקודה:

אלא בענינים מיוחדים לאדם בהם בעת התחברותם אליך פי' בעת התחברות המשרתים הנ"ל לאדם כלומר כל ימי חייו הם מצווים ממנו ית' לשמוע לו אמנם רק בדברים שנתיחדו לאדם להשתמש בהם ולא בדברים זולתם. ואמרו בעת התחברותם אליך מוסב על השמיעה שהוא ית' צוה אותם לשמוע לך בעת התחברותם אליך:

והם ענין ההכרח ומקום הגזירה המשרתים הנ"ל הם ענין ההכרח הנאמר בפעולת האדם כמד"א כל אשר חפץ ה' עשה ושארי פסוקים שהביא למעלה והוקשו לנו שהוא נגד הנחת הבחירה המוסכמת אצלנו אולם אמת שהאדם פועל ברצונו ובחירתו ועם כל זה צודק לומר שפעולותיו מיוחסות לו ית' לפי שהוא צוה למשרתים לשמוע לבחירתו ולעמוד למצותו והם הם דברי גדולי החוקרים בתשובתם על שאלת הבחירה שאיך יתכן להיות רצון האדם משולח ונעזב לבחירתו לעשות נגד רצונו ית' והתשובה להם שאחר שזהו גופו רצון הבורא שיהיה האדם בחיריי אין צודק לומר שהוא נגד רצונו רק שהמחבר הרחיב המענה והעתיק אותה במליצתו בחלוקת המשרתים כנ"ל וכל הנ"ל הוא עפ"י הנמצא בגירסתנו אולם בלתי ספק אצלי שהוא שיבוש ובמקום מלת אלא צריך להיות מלת אליו וכן צריך להיות עד קץ ידוע אליו ואמר בענינים מיוחדים שכל חוש מיוחד למוחש אחד וכן כל כח מכחותיו מיוחד לפעולה פרטית:

ענין ההכרח והגזירה בבחינת הפעולה שייך לומר לשון הכרח לומר שהוא פועל בהכרח ובבחינת התכלית היוצא מהפעולה שייך לשון גזירה שנגזר עליו שיגיעהו כך:

על פנים ידועים ובענינים מיוחדים כו' פרט שני חלוקות שבהבדל המותר מן האסור אמר בענינים מיוחדים דרך משל באכילת הבשר ייחד לנו מיני בהמה חיה ועוף ודגים המותרים ואסר את זולתם וגם אותם שהתיר לא התיר זולת באופנים ידועים והם השחיטה והמליחה וכדומה בשאר דברים מצרכי האדם:

כל מצות השכליות ששכל האדם מחייב אותם כמו כבוד ההורים והרחקת הגזל והרציחה והניאוף והשמעיות הם דברים שאלו לא שמענום מפי מצוה לא ידענו אותם והם שאר המצות ובפרט החוקים:

והמותרות דברים שאינם לא מצוה ולא איסור:

אשר שמתי בידך הם הדברים שהם ביד האדם והם הקנינים שאינם נמצאים בהפקר כמו בבעלי חיים מיני בהמה ועל אותן שאינם תחת ידו לקנין והם מופקרים אמר והשלטתיך עליהם כמו חיות היער ודגים שבים:

אל ישיאך לא ישיא אותך להמשך אחריהם:

ולא יגרע בהמנעם ממך וכן הכוונה בצמר:

מבית הם המדות הנפשיות שזכו ומחוץ הם הקנינים החיצונים:

והם כשוליא כו' וכקליפת הביצה כו' על העדות הנפשיות שעליהם אמר מבית הביא הדוגמא מן השליא שהתהות השליא היא בזמן אחד עם התהות הולד והויתה תלויה בהויתו כמ"ש אין שליא בלא ולד כן הוית המדות הנפשיות תלויות בהויות הנפש ומתעצמות עמה ועל הקנינים החיצונים שהויתם היא זולת הוית האדם הביא הדוגמא מקליפת הביצה שיתכן להיות קליפה בלתי אפרוח:

בכל מה שהשלטתיך כו' שתבחר להתנהג בדברים ההם לעבודתי ולא להמרות אותי בהם:

שבמעלות בחירי על בחרה בעבודתו אמר לשון בחירי שבחר בהם ית' לעבוד אותו ועל רחקו מהמרותו אמר לשון הגולתי שנשמת עם בני ישראל הם מעצמם הגולה לו ית' שהם חלק אלוה ממעל אם לא יקלקלו עצמן בפעולות רעות:

אענשך כו' על הפעולות הרעות אמר עונש גדול שהכוונה על העונשים שמענישים האדם בפועל כמו שהוא חטא בפועל כמד"א בפושעים כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה ועל העדר פעולות הטוב אמר ואענך עינוי ארוך שהנחת מלת עינוי על חסרון הדבר הטוב הנכסף כמו עינוי יום הכפורים שהם כולם מניעת הנכסף וכן באמת ברשעים נאמר הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וכו' ואומר לא יראו בטוב וכו' ולכן אמר בעונש לשון גדול ובענוי לשון ארוך שלפי הענוי הוא העדר הטוב לא יתכן לומר עינוי גדול שאין צודק בהעדר לומר זה גדול מזה רק צודק לומר לשון ארוך כלומר שהענוי יהיה זמן ארוך ועוד שבעונש בפועל הבא על פעולת הרע יש גבול בזמן כמו שפעולותיו היו מוגבלות בזמן ועל זה נאמר כי לא לנצח יריב וכו' אולם בעינוי שהוא העדר יתכן ח"ו להיות נמשך לעולם שכמו שהוא היה משולל בהחלט מפעולות טובות כי יהיה ח"ו משולל הטוב בהחלט ולא יזכה לעולם והכוונה בלשון ארוך על הנצחיות כמאמרם ז"ל והארכת ימים לעולם שכולו ארוך נמצא שבזה צודק דוקא לשון גדול ובזה צודק דוקא לשון ארוך והבן:

ואם תסכלי כו' תתנהג באופני שמושם בסכלות:

טרדתך בגופך כו' שכמו שבעבודה סור מרע קודה לעשה טוב כן בהנהגת הגוף צריך תחלה לדחות כל נזק ואח"ז להביא לו התועלת ועל הטרדא בהשגחה עליו לשמרו מהנזק אמר טרדתך בגופך ועל העסקים בפועל בעניני תועלותיו אמר ועסקיו:

אשר נסיתיך בהם שחברתי אליך הטרדות והעשקים ההם לנסות אותך בהם:

חכם נאמן שהם שני תנאים מוכרחים להיות ליועץ שיתכן לבטוח בעצתו האחד שיהיה חכם יודע מה הוא הטוב למתיעץ והשני שיהיה נאמן לו ולא יכשילנו בזדון ליעץ אותו לרעתו:

ואם תתעלמי כו' נגד סור מרע אמר כשתשאלי וכו' יורה אותך שיורה אותך איך להמלט מן הרע ונגד עשה טוב אמר ואם תתעלמי בפעולות הטוב:

וזולתם הדברים המזיקים ואינם ממיתים:

תמצאי עזרך כו' הוא דבר בפני עצמו:

עוזרך הם בני אדם העוזרים אותו ומשרתיך ושמשיך הם כחותיה שאמר למעלה:

מסכימים כו' שכן כולם משתוקקים לתאות העולם הזה ואמר מסכימים על רצונך היינו הרצון הכללי שהיא הבחירה בפועל התאוה ומפיקים חפצך בפרטות כל דבר שהוא נכסף הם מוציאים הדבר ההוא מן הכח אל הפועל:

וכל זה צדק כו' כל זה הוא בכח הבחירה נתון לך ממנו יתברך:

במצפונך דרך כלל ובכוונותיך בסתר בפרטות:

על מה שהשקיף עליו ממך כו' על כל דבר שראה שבאה ממך כלו' שבא לפועל ממך:

ויחלה וידוה חולי הוא החלשות וקלקול המזג ודוי הוא הרגשת הכאב:

ימי נסיונך ימי חייו הקצובים לה בעוה"ז שנתנו לה לצורך נסיון כנ"ל:

ומה שבחרת והמרדת בנפשך בו כו' שהאדם מגונה בפעולותיו הרעות בשתי בחינות אם מצד בחירתו ברע ואם מצד שע"י עסקו ברע נטרדה דעתו וכלה זמנו ונמנע מפעולת הטוב:

כפיהו מורכב משתי תיבות כפי שהוא כמו שפירשו המפרשים בפסוק כל עמל האדם לפיהו וכן לפיהן ישיב גאולתו:

שלוחיו ונביאיו שלוחיו הם אותם הנביאים שיחדם הוא ית' ויעדם להיות נשלחים מאתו ית' כמו שנאמר בישעיהו ששמע מאמרו ית' את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני וכן בירמיה אומר כי אל כל אשר אשלחך תלך וכו' ראה הפקדתיך היום וכו' וכן עוד בכמה נביאים ויש נביאים שלא יועדו מתחלה בשליחות רק שחלה פתאום עליהם הרוח ונתנבאו:

ותורתו הנאמנה הם דברי תוכחה ואזהרות הנמצאים בה: