פת לחם, שער שני - שער הבחינה ד

פנות החכמה מלת פנה הונח על חלק אחד מן הכלל המסויים בין שאר פרטיו ושהם מתקיימים עליו ונתלים בו כמו אבן פנה וכן פנות העם:

המקויימות בברואים התקועות ומוחזקות בברואים:

לרוב מיניהם ואישיהם כלומר עם היות שיש בברואים הרבה מינים ובכל מין הרבה אישים ובכל מין יש סי' חכמה פרטי גם באישי כל מין נמצא הבדל ושינוי מה בטבעיהם וזה ניכר משינוי הנראה במדותיהם ותארם אעפ"כ כללי סימני החכמה שהם כמו יסודות לפרטי שינוייהם הם שבע:

בשרשי העולם ויסודותיו הם ד' יסודות אש רוח מים עפר שהם לכל הברואים המורכבים מהם בבחינת שורש כמו שורש האילן ובבחינת יסוד כמו יסוד לבנין:

עמידת הארץ באמצע באמצע הכדור השמימי:

סמוך להם סמוך לשניהם לארץ ולמים שהרי האויר חופף על הים והיבשה:

והאש גלגל האש היסודי הוא נתון למעלה מכולם בקערורית גלגל הירח לפי דעת רוב החוקרים עם שיש חולקים בזה וארכו הדברים ביניהם:

על משקל ושיעור כלו' גודל כמותם איננו במקרה רק בכונה מכוונת מאתו ית' ואמר משקל ושיעור ששניהם נמצאים בכתוב על היסודות כמד"א לעשות לרוח משקל הוא יסוד האויר גם ושקל בפלס הרים שהם מיסוד העפר וכן נמצא בהם לשון מדה באמרו וכל בשליש עפר הארץ וכן מי שם ממדיה ובמים מי מדד בשעלו מים והנה במלת שיעור כוון על המשוער במדה:

לא ישתנה ממנה דבר ואף שכתב הרמב"ם ז"ל במדע שהיסודות משתנים מזה לזה אולם שנויים הוא דבר מועט בזמן ארוך ובטל במיעוטו ואין ניכר בזה חסרון בכמות:

כל אחד מהם שוקד על מקומו כלומר שאם במקרה יתנועע אחד מהם ויעתק ממקומו בסבת איזה כח מבחוץ שהכריח אותו לכך כמו תנועת אבן למעלה ע"י כח היד שהשליכה אותו לא יתעכב בזולת מקומו רק עד כלות הכח המכריחו ובסור ההכרח הוא שוקד פי' אץ ונמהר בטבעו לשוב למקומו:

המתיחד בו והמוגבל לו הכונה במלת מתיחד בבחינה שהמקום מיוחד לו לבדו ואין לזרים אתו חלק ונחלה במקומו ובמלת המוגבל לו כוון להיפך דהיינו בבחינת שהוא מצווה לעמוד על משמרתו וממקומו לא ימוש ולא יהרוס גבולו לצאת ממחיצתו ואפשר לומר שכוון בזה למה שהובא בספר העיקרים שתי דעות בגדר המקום הדעה האחת שמקום נקרא השטח שנכנס בו כל כמות המתקומם דהיינו השטח מה שהיה פנוי קודם כניסת המתקומם מעתה שנכנס בו המתקומם נתאחדו המקום עם המתקומם ויש אומרים שהמקום נקרא הגבול המקיף את המתקומם ע"ש וז"א המתיחד בו לדעת הראשונה והמוגבל לו לפי הדעת השניה ושני הפרושים כאחד טובים ונעלמים בדבריו הדק היטב והבוחר יבחר:

הים עומד הכונה על משטח המקום הסובל את המון המים והמים אסורים במשטח ההוא מבלי יכולת לצאת מגבולו:

ואם יהמו גליו כלומר אף שגליו הומים בטבעם מפאת הרוח המצויה בו בטבע הבריאה וכ"ש בעת עמוד עליו רוח חזקה המסערתו וז"א והסתערו רוחותיו:

ואשבור עליו חקי כו' נראה לי כוונת הכתוב שהוא ית' שם חוק בטבע העולם שהמים יורדים מן הגבוה לנמוך והים גבוה מן הארץ כדרש חז"ל בפסוק הקורא למי הים וישפכם וגם המחקרים מצאו זה עפ"י חקירה גם טבע סערת הרוח להפיץ המים חוץ לגבול והוא ית' שבר עליו חוק הטבע המוטבע:

דברך נצב בשמים גזירתך קיימת שגזרת על עמידת השמים:

למשפטיך עמדו היום כלומר שעוד היום הם עומדים במקומם עפ"י גזירתך וז"א למשפטיך פי' לסבת משפט גזירתך עמדו גם היום כי הכל הם עבדיך וחייבים להיות סרים למשמעתך:

במזמור ברכי שפרט שם איך הברואים שומרים חוק הבורא ולא ישנו את תפקידם:

השלמת סדרי העולם ויפיו וזיונו וחמיכיותו פרט כאן ארבעה דברים נגד ארבע בחינות שנראה מהם שהאדם הוא סבה תכליתית לכל הברואים דהיינו האחת שבו השלמת סדרי העולם שכל צבאי צבאות השמים והארץ הם מסודרים בשלימות בסדר נכון ונאוה לתועלת האדם ד"מ תהלוכות הכוכבים ומצעדי המזלות לסדר פרק השנה זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף דבר בעתו וע"ז אמר אשר בו השלמת סדרי העולם. בחינה שנית שמין האדם הוא יפיו של עולם אם בתארו היפה ומהודר מכל הברואים ואם במדותיו והנהגותיו והרי הוא בתוך הברואים כאבן ברקת או נופך יקר המשובץ ברביד בין גרגרי בדולח או זכוכית שע"י האבן כל הרביד נראה יפה ואומרים עליו כמה נראה רביד זה משא"כ בלתו היה הרביד בלא תאר ולא הדר וע"ז אמר שהאדם הוא יפיו של עולם. בחינה ג' שהרי העולם ממולא ומזויין בברואים שונים ומשונים כחנות מיוזנת בכל מילי דמיטב והכל לתועלת האדם וזה נראה ע"י משלו בהם והשתמשו בכולם וע"ז אמר וזיונו. בחינה ד' שע"י האדם העולם נשאר בשלימותו ובלתו כבר ספו תמו הרבה מן הברואים כמו בצמחים כל זרע אשר יזרע וכל פרי עץ ובבע"ח כבר היו כל מין בהמה טרף לשני החיות הטורפות לולא האדם משמרם עליהם ע"ז אמר ותמימותו:

ועליו אמר דוד ה' אדונינו כו' כלומר שלהיותך קורא אדנותך עלינו היתה כונתך בבריאת כלל העולם וע"י כן נראו סימני חכמתך בכולם וז"א מה אדיר שמך בכל הארץ שמך אדיר וראוי ומאוים ונראה בכל ברואי הארץ אמנם הנה מקום אתי לפרש מליצת כל המזמור הזה ע"פ דבריו ז"ל ולא נאריך בדקדוקים כי אין כאן מקומו רק דקדוק אחד אציג וגדול הוא אלי שאמר תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו שהיא מליצה כפולה במלות שונות לכן הדברים מראים איך נכבדות מדובר בו נגד ד' בחינות אלו ובאותו סדר עצמו שסדרם המחבר ובראשון החל. כי אראה שמיך כו' ירח וכוכבים אשר כוננת כלומר שכונניות סדר תהלוכות צבא השמים ירח וכוכבים מורים על מעלת האדם שבו השלמת סדרי העולם כנ"ל ואמר כמתפלא בזה באמרו מה אנוש וכו' ובאמרו וכבוד והדר תעטרהו רמז על בחינה שנית שהוא יפיו שע"י שנברא בצלם אלהים שבזה הוא מכובד ומהודר עד שאמרו חז"ל שבקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש ואמרו תמשילהו במעשה ידיך רמז לבחינה ג' שהוא זיונו ש"ע שזה נודע ונראה ממשלתו בהם כנ"ל ועל הבחינה הד' שהוא תמימותו אמר כל שתה תחת רגליו שהכונה במלת שתה קיום והעמדה לדבר כמו כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל הכונה בזה לומר שזה יונח לי לקיום תחת הבל שכציץ יצא וימל ויעבור והנה איננו וגם קין נטרד בגללו ואין כאן מקום להאריך בביאור המלה הזאת בכל מקומות מושבות וז"א פה כל שתה כלומר כל הברואים השתת ושמת אותם לקיום בתתך אותם תחת רגלי האדם ומשמרתו עליהם ע"ד וכל העם אשר ברגליך שממשלתך עליהם. ודרך צחות אפשר להמשיך גם מה שאמר צונה ואלפים כולם וגם בהמות שדי שדייק במלת וגם הוא מיותר ולקמן אמר צפור שמים ודגי הים בלי מלת וגם רק שהכונה נמשכת אחר הקודם לומר שע"י האדם צונה ואלפים כלם. כלומר נמצאים כלם שלמים וקיימים עם היות גם בהמות שדי שהם החיות הטורפות נמצאות בעולם ואתה הקורא אם זר בעיניך לומר שכוון המחבר לביאור זה אמנם הדברים נהלמים יפה ע"פ דבריו וקח אותם לצחות דרוש:

הנראה בהרכבת האדם כו' שלפני זה דבר בבחינת יחוס האדם אל העולם שהוא כיחוס התכלית אל הפעולה ובכאן מדבר בבחינת סימן החכמה הנראה באדם עצמו והתחיל בהרכבת האדם שהוא הרכבת נפשו עם גופו גם הרכבת מזגו מן היסודות והמדות:

וחיבור גופו חבור אברי גופו זה לזה בסדר מתוקן הנאות לקיומו:

וכחות נפשו הם החמשה כחות בנפש שמנו החוקרים כח הזן וכח המגדל וכח המוליד בדומה כו' והמקובלים מנו שבעים כחות בנפש:

ואור השכל כו' קרא לשכל אור ע"ש הכתוב וראיתי אני שיש יתרון כו' כיתרון האור ובהפכו נאמר הכסיל בחשך הולך ואמר שיחד אותם הבורא וכו' שבו הוא יחיד ומיוחד משאר בע"ח ולפי שיש בפרטי בע"ח ענינים המיחדים אותם מזולתם אולם אינם יתרון להם לזה מסיים ושם לו בו יתרון שהשכל הוא מותר האדם מן הבהמה:

והוא דומה לעולם הגדול כו' ביאור הדבר הזה בא באריכות במורה בפרק ע"ב מחלק ג':

הלא כחלב תתיכני וכגבינה כו' התחלת יצירת האדם מן הטפה והטפה היא הנבחרת מן הדם ועליה אמר הלא כחלב תתיכני שהיא לבנה כחלב ואח"ז בבואה ברחם היא נקפאת שם מחום הרחם וע"ז אמר וכגבינה תקפיאני ואח"ז אמר עור ובשר תלבישני שהבשר הוא כמו לבוש לנפש שעיקר משכנה ומושבה בלב ובמוח ובכבד ובכלל באברים הפנימים ואח"ז אמר ובעצמות וגידים תשוככני שהעצמות והגידים נבראים לשמור ולחלק הרכבת האדם שבלעדם היה כל קומת גוף האדם נקפל ונקמט לשעתו כשמלה קפולה ונקמטת לכן אמר תשוככני לשון מסוכה שהוא לשון הגנה כמו שנאמר הסר משוכתו והיה לבער (ישעיה ה) שהיא מסוכת חדק העשויה לכרם לשמור מה שבתוכו ואח"ז חלה בו הנפש החיונית וע"ז אמר חיים וחסד כו' שנתנה בו רוח חיים בתורת חסד ועל קיום רוח החיים במשך זמן הכלאו בבטן שהוא דבר מפליא בטבע אמר ופקודתך כלו' גזירתך והשגחתך שמרה רוחי:

המעופף והשוחה כו' פרט אותם שנים שנים דבר והפכו המעופף הם כל צפור אשר תעוף בשמים והשוחה הם בהמות וחיות ההולכים שחוח ושני אלו הם הפכים בטבעם זה טבעו מושכו לשום אבר להגביה עוף למעלה על פני רקיע השמים וזה טבעו מושכו להיות שחוח וקרוב לעפר ארץ עד שאם יגביהו ראשו וחזהו ויכריחוהו לעמוד על שתים כמצב האדם לא ימצא נחת עד שיניחוהו ויפול שחוח:

והזוחל הם כל הנחשים למיניהם ודומיהם השפים בבטנם בעפר הארץ ונגררים במהלכן מאין רגלים והפכם ההולך על ארבע רגלים:

לפי התחלקות צורותם כו' כלו' שתתחלק הבחינה בהם לפי התחלקות צורותם ומדותם ונראה בכל אחד מהם דבר פרטי מחלקי החכמה ופרט חמשה דברים במלת צורותם כוון אל התאר החיצון בחיתוך אבריהם ומדותם שהחוקרים מצאו מדות מיוחדות בבע"ח כמו שיחסו גבורת הלב לארי ועזות לנמר וכעס לדוב והמלך החכם ייחס מדעת הזריזות לנמלה ודומיהם ושמושם שהאדם משתמש בכל אחד מהם לתשמיש מיוחד כמו שור לחרישה וסוס לרכיבה וחמור למשא וגמל ופיל להליכת מדברות והנאתם שהאדם נהנה מכל אחד הנאה מה כמו בקר וצאן למאכל בבשרם וחלבם וחיות לעורותיהם וזה מאהבת הערב ותועלותם שיש בע"ח שמגיע מהם תועלת לאדם כמו עיני הסרטן וביצי הקסטור שהם נצרכים לרפואה והרבה מאד דוגמתם כנודע לעוסקים ברפואה וכן הרבה מהם נצרכים לשאר תועליות וזה מאהבת המועיל:

כדי להעיר אותו להעיר לבבו לחשוב גדולת הבורא ית' וחכמתו וממילא יכיר ערך שפלות נפשו לנגדו ית' וישים מחסום לפיו:

המדבריות והימיות שזכר שם בהמות בהררי אלף וראם ויעלי סלע והם מהמדבריות וזכר שם לויתן הגדול שבימיות:

ובמוצאים הם מיני המתכות ונקראים כן על שמוציאים אותם מבטן הארץ ובכללם גם האבנים הטובות:

טבעיהם הוא הטבע שבכ"א לפי האיכיות הראשונות שהם קור וחום ולחות ויובש:

ומזגיהם המזג של כל אחד לפי הרכבתו מהיסודות:

וכחותם הם הכחות הסגוליות הנמצאות בהם עד שנמצאו בהם דברים מפליאים כמו בצמחים הנוטה אל השמש והמתכוץ ממגע יד האדם והמכוץ יד האדם הנוגע בו ובאבנים כמו המאגניטי"ס המושך הברזל והבורח מן החומץ והמעמיד הדם ודומיהן הרבה מאד מובאים בדברי החוקרים:

ובמלאכות ובפעולות במלת מלאכות כונתו על מלאכות הפועלות באיזה חומר והחומר מתפעל ומשתנה ע"י המלאכה כמו יוצר חומר וטוה בצמר ומסתת באבן. ובפעולות כונתו על פעולות העומדות בעצמן ובלתי פועלות בדבר אחר כמו מלאכת השיר וההלצה ודומיהן:

להשלמת תקנתו שיהוה ענינו מתוקן בשלימות דהיינו בחכמות כמו חכמת החשבון והתשבורת ובמלאכות כמו מלאכת החייטות המשלמת תיקון האדם בלבישת הבגדים וכן מלאכת הכתיבה והאריגה ודומיהן ובפעולות כמו השיר שמשמח לב האדם מעצבו ומרגזו:

וסיבת טרף חקו שביל אלו הדברים הם גם סבה לטרף האדם שיש הרבה מלאכות שהאדם מתפרנס מהם גם היודע אותם מלמדם לאחרים ומתפרנס משכרו:

הכוללות והמתבודדות כמו במלאכות יש בהם כוללות בני אדם כמו מלאכת האריגה והחייטות שכולם צריכים להם ויש מלאכות שאינם שוים לכל נפש כמו מלאכת צורפי כסף וזהב ומלאכת מסתתי אבנים שאינם נצרכים רק לעשירי עם וטכסיסי מלחמה למלכים:

בקביעת התורה שקבע בנו תורתו ליתד תקוע שלא תמוט לעולם ותהיה שוה לכל נפש ובכל זמן כמו שאנו אומרים לא יחליף האל ולא ימיר דתו כו':

להגיע בהם השוקד עליהם כו' שאיש מבני ישראל שהוא שוקד עליהם פי' אץ ונמהר חרד עליהם יגיע על ידם לעוה"ז ולעוה"ב:

ואכלו טוב ותתהנג בדשן כו' אכלו טוב בעוה"ז ותתענג בדשן נפשכם היינו לעוה"ב כמה שכתוב במקום אחר ירוין מדשן ביתך כו':

שמעו ותחי נפשכם הרי שכונתו ית' להחיות נפשנו במצותו:

ותלוים בזה כו' הכוונה ע"פ דברי החכם בעל ספר העיקרים שכל דבר הנמצא בנושא אחד במקרה חוייב להמצא בנושא אחר בעצם כמו החום שהוא נמצא במים חמים במקרה חוייב להמצא דבר שהוא בו בעצם והוא האש וקנו אותו המים ממנו במקרה וכן לולא שנמצא תאר אדם עצמי אמתי לא היה נמצא אדם מצוייר או פסל כן לולא נמצאת בעולם דת אלהות אמתית לא היו נמצאות דתות מצוירות ונפעלות בתאר דת ובאמת הדתות הם מוכרחות להמצא בין האומות לקיום ישובן בעולם וז"א שהם להם במקום התורה בעניני העוה"ז בלבד ד"מ שלולא שנתפשט בכל דת מדתי האומות ענין השבועה וחומר עונשה לעובר עליה או לנשבע בתחלה לשקר לא יתכן ביניהם ענין המו"מ ולא תתחזק ביניהם שום הסכמה בדבר שהוא לתועלת הכלל:

במדרגות העבד מאדונו כמו שהעבד מנהיג כל תנועותיו ע"פ רצון האדון כן הטבע מנהיג העולם ע"פ התורה וכבר האריך החכם בס' העקידה בביאור דבר זה בשער אשר פיו יקבנו בשם נגון עול' ונכבדות מדובר שם: