פת לחם, שער שלישי - שער עבודת האלוהים י

שם ישבחוני עליהם שם בעולם העליון ישבחוני עליהם על ההשתמשות במדות הטובות אמר ישבחוני עליהם ועל ההשתמשות גם במדות המגונות כפי הנאות ולהשיב אותם לטובות כמו שאמר לעיל אמר ויודו שמושי בהם שכן דרך העולה להתלונן בתחלה על פעולה הנראית רעה כפי שטחיותה ואחר ההתבוננות שהשעה צריכה לכך או שהענין נאות לזה הם מודים שצדק במעשהו ובאה המליצה כפי טבע העולם אף שלמעלה אין שייך זה:

בהנאה קיימת כו' הכוונה שישמח האדם בזכרו שע"י עבודתו לבורא ית' הוא מוכן ומיועד לחזות בנועם ה' וכאור זרוע שהיא הנאה תמידית נצחית ואין שום תוגה מעורבת בה כמו בהנאת העוה"ז כמו דרך משל בהנאת המאכל שתתערב בה תוגת עצירת הבטן ולפעמים יארע לאדם פגע מדבר אחר המערבב הנאתה וע"ז אמר ולא יארע לך פגע:

התירי המדה הזאת אמר לשון התרה דרך מליצה שתהא המדה קשורה אצלו עד שיתירנה בצרכו לה:

אין בך יכולת כו' לפי שהאדם נפטר מצערו בשני פנים אם שהוא דוחה הצער ההוא מעל עצמו או שהוא נדחה ומתפרד מן הדבר ההוא המצער כמו דרך משל בשריפת אש שיש ביכלתו לכבות האש או שהוא בורח מן הלהב על זה אמר כאן שתי הלשונות ודוק:

המורא והתקוה מורא שהאדם ירא מעשות איזה דבר ונזהר ממנו כמו שהאריך בעקידה שלא יתכן לשון מורא בדבר מוכרח להיות רק לשון עצב והתקוה הוא הפכה שהאדם מזדרז בפעולה מה ומקוה להוציאה לפועל:

הענין *שיצטרך כן הגירסא בספרים אולם בלי ספק שנשתבש וצריך להיות שיצערך כלומר שיצער אותך:

ולא תהיה כו' לפי שיש בצערו עולם הזה שהצער מביא לאחרית טוב משא"כ צער העולם הבא:

בה ויכולת מה שהאדם עשה בעצמו נאמר שעשה בכחו ומה שעשה עפ"י ציווים לזולתו נאמר שנעשה ביכלתו:

בהקדמות המביאות הם מצות ה' ברוך הוא:

המביאות הטובה אליך והמחייבות לך הנעימות כו' על דרך אמרם ז"ל צדיק וטוב לו צדיק גמור וזוכה לשתי שלחנות גם אמרו תלמידיו של אברהם אבינו ע"ה אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעולם הבא ועל טובות העולם הזה אמר מביאות הטובה לשון סתם ועל עולם הבא אמר לשון נעימות כמה שאמר נעימות בימינך נצח ולכן אמר בזה ומחייבות לפי ששכר עולם הבא בא בחיוב טבעי מצד המצוה עצמה וזה אמרם ששכר מצוה מצוה כפי שפירשו הרבה מהמפרשים משא"כ טובות העולם הזה אינם מחויבים בטבע מן המצוה כי איך יתחייבו בטבע טובות גשמיות מאושר רוחני רק רצון הבורא הוא מביאם בדרך גמול לכן הוצרכו ליעוד בתורה מה שאין כן נעימות העוה"ב המחויבים בטבע לא יועדו בתורה בביאור כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשת בחוקותי לכן אמר על טובות עוה"ז מביאות לך ל' הבאה ובעוה"ב אמר מחייבות לך לשון חיוב ולפי ששגור בפי ההמון שהמזל הוא המונע בטובות העולם הזה למי שנולד במערכה רעה לכן אמר על זה מבלי מונע שימנע שבאמת לא ימנע טוב להולכים בתמים וכמו שיעד בפרשה הנ"ל לכלל ישראל וכן הוא בפרט כפי שאמרו רז"ל במאמרם הנ"ל ומה שנמצא לרבי חב"ד ור"א בן פדת ודומיהם הם יוצאים מן הכלל שעל הפלגת רוב צדקתם לא היה העוה"ז כדאי ליהנות ממנו או לטעם אחר כי אל דעות ה' ועל נעימות העוה"ב שהוא אפילו בלתי מושג לציור הנפש בזה העולם שגשמיות החומר הוא מסך מבדיל לזה. לזה אמר ולא דבר שיבדיל שלעתיד יבטל ההבדל ההוא שאז יזדכך החומר ולא יכסה על זוהר הנפש ולא יבדיל עוד:

הגבורה הכוונה על אבירות הלב והמורך הוא רכות הלב:

בפגוע באויבי ה' כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי מי הפלשתי הערל הזה כי חרף כו' וישם נפשו בכפו ויאמץ לבבו להלחם עמו:

וסבול כל עלב שמלת סבלנות צריך אבירות לב:

כל עצב וכל נסיון כו' שהרעות באות לאדם לפעמים להעציבו ולצערו על עונותיו כמו שנאמר כי ה' הוגה כו' וגם אם הוא צדיק הוא סובל עבור בני דורו כמו יחזקאל הנביא ולפעמים הכוונה לנסות אותו:

ברצון הבורא ית' ורצון חסידיו שהרבה דברים אמרו חז"ל בשביל לגדור האדם ואנו מצערים עצמנו עפ"י רצונם וגזירתם וע"ז מביא פסוק יהלמני צדיק כו':

באוהבי ה' כו' ובאנשי עבודתו אם מצד שהם אוהבי ה' והמצר לאוהב המלך הוא כאלו מצר למלך ואם מצד שהם עסוקים בעבודתו ובהצירו להם הוא מבטלם מעבודת המלך:

ושתתאחרי מעמוד כנגד המוכיחים אותך במה שהוא טובתך ואמר בזה לשון איחור לפי שאין צריך לזה רק איחור ומתינות שע"י הפתאומית ובלי שום לב וישוב הדעת האדם בועט במוכיחיו ועומד נגדם אולם אם יתאחר בזה בודאי יבין אחר שעה שהוא שטות ועול גדול לגמול להם רע תחת כוונתם הטובה ויסוג אחור לגמרי מעמוד נגדם:

בהמרות המטיב כו' שתבוש להמרות המטיב בטובתו שבטובה עצמה שהוא ית' מטיב להאדם הוא ממרה אותו החכם בחכמתו והגבור בגבורתו והעשיר בעשרו:

על פניו כלו' לפניו כמו המכעיסים אותי על פני ופרט בזה ג' בחינות באמרו בטובתו על פניו ובין ידיו ובהוכיחו אותך בחינה א' שהוא ממרה בטובה עצמה וע"ז אמר בטובתו ובחינה ב' שהוא יודע בעצמו שהוא בין ידיו כחומר ביד היוצר לעשות בו כרצונו ואיך לא יבוש להמרות אותו בחינה ג' שכבר התרה בו ז"א ובהוכיחו אותך כו':

בעדיו הטובים והרעים שהוא ית' הוכיח את ישראל לפעמים בהעידו להם טובותיו שגמל ושעתיד לגמול להם ופעמים הוכיח אותם ברעות שהרע להם ולא שמו לבם:

ופגיעת נביאיו ששלח להם נביאיו בדברי תוכחות:

בן אדם הגד כו' זהו תוכחה בטובה שהוא עתיד לבנות להם בית נאמן ואמר בסוף ויכלמו מעונותיהם ומאמר עזרא אלהי בושתי וכו' הוא הוכחה ברעות שבאו עליהם ולא נכנעו כמו שנאמר שם בענין ויותר נראה שמלת בעדיו הוא טעות סופר וצ"ל ביעודיו והכוונה אחת:

בפגיעת רשעים הם המופקרים בעלי זדון ואנשי העבירות הם העוברים עבירות לתאות נפשם:

והחולקים על האמת אף שאין נראים מהם פעולות רעות רק כשנשמע דבריהם שהם חולקים על עיקרי האמונות האמיתיות צריכים אנו לעמוד כנגדם:

ולצוות בחסד כו' כלומר גם נשתמש במדות העזות להעיז פנים ולהשתדל להיות איש לצוות להאנשים לעשות חסד ולהזהיר אותם מן הפעולות המגונות ואלו שניהם הם אזהרות לעתיד איך יתנהגו ואח"ז אמר ולהוביש החוטאים פירש לבייש אותם שכך הוא הדין אה כבר הוכיח אותם בסתר ולא שמעו וחזרו לאולתם צריך להוכיחם ברבים ולקללם ולחרפם עד שיסורו מאולתם שכן למדו חז"ל מנחמיה:

בנטות מדרך כשתראה אנשים נוטים מדרך האמת כלומר מדרך הנהגת התורה האמתית ואמר דרך האמת על דרך התורה במצות שבין אדם למקום ועל שבין אדם לחבירו אמר ומדין הצדק והנה למעלה במדת הגבורה אמר בפגוע באויבי ה' שהכוונה שם על רשעים הקמים להצר בפועל לדת ה' ועמו כמו שנאמר כי הנה אויביך יהמיון ונאמר שם על עמך יערימו סוד וכו' אמרו לכו ונכחידם מגוי וכו' כי נועצו לב יחדו וכו' ולזה אין מספיק מדת הכעס לבד שיכעוס כנגדם רק צריך לעמוד כנגדם ולמנוע פעולותיהם כמו שאמר שם וצריך לזה גבורה שהוא אומץ הלב למסור נפשו במלחמת ה' כמו דוד במלחמת פלשתים ובפרט במעשה גלית וכמו החשמונאים במלחמת היונית וכאן דיבר על המרשיעים בפני עצמם ויספיק לזה הכעס שיכעוס כנגדם להראות שאינם נוחים לו במעשיהם ושהם לזרא בעיניו ית' וע"י זה יבושו ואולי ישובו:

בהפיל כל הדברים על אופניהם כשרואה הנהגת האנשים בדרך הנכונה שכל דבר נופל על אופנו ומונח על מכונו ושלש הלשונות האלו הם נגד שלש הלשונות שאמר בהפכם שנגד הנטות מדין הצדק אמר בהפיל כל הדברים כו' ונגד הגברת השקר אמר בהניחם על מכוניהם ונגד נטות מדרך האמת אמר ובלכת בדרכי האמת בהם:

הדלים והעניים דע ששבע שמות מנו חז"ל לעני וכל אחד הונח על בחינה פרטית ותואר דל הונח על היות בשרו כחש משמן כמו מדוע אתה ככה דל בן המלך (שמואל ב י״ג:ד׳) ותואר עני הונח על היותו נכנע כמו מאנת לענות מפני (שמות י׳:ג׳):

והפורשים מן העולם הם המטים להרג עפ"י גזירת המלכות:

שאינו מכיר כו' שיש ביכלתו להשיג איזה טובה והוא אינו יודע מזה כמו דרך משל שיש לו איזה סחורה וזה יודע מקום מכירתה בריוח גדול:

להנהיג עצמו שאין שכלו מספיק לו לכוון דרכיו להנהגם נכונה אם בעניני עוה"ז או בעניני עוה"ב:

ומי שפקד שאבד:

והמתחרט כו' והבוכה כו' העמיד מליצתו בלא זו אף זו שהמתחרט על עונותיו בלי הזכרת העונש הוא המתחרט מצד העונות עצמם כי אחרי שובו נחם על זר מעשהו למרות פני עליון וזה ודאי ראוי לרחם עליו אלא אף זה הבוכה וכו' מיראתו העונש גם הוא ראוי לרחם עליו ולהורותו דרך תקונו והנה בעונות אמר מתחרט ובחטאים אמר בוכה לפי שחטאים הם השגגות ולא יצדק בהם ל' חרטה של' חרטה הוא ההתנחמות על הרצון הראשון וההתהפכות מדעת אחת לדעת אחרת וזה לא יתכן לומר בדבר הנעשה בלי דעת אמנם יש לבכות גם עליהם על היותו בלתי נזהר מהם והעונש מיועד גם עליהם כמ"ש ונסלח וכו' כי לכל העם בשגגה ואם אין עונש סליחה למה:

בהפרע מן הרשעים הם הרעים לשמים והנקם מן המשחיתים בארץ הם הרעים לבריות ומצרים להם ואמר בהם ל' נקמה כי דם עבדיו יקום משא"כ ברעים לשמים שאין צודק בהם ל' נקמה כי אם הרשיעו מה עשו לו ית' ואף שנאמר בקצת מקומות הוא בהשאלה:

הגאוה המראה שררה נגד אחרים והגובה היא בלב:

בכופרים באלהים בדבורם ובנוטים מעליו בפועל מעשיהם:

אל תשפלי הוא השפלות בלב והוא היפך הגובה:

ואל תכנעי הכנעה הוא המראה שפלותו נגד אחרים והוא היפך הגאוה:

שלא תראי התי"ו בצר"י וז"א על הכופרים ואמר וכנוטה אחר דעתם לילך בדרכם בפועל:

על הפך דעתם נגד הכופרים ומיעוט רצונך בהם על הנוטים ממנו ית' בפועל מעשיהם:

חסיד בעשה טוב ונבר בר ונקי כפים בפועל רע וירא אלהים אף בסתם יראתו נגד פניו תמיד והקדים יראת אלהים לחכמת התורה כמו שאמר התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' ומתעסק בעבודתו דרך כלל כל עסקו בעבודה אף כשהוא עושה צרכיו הגשמית כוונתו בשביל עבודת הבורא אולם לא יקרא אז בשם עובד רק בשם מתעסק:

מי שגדלו ועצמו כו' הוא הבורא ית':

שתקחי הדין לאלהים מעצמך כלו' שתתנדב מעצמך לקחת גזרתו ית' בטוב לב אחר שידעת שהוא רצונו ית' ואמר הדין לאלהים בלמ"ד כלו' המיוחס לו ית' שכן כתוב בפסוק כי המשפט לאלהים הוא:

למי שמסכים עמך כו' ועל מי שישמחך כו' כלו' שיש לאהוב הצדיקים משני פנים אם מצד הסכמתם בעבודה ואחר שהם אוהבי האל יש לאהוב אותם ואם מצד שחברתם מועילה לך בעבודתו ית' ויהיו מסייעים וגורמים לך גמול עוה"ב אשר עליו נאמר אור צדיקים ישמח ונאמר אור זרוע וכו':

למי שעובר כו' שיש לשנא הרשעים בהפך בשני הבחינות אם מצד היותם עוברים רצונו ית' והם שנואיו ואם מצד שהתחברותם הוא אבן נגף להביאך לפוקה ומכשול אמר ועמד כנגד אנשי האמת לומר שאם אנו רואים אדם שעומד על אנשי אמת כמו קרח ועדתו אף שמעשיו בלתי ידועים לנו יש לשנוא אותו אחר שהוא שונא אוהביו ית':

לשום כל דבר במקומו להתנדב לשום לב להנהגת חביריו שיהיה ענינם מסודר בסדר נכון:

לכל בעל מדה חמודה שהרי בהשקפה ראשונה לא נוכל לדעת באדם אם הוא ירא שמים רק אם הות בעל מדות טובות סתמו ירא שמים וראוי לחוננו בממון אם הוא צריך או ללמדו חכמה שגם החכמה בלתי ראויה ללמד לתלמיד שאינו הגון כמאמרם ז"ל בכמה מקומות:

יפוצו מעינותיך כו' ושם הכוונה על למוד החכמה לזולתו:

האכזרים והפתאים נגד חנינת הממון אמר אכזרים שאחר שהם אכזרים על זולתם למה יחוננו אותם ועל החכמה אמר הפתאים שהם הנפתים ביצרם להתרחק ממנה:

שאינם מכירים את עצמם כו' שפלות ערכם לכן אין טובותיו ית' גדולה בעיניהם או לפי שאינם מכירים מעלת הטובה וכ"ש אם אינם מכירים לא וה ולא זה כמו שכתב בתחלת שער הבחינה:

ערך הטובה עליהם הבאה עליהם:

כמו שאמר יוסר לץ כו' על הכילות בממון אין צריך ראיה שאחר שהם רעים למה יחון אותם גם מה שיחון אותם הוא מחסר לעצמו משא"כ בחכמה שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר כלום גם אולי יועיל להם בחכמה זו לזה הביא ראיה מזה הפסוק שמזיק בזה לעצמו היזק ניכר ועל מי שאין מכיר בטובה הביא מאמרם ז"ל כל העושה טובה למי שאינו מכירה וכו':

חרפתם בעוה"ז שבעלי הנאות הם בזוים בעיני המשכילים:

בהנאות הרוחניות הוא הנחת המשכילים בחכמה ושעשועם בה ועל המעשים טובים בפועל אמר ומעשיהם: