פת לחם, שער שישי - שער הכניעה ג

אחר גאותו אחר שהיה גיא נעשה נכנע ושפל הם עשר סבות:

או מזג רע שמזגו רע וחלש מתולדתו ולא עצר כח הבריאות רק זמן מעט או מחמת הרכבתו הרכבת אבריו וחבורם הם ברפיון מתולדתו:

ויכנע בעמל לבם הרי שע"י עמל שהם יסורין כמד"א ולילות עמל מנו לי לבם נכנע:

או ריש עוני:

להשתחות לו וסיפי' דקרא לאגורת כסף ולככר לחם:

ויכנע להם בפרטות גם תשבר רוחו נגד כל העם בכלל:

כשתהיה עליו לזולתו כו' כשתגיע עליו טובה המיוחסת לזולתו כלומר שזולתו הטיב לו:

טובה עודפת גדולה:

ויראה חסדו עליו ויראה היו"ד בציר"י:

יכנע לו גרסי' בלא וי"ו בתחלה:

אם אין לך כו' וסיפי' דקרא למה יקח משכבך מתחתיך הרי שע"פ שורת הדין יכול המלוה ללחוץ אותו וע"כ צריך להכנע לו:

ויכנע לו בפרטות ותשח נפשו בכלל:

ענו בכבל רגלו וכל עינוי הוא ל' עניות הנפש ושפלותה הרי שע"י המאסר הוא נכנע ושפל:

ואם אסורים בזקים וסיפי' ילכדון בחבלי עוני:

צרות ופגעים מעציבים למעלה אמר בפגע שהוא יכול להעזר בהצלתה ע"י אדם זולתו וביאר שם עיקר ההכנעה לזולתו בבקשה העזר ממנו וכאן דבר בזולת הצלה רק שע"י עצבון ומרירות רוחו בצער צרותיו לבו מתמקמק ורוחו נשברה:

בהמרותו האלהים בטובתו שבטובותיו ית' עצמם האדם ממרה אותו דהיינו באבריו שפלג בו ובכח שנתן בו ובעושר שחנן אותו וכדומה לזה:

ובעטו בה שהוא בועט בטובה והוא הנקרא בלשון חז"ל כפוי טובה:

ותקל נפשו שתהיה נפשו המתאוה והחיונית קלה בעיניו:

ויכנע ויבוש ויכלם מליצה משולשת נגד שלשה מיני גנות שזכר דהיינו א' המרות את האלהים היינו שחטא נגדו ע"י הטובה ההיא כמו קרח ועדתו ודומיהם הב' בעטו בטובה דהיינו שבעט בה בשאט בנפש להראות שאיננו צריך לה והג' העדר השבח וההודאה עליה כראוי למקבל טובה וזה שסיים במקום השבח עליה:

בקרבת המות ובא יומו ב' חלוקות שעל המקרים וחלאים המתרגשים בעולם שיש בהם כדי להמית את האדם קודם זמנו אמר בקרבת המות שאולי יתקרב המות אליו ויפגענו קודם זמנו ואם ינצל מזה עכ"פ סוף שיומו יבא ומת:

ויכנע וישוח גרסינן:

חליפת ימיו וכלות חייו יתחרט על שחלפו עד הנה הרבה מימיו לריק וללא תועלת וגם כלו חייו כלו' חסרו ונחלשו כחות רוחו החיוני באין תכלית:

יקדמם לפניו שיהיה מקדים אותו לפני בואו לשם כמ"ש והלך לפניך צדקך:

פחדו בציון כו' וסיפיה מי יגור לנו אש אוכלה כו' כלו' שפחד עמדו לדין לפני אש אוכלה נפל עליו: