פת לחם, שער שישי - שער הכניעה, הקדמה

משגת את בעליהם מונעת אותם כמו הרודף אחר אחד ומשיגו ותופסו ומונעו מדרך הילוכו:

והיה הפסדה כו' כלומר שיש בה תרתי לריעותא שמשגת יותר מהרה משאר פגעים והפסדה מרובה משאר פגעים:

כי הנחוץ כו' כלומר הנצרך למהר אליו יותר ועיקר הנחת המלה לשון לחץ והכרח והנו"ן נחלף בלמ"ד כמו נשכה במקום לשכה:

מה שירחיקנה המדה שסגולתה להרחיק הגאוה והיא הכניעה:

להבדל העבד ממדת האדנות כי העבדות והאדנות הם שני הפכים ולא יתואר האדם בשלמות בעבדות לו ית' אם איננו נבדל בהחלט מן האדנות וזה לא. יתכן אם לא ע"י הכניעה שבה יתכן וכו':

וההודאה לאלהים כו' ולהודות לאלהים במדות האדנות כלומר ליחסם אליו ית' ולהודות שהוא מיוחד בהם לבדו כו' ומה שאמר בהם לשון רבים לפי שלשון אדנות נאמר בלשון רבים כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק כאשר התעו אותי אלהים וכו':

ומטיבה עוד מלת טיב נשתמשו בה חז"ל על מהות הדבר כמו שאמרו בטיב גיטין וקידושין ואמר שמטיב תועלת הכנועה עוד שהיא מרחקת וכו' כלו' לבד מה שהיא מרחקת הגאוה כנ"ל היא מרחקת ג"כ הגדולה והגאון וכו' ופרט בכאן ששה דברים כי החמדה איננה ממין הגאוה אף שהיא תולדתה ועם הגאוה הם שבעה שבאמת יש בודאי לכל אחת הוראה מיוחדת והם נגד שבע מעלות שמנו חכמים שהאדם מתגאה בהם ולכן אמרו שהם נאים לצדיקים לפי שאינם מתגאים בהם ונגדם אמר שלמה ז' הבלים:

וחמוד מה שהוא גדול כו' שמרחקת ממנו ג"כ מלחמוד מה וכו' דבר שהוא גדול ויקר מערכו ולי נראה הגרסא מי במקום מה ומוסב על אדם זולתו הגדול ממנו כמו שאמר למעלה ולא יחמוד אדם בממונו וחמוד הוי"ו בפת"ח והמ"ם בחול"ם:

והדומה לזה כו' שגם החמדה היא סעיף מן הגאוה כמו שכתב הראב"ע במצות לא תחמוד: