פת לחם, שער שמיני - שער חשבון הנפש ג

כשנותן אותם אל לבו בהשקפה ראשונה:

ומקבל על נפשו לעיין ולחשוב בפרטיהם:

בתחלת הויתו כו' היינו התהוות הטפה מדם האדם הבאה מן המזון ועדיין לא היתה רק טפה סרוחה ובלתי נמצאת בתואר אדם ואח"כ בהתרקמה והצטיירה ברחם נמצאת בתואר אדם וז"א מן לא מציאה אל מציאה ועדיין היה מציאותו כמוהו כאין חדל מבין יושבי חלד ונעלם מכל עין עד אחר שנולד ובא באנשים וז"א מאין ליש וכבר נאמרו בשער הבחינה. (הגה"ה) והוא ע"ד הכתוב מלידה ומבטן ומהריון דוק ותשכח ור"ת שלו הב"ל:

חסד אלהים וטובו ונדבתו ג' לשונות נגד ג' דברים הנ"ל:

חשוב בענינו במסך מזג הרכבתו הראשונה ממבחר היסודות:

ונשא במדרגתו להיות מושל ורודה בכלם:

ומעולה במתכונתו מספר חלקיו וערכיהם זה לעומת זה:

הבהמה והצמח והמוצק לפי שהוא אוחז במדבר מונה המדרגות מלמעלה למטה והחוקרים מונים אותם ממטה למעלה דומם צומח חי מדבר:

לרוץ לרצונו ענין המרוצה היא ההכנה בזריזות נמרץ לעשות רצונו ואח"ז מבאר ד' החלוקות הידועות דהיינו לעשות כל אשר יצוהו וזה בעשה טוב ועל סור מרע אמר ויזהירהו ממנו:

וכמה הוא חייב היינו החשבון על חיוב זמן העבר:

הגנת הבורא עליו להצילו מכל צרה והספקתו בצרכיו:

המשכו אחר עבודתו בעשה טוב וקבולו מצותו באזהרה מן הרע:

הלה' תגמלו זאת כו' וסיפיה הלוא הוא אביך קנך והוא ע"ד המשל הנ"ל כי במה שחמל עליו כרחמי אב על בנו קראו אביך ובמה שאספו אל ביתו אמר קנך לשון הושבה בקן כמו שפי' שם רש"י ז"ל ובמה שנטפל בגידולו בכל עניניו אמר הוא עשך ויכוננך:

ואעבור עליך כו' ושם מבואר ממש המשל הזה בהרחבת לשון:

והשלמת צורתו צורת האדם הוא הכח הדברי הנקרא בסתם נשמה:

קודם לזה קודם צאתו מבטן ואחריו. שגם בבטן הוא צריך למזון כמאמרם ז"ל אוכל ממה שאמו אוכלת וכבר נתבארו כל הענינים אלו בשער הבחינה:

כפי הראוי לו היינו באיכות המזון שיהיה ראוי למזגו וכפי צרכו היינו בכמות המזון:

חסד מאלהים מוסב על כל הנזכר שכל אלה עשה הוא ית' בחסדו:

האיך תהיה הודאתו לו כו' האיך היה מודה ומשבח לאותו אדם הודאה היא הודעת הכרת הטובה ובלשון אשכנז דאנ"ק ושבח הוא הפאר שמפאר את המטיב ומהלל אותו:

והמשכו למצותו היא ההכנה בלב שלם ומזורז והדבקו לעבודתו בפועל:

תקן גופו בכללו והשלים אבריו בפרט כל אחד בשלימותו:

התיקון על היותו נעשה נאה ומתוקן במהותו ותארו כפי הנאות לו אמר לשון תיקון ועל היותו מושם במקומו על מושבו ובסיסו כפי הנאות לתועלת המכוון בו אמר לשון תיכון בכ"ף שהוא מל' בסיס וכן כמו אנכי תכנתי עמודיה סלה (תהילים ע״ה:ד׳) וכמו שפי' רש"י ז"ל בפסוק הוא עשך ויכוננך ואמרו בזה חז"ל (חולין נו) מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחד מהן כו':

זכר נא כי כחומר כו' וזה נגד מה שאמר בחבור גופו ואמר כי אתה קנית כליותי נגד מה שאמר והשלמת צורתו שצורת האדם הוא השכל וכליו הם המוח והלב והכליות כמאמרם ז"ל מוח מחשב ולב מבין וכליות יועצות ובהרכבתם המוח מושל ומנהיג הגוף וסימנם מל"ך. ולפי שהכליות הם הכלים הראשונים ממטה למעלה זכר אותם ועל הוצאתו מבטן אמר כי אתה גוחי מבטן ועל הכנת טרפו מסיים הכתוב מבטיחי על שדי אמי:

מן השכל וההכרה עם הרבה מדות טובות וחמודות ונכבדות כבר ידוע שמלת טוב הונחה על ההטבה לזולת כמאמרם ז"ל הטוב לו והמטיב כו'. והנה במדות הנמצאות בכח האדם יש מהן מסוג ההטבה ואחת מהם הנדיבות ויש מהן חמודות כמו ההסתפקות ויש מהן נכבדות כמו הענוה כי איזה הוא מכובד כו' והנה פרטתי לך אחת מכל סוג ומהם תקיש על השאר:

יש לו בהם יתרון כו' כלו' שעל כרחך הם הם עיקר האנושיות באדם שהרי בהם הוא יתרון האדם על הבעלי חיים משא"כ בענינים ותנועות גשמיות שמהם שהבעלי חיים שוים לו ומהם שיש להם יתרון עליו כמבואר בשערים הקודמים:

מבהמות ארץ מ"ם הראשון הוא מ"ם היתרון כמו הנחמדים מזהב כו':

יתרון מה שהוא בו כו' יתרון המדרגה שהוא עתה בו על המדרגה שהיה בה קודם לכן:

כל ימי חייו שיחיה מהיום ההוא והלאה ולא זו אלא אף כל מדות ימיו מיום הולדו עד בוא חליפתו:

אין קץ לטובתו כו' אין קץ למספר טובותיו שהטיב עמנו עד הנה כמאמר הפייטן אלו פינו מלא שירה כו' ומה גם שעוד לא הגענו לתכלית זמנם שהרי גם להבא אנו צריכים להם וז"א ולא תכלית כו':

רבות עשית כו' וסיפיה אגידה ואדברה עצמו מספר:

בהערתו אל מה כו' במה שהעיר לבבו לדבר שתלוי בו חיותו וכו' דהיינו בתורה וכו':

נכבדת נאמנה נכבדת במצותיה ואזהרותיה הנחמדים מזהב ומפז ונאמנה ביעודיה לגמול טוב על פעולת הטוב והפכו:

להסיר עורונו ולבער סכלותו להסיר עורונו בסכלות העדרי ולבער סכלותו בסכלות קניני:

ולהאיר עיניו באמונות אמיתיות:

המעיר בה מעיר לבבו לעסוק בה:

והמפיק להבנתה מוציא בינת לבבו לפועל מן הכח:

והעוזר לו עוזר לו לקיימם כמאמרם ז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו וכו':

להדבק בתורתו הוא ההכנה עליה בכלל ואח"ז פורט לקבל מצותו בעשה טוב. והזהרתו בסור מרע:

בהתאחרו מהבין כו' התעצלותו מהבין וכו':

ומנוחת נפשו הוא רוצה שנפשו תהיה בשובה ונחת ולא טרודה לחקור ולעמוד על עומק עניניה מה שאיננו עושה כן בספר וכו':

הדמות הכתיבה שיש במכתב אותיות נראות דומות זו לזו כמו במכתב שלנו שידמה לפעמים יו"ד בוי"ו או ד' ברי"ש או סמ"ך למ"ם סתומה:

או המלות שלפעמים יבואו בענין המכתב שתי מלות דומות במבטא ואינם מכוונה אחת כמו מלת בגד שיתכן שיהיה במקום אחד ממשמעות שמלה ובשני ממשמעות בגידה בריע וכמו זה נמצא בשאר לשונות ולפעמים מסופק הקורא בכוונת משמעו:

או לעומק עניניו שיש בו ענינים עמוקים בהשגתו כמו חשבונות הרבה בתשבורת ודומיהם:

ודקותם שהענין הוא לפעמים בלתי עמוק אמנם הוא דק כמו מחקר חומר וצורה למי שלא נכנס מעולם במחקריות ודומיה הרבה:

והתערבותם שיש בו פרטים הרבה מעורבבים ומסובכים זה בזה וזה מביא למבוכה לבעלי דעת גסה:

וצחות דבריו שדבריו נאמרו במליצה צחה בלתי מובנת למי שאיננו רגיל בלשון הלציי:

והצלתו מן המות הנצחי:

ולהסתפק לך כו' שיהיה מספיק ודי לך בהבינך הדברים הקרובים לשכל שאין בהם עומק:

מה שהוא קרוב כו' על עומק עניניו אמר מה שהוא קרוב מענינו ועל צחות לשונו אמר ונגלה מפשוטו כלומר הוא גלוי מצד פשטות הלשון:

חסרונך ופחיתותך כפל הלשון הוא א' על שהוא מתעצל בתורה והב' שאיננו מתעצל במכתב מלך ב"ו והוא דוגמת מ"ש הנביא כי שתים רעות כו' אותי עזבו וכו' לחצוב להם וכו' וכן מה שמביא ולאלהי כספא ודהבא וכו':

וכל ארחתך ליה כל דבריך בה בידו כמד"א מה' מצעדי גבר כוננו וכו':

להמרות הבורא בפועל רע ולהפר בריתו בעשות המצות:

משרשי העולם הם שמים וארץ וצאצאיהם כמ"ש חז"ל את השמים לרבות ואצאיהם וכו' נמצא שהשמים הם השורש וצאצאיהם הם הענפים וכן הארץ לצאצאיה:

ופשוטו ומורכבו היסודות הד' הם פשוטים וכל הנמצאים בזה העולם הם מורכבים מהם:

ועליונו הם הגלגלים והכוכבים ותחתונו הם השפלים:

עומד בדבר ה' ושומר כמו שהוא עומד ומתקיים בדבר ה' כן הוא שומר בריתו ואיננו משנה ענינו וכמ"ש כלום יצאה חמה מן המערב או כלום זרעת חטים כו' כמו שמפורש במדרשי חז"ל:

יוצא מקשר עבודתו מתעצל ובטל ממעשהו שזו היא עבודתו:

או שממרה דברו לשנות פעולתו לפעולה אחרת:

ומפר בריתו זה שייך בשמירת גבולו כמו בים עד פה תבא שנאמר שם לשון חוק וברית:

ויצאו מי הים או שיצאו מי הים כו':

הטבועים על התנועה שהם הלב והריאה והורידין:

ינוחו הנחים כמו המעים:

חבורו נפסד חבור מזגו מד' יסודות

והרכבתו הרכבת אבריו

ובטלה הנהגתו הכח המנהיג הגוף:

ובעוזרים שחייבם כו' שהרי כשהאדם בוחר ח"ו להמרות אבריו וחושיו וכחותיו עוזרים אותו לזה ע"י ממשלתו עליהם וממשלתו הוא ע"י שהוא ית' חייבם וצוה אותם לסור אל משמעתו:

וסבל כל ענינו מוסב על מלת וחייבם שהוא ית' חייבם לסבול כל הענינים שהוא מטיל עליהם:

בענין ההוא בענין ההעברה:

השר המתעלם כו' אתה השר המתעלם:

הלא תירא הלא יש לך לירוא וכו':

והקיץ מהתעלמותו ממה שהתעלה מלהספיק צרכיהם הנמסרים בידו וחזר מטעותו שהעביד אותם במה שלא התחייבו:

בפרשת אם בחקותי כי המחלות הרעות ונאמנות הנאמרות שם כמו שחפת קדחת ודומיהם כלם הם מורידות כחות האדם וצאתם מקשר הטבע המושם לבריות:

בהזמינו תועלותיו שהוא ית' הזמין בעולמו כל המועיל לאדם והיא בחינה כוללת:

וחמלתו עליו שחמל עליו והצילו ממקרים רעים ונתן חמלה בלב יולדיו לשמרו ולהצילו כמ"ש בשער הבחינה:

והספיקו צרכיו בפרטות בעת הצורך:

ולא הניחו לנפשו לא הסיר השגחתו ממנו לעזבו לעצמו שיהיה מפקח בעצמו על כל עניניו:

ולחלישות הכרתו לא עזבו שינהיג את עצמו בהכרתו החלושה:

בחכמה כו' דהיינו באברים שצריך האדם להשתדל ולעסוק בעצמו נתן לו הוא ית' חכמה ובינה:

עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך הרי שעיקר תועלת הבינה שעל ידה ידע האדם חובות אלהיו:

וקושר אותם באיסוריו שתנועות האדם אסורים ברצון הבורא ית' שלא יצאו חוץ לגבולם להתנועע לדבר שהוא נגד רצונו ית':

ומושל בהם שגם תנועותיהם את כל אשר הם עושים הוא ית' עשה וממשלתו רודה בהם:

וצורת נסיונו ובחינתו ציור מהות נסיונותיי ובחינתו שהוא ית' מנסה ובוחן האדם וכבר נאמרו ב' לשונות אלו נסיון ובחינה כמד"א והאלהים נסה את אברהם ונאמר ה' צדיק יבחן וכבר דברו המפרשים בהבדל שביניהם:

במסורת התורה שמסר לנו תורתו להעיר לבבנו כו':

משתמש בבל פנות גופו זו היא הגזרה כשמכיר האדם בכל הנ"ל הוא משתמש בכל פנות כו':

בכל פנות גופו פנות הפ"א בחיר"ק כלומר חלקי גופו הראשיים כמו ויתיצבו פנות כל העם (שופטים כ׳:ב׳) או מלשון פניה כלו' בכל דבר שגופו פונה לעשות:

ממלות הסגולה והבחירה המלות המורות שאנחנו עם סגולתו ונבחרים מכל הגוים:

לכבוד הבורא ומוראו שמלת ויראו ממך סובלים שני דברים הא' ההכנעה והכבוד והב' התרחק מהרע ומהזיק להם ועל הראשון אמר שיהיה זה בשביל כבוד הבורא שהכבוד שחולקין לעבד הוא כבוד לאדונו ועל השני אמר ומוראו שיראו מהרע ומהזיק לישראל מחמת מוראו ית':

במה שאנו עתידים להגיע אליו כו' במה שהבטיח הנביא אותנו דברים העתידים לבא עלינו מעניני התקרבות אל הבורא ית' ושנהיה מיוחדים בעבודתו ית' זה יאמר כו':

והתחלפות ערכם כו' חילוף ערך חשיבותם זה מזה אצל הבורא יהיה כפי התחלפות כו':

במחשבתך ובינתך ושכלך בו מלת בו מוסב על התאוה:

כונתך בו בתשבונך:

מבשתך מחמת בשתך:

מהשקפתו עליך בו בחשבון:

ולא תבונה לשון תבנית או הגירסא תכונה לשון כמות מספרו או ערך כמו ותוכן לבנים תתנו:

ולא תנועה ולא העתקה לא תנועה מצד המתנועע להשלמת החפץ ולא העתקה ממקום למקום מצד שאיננו בעל כמות המוגבל במקום והבן:

תואר מתארי הגופים כמו חי חכם יכול שכולם לא נאמרו בו ית' רק בהשאלה:

ולא מתקוה להם לא מחמת שהוא מקוה להשיג אתה תועלת מהם:

ולא מיראה אותם לא מחמת שהוא ירא שישנאוהו או יענישוהו אם לא יעשה דבר העבודה ההוא:

בעולמו ובאחריתו לא בעוה"ז ולא לעולם הגמול:

ואין לו צורך כו' צורך הוא ההכרחי ותועלת על צד היותר טוב:

איך נרצה לו מנפשותינו כו' איך נרצה שתהיה ההנהגה מנפשותינו אליו ית' בעניני ההנהגה שלא היינו מתרצים אלו היו נוהגים חבירינו עמנו:

עם סכלותם כו' אע"פ שיש לומר אמתלא על חבירינו שלכן אין לבבם שלם עמנו לפי שאינם יודעים אם לבבנו ג"כ שלם עמהם ומה גם אחר שבאמת אין לבבנו שלם עמהם וז"א עם התרמית וכו' ואעפ"כ אנו מתקצפים על זה כ"ש שנתנהג כך עמו ית':

בהשתדלות בפעולות ובחריצות בשכלו:

למחלקותיהם לפי חלוקות פרטיהם:

בהשתדלותו במעשי מלכו מלת בהשתדלותו מוסבת על מלת חשבון שיחשוב וישקול השתדלותו בעבודת בוראו עם השתדלותו בעבודת מלך ב"ו:

שיהיה בתנועות גופו כו' כלו' שבודאי ישים בם כל תנועות גופו ולא יניח כו':

או חסד שעשה עמו באיזה הצלה מן הרע:

בחרוז הוא השיר אשר הוקצב במקצב שוה וכמרגליות חרוזות בחוט המקצב הוא המקשר חלקי חמריו זה בזה המליצה הצחה והפשוטה קראה מפורד:

מצחותו ומליצתו צחות הוא ידיעת הלשון בשלימותו וידיעת כל מלותיו עם שמושיהם וכל בניניהן וכל שמדבר באיזה לשון ומשתבש בו הוא נקרא נלעג לשון ועל זה נאמר ולשון עלגים תמהר לדבר צחות ומליצה נקראה חכמת הרכבת הדבור ונמצא הרבה בתנ"ך ואין כאן מקומו להאריך בו:

ודרך העבודה הם הדברים הנאמרים בגוזמא:

ואמת ושקר כלומר איננו מדקדק אם שבחיו הם אמת או שקר:

שלא יזמנהו ויראהו יראהו היו"ד בפת"ח יזמינהו בלבו ויראהו בכתב או באמרי פיו:

להראותו בכל אבריו שהשבח איננו רק בכלי המבטא ואלו היה יכול להשתמש בזה גם בשאר אבריו כו':

ונסתרו ונראהו אלו היה יכול לגלות לו מחשבות סתריו כמו נראהו היה חפץ בזה:

מחפצו שיגיענו כו' כל זה הוא מחמת גודל חפצו שהוא חפץ ומשתוקק שיגיע למלך ידיעת טוב מצפונו ושלימות לבבו אליו:

היה עושה מוסב על ואלו היה יכול:

עם חולשת האדם אע"פ שהוא מצד עצמיותו אדם חלש כמוהו:

וזעירתו קוטן ערכו בערך כל המציאות ויתכן שכוון בכאן שפלות ערך האדם בכל השלשה עולמות ואמר חולשת האדם בין הברואים השפלים שרוב הבעלי חיים הם אמיצי כח ממנו ועל עולם הגלגלים אמר וזעירתו קוטן כמות גופו נגדם אף נגד קטני צבאותיהם ועל עולם המלאכים שאין מות בחוקם אמר ומהירות כלות ימיו:

ולמוד החכמה שאר חכמות הנצרכות לתורה כמו תקופות וגמטריאות:

טרוד לבו וזולת מעשהו מה שיהיה עושהו טרוד בדבר אחר זולת המעשה לא יזיק לו כלל:

יגוני בעבורך כו' התוגה שיש לי על מה שאינני עובד אותך בשלימות ביטל ממני כל שאר היגונות במה שאינני יכול להשיג חפצי וכו' ודאגתי שאני דואג על שנתרחקתי ממך בעונותי בטל ממני כל שאר הדאגות שיש לי לדאוג על נזקי:

והעוה"ב שלא יעסוק אז גם באיזה מצוה אחרת:

והתפלה כגוף כלל התפלה הוא כגוף והעיון פי' המחשבה בכוונתה היא כמו נפש:

בלי לב הפרי שבתוך הקליפה נקראת לב:

והשיב הכל בפניו השליך הכל על פניו:

בהתעטף עלי נפשי וסיפיה את ה' זכרתי ומלת בהתעטף הוא מל' תפלה כמד"א תפלה לעני כי יעטוף:

כלות הנפש כו' התשוקה לדביקתו ית' כמה שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי:

והשלכת כל יהביה עליו מלשון הכתוב השלך על ה' יהבך ופירשו בו רז"ל לשון משא כלומר משא צרכיו המוטלים עליו ישליך אותם על בטחונו יתברך:

ולפי שהיה על הנפש לזכור כו' כלומר לולא שסדרו לנו אנשי כנסת הגדולה תפלה מסודרת היה טורח על נפש כל אחד לזכור הפרטים אחר שהם בלתי סדר לכן תקנו הם כו':

ולא תבוש בהתנפלה מלשון ואתנפל לפני ה' ואמר שלא תבוש מהיותה מבקשת דבר בלתי ראוי:

הכניעה והשפלות שסדרו דברים הכובשים לב האדם ומכניעים אותו:

ולפי שהיתה כו' תחלה דבר על סדר הענינים שסדרו ועתה מדבר על המליצה במלות שהניחו הם:

ואין לה קימה כו' שאין כח לנפש האדם לקום ולעמוד על מצב אחד להתבונן באיזה דבר וזה לרוב מהירות הרהורים והרעיונות העוברות תמיד בלב האדם זו אחר זו:

מפני שמחשבת הנפש הולכת כו' שע"י הדבור יקל על האדם לכוון שהדבור מעורר הכוונה והיא נמשכת אחריו:

מלות וענינים מלות נפרדות וקשר המלות יחד הם הענינים:

והמלות צריכות כו' כי מה תועלת במלות נפרדות בלי התקשרות לענין אחד:

והענין אינו צריך אל הדבור כשאפשר לסדרו בלב שקשר הענין המכוון בהם די לו בציור בלב שהוא העיקר המכוון בתפלה:

אשר הוא עיקר כוונתנו ועליו כו' אחר שעיקר כוונתנו הוא במה שאנו מדברים המלות לעורר הלב ונמצא שהלב הוא העיקר:

משען מגמתנו פנות הלב לאיזה דבר ביחוד ובתשוקה נמרצה נקראת מגמת כמ"ש מגמת פניו קדימה:

והשוהו עם דבורך כלומר שבדבורך אין חסרון והשמטה מכל המלות המסודרות כן תהיה כוונתך נמשכת בשלמות מראש ועד סוף בלי פגם וחסרון:

כוונה אחת לאלהים שלא תכוון בה רק כוונה אחת דהיינו לשמו ית' לבדו:

הקשה במה כו' מלת הקשה הקו"ף בשו"א לשון צווי שתקיש ותדמה הדבר עם מה שאתה עושה למלך בשר ודם:

ומן התימה כו' כלומר יש לתמוה איך יערב לבך לצאת ידי חובתך בתפלה חסרה:

אמונת הבורא ופקדונו כמו שמאמין ברעהו ומפקיד בידו איזה דבר בלי עדים כלומר שעשות המצות הם דברים שנעשים בגלוי ובני אדם משגיחים ויודעים אחד במעשה רעהו ויש על זה שופטים בארץ או מוכיחים ומחרפים על חסרונם והרי זה כמו שמפקיד בעדים אולם התפלה אין משקיף עליה זולתו:

יצאת ידי חובת האמונה כו' יצאת ממנו ית' מתואר בתואר נאמן:

הקובעים אותו גוזלים אותו כמ"ש היקבע אדם אלהים כו':

הנוהגים בהם באמונות:

כמשפטם וכדיניהם מלשון הכתוב כי עשית משפטי ודיני:

שיהיה שורש מעשהו ההתחלה הוא השורש בכל פעולה ולכן אמר החכם ההתחלה חצי הכל:

גודל טובותיו ורוב חסדיו גודל טובותיו הוא ציור הנאת טובותיו ורוב חסדיו בבחינה שלא היה ראוי לכך:

מרוב חסדיו עליו רוב חסדיו ית' שבאו עליו:

ויגיע בה אל קץ גבוליה על ידי כן יראה לעשות המצוה בשלימותה בכל צדדיה ויפקח על זה בתחלתה ובאמצעיתה ובסופה:

ויגיע בה כו' יראה מהאל וחפץ כו' שיגיע וישיג עי"כ בכל השלשה גבולים שזכר ישיג היראה והחפץ כו':

וישא נפשו כו' כלו' ישים מגמתו להקיש בציורו לדבר המלך ב"ו שזכר לעיל וכמו ואליו הוא נושא את נפשו:

ויהיה על לבו ההקשה והציור הזה יהיה על לבו תמיד:

ימצא חריצות זניזות:

חשבתי דרכי כו' כלומר חשבתי הדרכים שלי דהיינו הנהגתי עם בני אדם כמוני דהיינו ההקשה הנ"ל ועי"כ ואשיבה רגלי כו':

חשתי ולא כו' הרי הזריזות:

שהוא רואה אותו בשעת עשיתו המעשים וזוכר אותם אח"כ:

להכלם ולהתבושש להכלם מהמרותו ולהתבושש מלהתעצל בעבודתו והיינו שמפרש אח"ז:

השקפתו עלינו בשוה תדיר שוה בנגלה ובנסתר:

אלא להתגדל כו' הרי שידיעת החכמות אע"פ שהם דברים צפונים בלבות רק לפי שיכולים להודיע מצפון זה הם מתקשטים בזה לפני מלכיהם וכן הם נזהרים מדת מלכם מטעם זה:

מצוים בדת מלכם מצוים הצדיק בפת"ח עם הארץ מצוים ומזהירים זה את זה הדברים ונמוסים שהם דת מלכם ואף שהם אינם מקוים ע"ז שכר שמוש רק שיהיו עי"ז לחן בעיני המלך:

להשקפתו עליהם על המצפונים והלבבות:

לא יטרידנו דבר מדבר שאיננו ית' כמו ב"ו שטרדתו בדבר אחד מונע אותו מהשקיף בדבר אחר:

ולבך אל ימהר כו' וסיפיה כי האלהים בשמים ואתה על הארץ כלומר הוא ית' שוכן בשמים ומביט ומשגיח עליך:

שב אל רעיון המאמין כו' אמר לשון שב לפי שא"א לומר שיהיה האדם מחשב בזה תמיד בלא הפסק כלל שהרי רבות מחשבות צריכות לעבור בלב איש מעניני תורתו ותפלתו ועסקי פרנסתו רק שיעלה דבר זה על לבו שעה אחר שעה ותהיה מחשבה זו אצלו תמיד בהלוך ושוב:

ובוחן את מעשיו בוחן חכמתו ית' הנראית בעשייתו בבריותיו וע"ז בא כל שער הבחינה ואח"ז אמר וחוקר את פעליו בהנהגות בריותיו במיני פעולת הנהגתו אותם:

על גדולתו ורוממותו כו' כל זה מבואר בשער הבחינה:

יניח הבורא לו מעצבו כו' שאם עד הנה היתה עבודתו בעצבון כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב מעתה תהיה עבודתו בשמחה ועל שהיה עד הנה מפחד תמיד מלהכשל במוקש החטא מעתה יהיה בטוח שלא יחטא עוד:

על הדרכתו והנהגתו להדריכו בעשה טוב ולהנהיגו בדרך בטוחה ממכשול החטא:

לעצמו וליכלתו לדעת עצמו ולהתנהג בשכלו האנושי ולעשות מה שביכלתו:

מבלעדי הקשה שלא יצטרך להקיש דבר לדבר בדרך דוגמא שגם בזולת זה יבינהו:

והנאהב אצלו כו' שאין נאהב אצל זולת מה שאהב הבורא לו ומלת לו הכוונה מה שיגיע לו:

מה שעבר מימיו הזמן שעבר מימי חייו:

בפנים מאופני הוצאותיו באופנים פרטים שבחר מבין כל אופנים שיתכן להיות שיוציאו בהם:

מה שהלך מן הממון כלומר הסך שהלך ממנו:

והוא אינו יודע כו' שלא ידע או מה שיש לו ביד אחרים ומה שמגיע לאחרים ממנו וזהו מה שיש עליו שיש לאחרים חובות עליו כדרך כל בעלי משא ומתן שהם תקועים ומסובכים זה בזה:

אם תוכל בכל יום אם תוכל לעשות זה שהפקיד את נפשך בכל יום מה טוב:

חובה עליך בו מלת בו מוסבת על היום:

אחר העלמה בהעלמה שהעלמה גורמת העלמה והנחה גורמת הנחה וכבר בארתי שהעלמה הוא היסח הדעת מן הדבר והנחה הוא הנחת הפעולה לזמן אחר:

וכבר נאמר כי הימים מגלות כו' כבר נאמר מפי חכמים שהימים הם כמו מגילות שיכתוב בו האדם כו' ואם לא יכתוב ישכח ממנו כן העלמת הפקידה בימים הקודמים גורם העלמה בימים הבאים אחריהם:

המית לבו וחריצותו כו' מה שלבו הומה ומה שהוא משתדל בחריצות והשתדלות יתירה כו':

בכל השתדלותו שהוא משתדל להשיג הדבר ואם אינו יכול להשיגו בדרך פשוטה אזי הוא מתנכל בערמומיות באיזה צד להשיגו ועל זה אמר ותכלית תחבולותיו ואם עודנו קשה ההשגה אז הוא מתאמץ בכל יכלתו:

בזותו בעניני אחריתו איך הוא מבזה ומשליך אחרי גוו עניני אחריתו:

ואז ימצא כו' אז כשישקול בדעתו זה לעומת זה ימצא וירגיש בעצמו שמחשבתו בעניני עולמו הוא אצלו הרמה שבכל המחשבות:

ותוחלתו בו כו' מה שהוא מיחל להשיג בעוה"ז היא אצלו הרמה כו':

מושכים אליו לעוה"ז:

יוקר הסחורות וזלותם גרסינן. הוא"ו אחר הלמ"ד לשון זול:

ועלותם וירידתם כו' באיזה מדינה הסחורות עולים כלומר יקרים ובאיזה מקום הם יורדים:

לתקותו שיגיע כו' להיותו מקוה שיגיע אל תכלית ריוח ממון מה שבאמת אין תכלית לתשוקה זו:

הצער הארוך מקור וחום ודומיהן והטורח הוא טלטול הגוף והעמל הוא קוצר הנפש ובחילתה בדברים מנגדים לטבע המצויים בדרך:

שמירתו מידי זרים והנהגתו שינהיג אותם בסדר הראוי שיתרבו עוד ושיצניע אותם מן הפגעים הבאים במקרי העולם שלא יבואו זרים ושוללים מבני אדם:

וספר מדוה כו' הסמ"ך בחיר"ק ומוסב על שלמה ע"ה:

לא יפרד כו' כלומר גם בזמן המועט ההוא לא יפרד ממנו כו':

ואיה יתרון כו' כלומר עד הנה דברתי בבחינה אם היו שקולים ובאמת איה יתרון כו':

ומעלת עולמה שבאה משם על עולמו שהוא נברא משם:

ועלותה מירידתו בבחינת סופה שהרוח תשוב אל האלהים והעפר ישוב אל הארץ:

ועמידתה מחליפתו שהנפש קיימת ועומדת בלי שום שינוי והוא חולף ומשתנה תמיד:

וקיומה מהפסדו שהיא קיימת נצחית במציאות כפי טבע מהותה והוא נפסד לסוף בטבעו ומהותו:

ופשיטותה שהוא עצם פשוט והוא מורכב מדברים הרבה:

עם פחיתותו וגנותו שהוא פחות במהותו ומגונה בהיותו כלי מוכן לקבל המדות הרעות כאמור:

אשר צוית הצד"י בשור"ק:

מה בין שני הדברים ובין שני הענינים ועל ההפרש בין מהותם ועצמיותם אמר מה בין שני הדברים על ההפרש בהנהגתו ועסקו בענינים שענין זה הוא בידו ויכלתו וענין זה איננו ביכלתו כאמור למעלה אמר ומה בין שני הענינים:

עונשך יותר כו' על החטא בפועל רע אמר ועונשך יותר חזק ועל העצלות במעשה הטוב אמר והחשבון על התעלמותך כו':

שאין לך בה זכות שבודאי לא תצא זכאי בדינך ע"י טענה זו:

על טענה שהיא עליך ולא לך שאדרבא הוא ית' יש לו טענה עליך בסכלות הכסיל ההוא למה לא הוכחת אותו ולא השתדלת לגלות ממנו מסך סכלותו שכבר נאמר הוכח תוכיח וכו' כ"ש שלא תהיה סכלותו לך לטענה או הכוונה שיש עליך טענה שהיה לך להכיר ולהחזיק טובה לו ית' שנתן לך יתרון על זולתך:

והמאמר בהשלמת כו' כלומר אלו באתי לומר ולבאר כל מה שיש לדבר בענין הזה בשלימותו היה הענין ארוך מאד:

שהעירותיך אליו העירותי לבבך לפנות אל הענין הזה ולשום לב אליו ואח"כ כשפנית אליו הנה הוריתיך עליו בפרטות:

על מעשהו על מיעוט מעשהו ועל שהכרתו שהוא מכיר בחיובו להשתדל בעבודה הוא יותר מהשתדלותו:

והגעת יכלתו כו' שיחשוב על שיכלתו מגעת לשלם חובות שהוא חייב על טובותיו יותר ממה שהוא משלם באמת:

כפי צרכו כפי הצורך לזרוע כל השדה:

בלתי זרועה בלתי זרועה כולה רק קצתה:

על מה שיעלה בו מה שצמח ממנו ועלה לכמה כפליה:

גדול מדוהו שנתחייב לשלם ואין לו ונכפלה רעתו שרעתו ועגמת לבבו נכפל על שהצליח ביותר במה שורע ועשה הרבה שע"י כן נתחייב ביותר והבן:

ועשה בזה השי"ן בציר"י:

מה שיצא היו"ד בציר"י:

אל גבול המעשה כלומר לא יספיק לך מה שאתה מכיר לבד כמו עד הנה שאדרבא הכרתך הוא חייבתך:

ויראה לך היו"ד בציר"י ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה יהיה דומה בעיניך כאלו כעת תובע הוא ית' אותך בכל זה ואתה בא עליו לידי חשבון:

כ"ש עת המשך כו' הה"א בחיר"ק כ"ש בעת שהוא ית' מטיב לך בטובות יתירות שאתה צריך אז לצייר בדעתך כל זה וע"י כן לא תבעט בטובה:

והותר כל טרחך ל' ויתור והתרה כלו' תהיה מוותר כל כחותיך ותטרח בהם:

יפקדנו בעת הצירך כו' ימצאנו חסר בעת הצורך כו'. יפקדנו יחסרנו מלשון ולא נפקד ממנו איש:

בלו ואולי כמו שמפרש בעצמו ותאמר לו הגעתי לשון הלואי ואמר לו ואולי על העבר והעתיד כי לו הוא אמתלא על העבר ואולי הוא התברכות בלב ותקוה לעתיד כלומר אולי אזכה למעלה כך וכך ואז אשלם וכו':

יתעה מי שיתלה כו' ויפול מי כו' שתי הלשונות נגד שתי השלמיות עיון ומעשה שעל שלמות העיון אמר יתעה וכו' שיהיה תועה מן הישרה ועל המעשה אמר ויפול כו' שיפול במצודת המכשול:

לטענה לך ולאמתלא טענה על תביעת פועל רע ואמתלא על העדר עשה טוב:

ככל חוטא כו' שבודאי בכל חוטא תמצא איזה סבה שהניעתו לחטוא ולולא הסבה ההיא לא היה חוטא כמו הריש הוא סבה לגנבה כי על פת לחם כו':

ונמצא ישלם כו' כלו' אעפ"י שאין לבזות אותו כל כך על הפועל המגונה הזה לפי שכבר יש לו אמתלא חובה אמתית דהיינו למלא נפשו כו' אעפ"כ אם נמצא ישלם שבעתים הרי שאין האמתלא מצלת מן העונש:

האריכות הזאת זמן חייך:

אם יבא קצך ותצר כו' פן יבא קצך פתאום ותבא לידי חשבון ואמתלא שלך תהיה בודאי קצרה וצרה מלהצילך וטענתך תהיה נפסקת וכבר בארתי כפל לשון אמתלא וטענה:

בעת אהבתו ונטות נפשו וכלות רוחו מלשון כלתה נפשי. ופרט בזה ג' לשונות נגד ג' מיני אהבה הידועים דהיינו אהבת הערב והמועיל והטוב וממי ששוגה באהבת חבירו נדמה לו שהוא מוצא בו כל שלשת המינים:

ששוער ממנו השי"ן השני בחול"ם והוא לשון שעור ואומדנא כלומר שכל אדם יודע שאין בכח האדם לידע בבירור מה בלב חבירו רק עפ"י כח המשער בלבד.

שהוא אוהבו כמו כן שהוא אוהבו כמו שהוא אוהבו:

והקרבתו והבטחתו ושהוא מטיב אליו פרט בכאן מחשבה ודבור ומעשה שסתם קרבות אין בו רק מחשבה בלב והבטחה הוא בדבור והטבה בפועל:

ועושה עמו כו' וכל זה הוא עושה בתורת חסד ובלי צורך אליו:

ומהשלמת הענין הזה אם נרצה להשלים הענין הזה ולדבר בו בשלימות נדבר כן כי מהידוע כו':

מהידוע אצלנו הוא דבר ידוע אצלנו במושכל ראשון:

בכבודו ואהבתו שאין הזכרון בלבד ענין אולם צריך לכבדו ולאהוב אותו:

ולהקים בריתו עמהם ולהקים לנו בריתו שכרת עמהם:

לא תבטח נפשנו עליו שיחלצנו מכל צרה ותסמוך נפשנו על חסדו בסיפוק צרכנו ואחר שיהיה לבנו פנוי מאלו שתי המחשבות היה מקום לחשוב באהבתו ית' וז"ש ותנוע לאהבתו לשון חרדה שתחרד לאהבתו כמ"ש וירא העם וינועו כו' והנה כל זה במחשבה ואח"כ אמר ולהדבק בעבודתו במעשה ואח"ז אמר ולפני האלהים נשפוך שיחנו בדבור והנה כלל בכאן מחשבה ודבור ומעשה דהיינו האהבה במחשבה והעבודה במעשה והתפלה בדבור:

כמה טבענו עבה שאין תנועה בלבנו לאהבתו יתברך:

וערפנו קשה מלהדבק בעבודתו:

ואמונתנו מעוטה מהעתיר והתפלל לפניו שהתפלה תלוי באמונה ונקראת על שמה כמ"ש ויהי ידיו אמונה:

לאהבת אבותינו כו' ולא לאהבה כו' ואלו שניהם אמר על העדר אהבתו ית' אצלנו שלא נאהב אותי לא ע"פ זכרון אהבתו ית' את אבותינו ולא עכ"פ שתהיה בדרך גמול בשביל אהבתו אותנו ואח"ז דבר על בחינת העבודה במעשה ולפי שהעבודה נחלקת לסור מרע ועשה טוב וע"ז אמרו רוב הפשטנים שזה כוונת נעשה ונשמע אמר גם הוא ולא בעבור כו' נעשה ולא לגודל כו' נשמע ועל התפלה אמר ולא בעבור בריאתו כו' נבוש שע"י שהאדם בוש ונכנע ממנו ית' הוא שופך שיחו לרצות אותו ולפייסו כמה שאמרו הקדמונים בתפלותיהם אלהי בושתי ונכלמתי וכו' גם הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלמה ודומיהם:

לא ימנעך מראות מ"ם מראות בציר"י:

והעזר באלהים בקש עזר ממנו ית':

תאור באור החכמה התי"ו בציר"י:

במה שהוא עובר במקום כו' מן המסחרים הוא מחשב ומתבונן בסחורות העוברות שם במקום ההוא שהוא רוצה לילך אליו ולשון עובר הוא מלשון עובר לסוחר כלו' הסחורה המוצלחת שם ועוברת מיד ליד:

שיגיעתו מן הצרה ובחברה מה שיכול להגיע כלו' מה שתמצא ידו להכין צדה ולהתחבר בחברה טובה קומפאני"ע בלשון מדינתנו:

ובמחנות אשר כו' הוא מחשב ומשער בדעתו באיזה חניות יחנה מדי עברו בדרכו שכל מחנה הוא מלשון חניה לאגע"ר בלשון אשכנז:

במה שגזר לו כו' כי אולי לא מחשבותיו מחשבות הבורא ית' ורבות מחשבות כו':

ולא באריכות ימיו פן נגזר עליו מיתה ח"ו קודם שיגיע לדברים אלו ולא יצטרך להם:

נכונים למועד לזמן המיועד ונקצב לנו אצלו ית':

אין לנו מברח ממנו ולא מנוס מפניו על היותנו נכונים ליום מועד שזכר דהיינו עת למות אמר שאין מברח ממנו שהרי אין אדם יכול לברוח מן המות ועל עמדו בעולם האחר שזכר אמר ולא מנוס וע"ז סיים ולחשוב בצדה היינו צדה לדרך מן המות והלאה ועל זמן עמדו בעולם האחר לעתיד לדין וחשבון אמר ובמה שנפגע כו':

ובמה שנפגע בו איזה תשורה להביא לפניו ית' עת שנפגע בו כלומר כשיעמידנו לפניו ית' ליתן דין וחשבון:

והנסיעה מתמדת וההעתקה כו' הנסיעה מתמדת מצד הזמן כי בכל יום אנחנו מתקרבים כו' וההעתקה תדירה מצד העתקה מזג האדם בחסרון הליחה השרשית כידוע:

והמרגוע רחוק מקום מנוחת הנפש רחוק מאד:

לזכור אחריתנו הוא זכירה סתמית שיזכיר עצמו שסופו למות ואח"כ יזכור שצריך להכין צדה כו':

לבית מועדנו המקום המיועד לנו:

ובמדוי גופנו כו' התעסקנו בהצלת גופנו מן החלאים והמדוים ושכחנו לרפאות מדוה שכלנו ופרט שלמה חלוקות מדוה שכלנו היינו באמונות ודעות ורוע יצרנו היינו תשוקת הרע ע"י פיתוי היצר ואח"כ אמר שגם בלי התגברות היצר טבע האנושיות מושך אחר כח התאוני וז"א ונעבוד את תאותנו:

הה למבוכה הזאת הוי איך רעיונינו נבוכים ומבולבלים בעסקי הצלת גופנו מן המקרים המנגדים לו ועל התאות שהאדם מתענג ושמח בהם אמר ולשכרות הזאת לפי שהיין הוא המענג ומשמח לב האדם לכן כלל התאות מכונות בו ונקראות על שמו וגם לפי שהוא המעורר הכח התאוני כמ"ש הרבה יין עושה והה הוא לשון צעקה ואנחה ונמצא ביחזקאל:

כי טח מראות עיניהם מהשכיל כו' ואמר שכרו כו' על מדוי שכלנו שזכר אמר טח מראות עיניהם שהכוינה על עיני כשכל ועל רוע יצרנו שזכר אמר מהשכיל לבותם שהיצר מיוחס ללב כמ"ש כי יצר לב האדם וכו' ואל התאוה שזכר הביא הפסוק שכרו ולא יין שהכוונה על שכרות התאוה:

קרבת קצו ובוא המות אליו כל אדם יש לו חיים קצובים וגם אם יחיה עד קץ המוגבל לו הוא לזמן קרוב כמ"ש ימי שנותינו וכו' כי גז חיש וכו' ובחלוקה זו כאלו המות עומד במקומו והאדם הולך וקרב אליו ואולי ח"ו נגזר עליו שיתקצרו ימיו ויבא אליו המות קודם קצו וז"א ובא המות אליו:

בעת שהוא רואה כו' שיעלה זה על לבו בעת שהוא רואה וכו':

ממדבר וזולתו בני אדם ושאר בעלי חיים:

מבלי הקדמת ידיעה בדבר שלא קדמה לו ידיעה שהוא מוכן למות בעת ההיא ופרט בכאן שלשה בחינות הקדמת ידיעה ורמז ומועד ידוע כי כן מצינו בדברי דוד המלך ע"ה הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני שתחלה בקש לדעת קצו הקצוב לו ואח"כ בקש שעכ"פ יודיענו מדת ימיו אם לא יזכה רק לימי עליה או גם לימי עמידה או גם לימי ירידה דהיינו ימי הבחרות וימי הישישות וימי הזקנה ושיבה ואחר זה בקש לדעת עכ"פ באיזה פרק מפרקי השנה. והנה על הראשון אמר מבלי הקדמת ידיעה בדבר ועל השני שהוא ידיעה בלתי ברורה רק בחשבון הגם כמו רמז אמר ולא רמז ועל השלישי אמר ולא מועד ידוע שאם היה יודע על כל פנים באיזה פרק מפרקי השנה היה בטוח מחיותו בו ולפי דברי חז"ל השיג דוד זו הידיעה שאמר בשבת תמות וא"כ היה באמת בטוח בשאר ימות השבוע אולם אין אתנו יודע עד מה כמוהו או הכוונה בג' לשונות אלו על החודש והיום והשעה שזכר אח"כ:

שיהיה בטוח מהיותו בו שיהיה בטוח בזמן אחד שלא יהיה אז במות:

מבלעדי הישישות והבחרות כו' פורט זמני החלד מסופם לתחלתם:

בכל זמן ובכל עת בכל זמן מזמני חלדו ובכל עת מעתות השנה והחדש והיום:

וימשל בזה יעשה משל לעצמו:

לדוד חוץ למקום כו' הנמשל בזה שצריך האדם לכוון דעתו לדביקות הבורא שאם יסיח דעתו ממנו ית' הרי הוא כחוץ למקומו:

במי שיש עליו חוב כו' והנמשל שחייב האדם לצאת ידי חובתו בעבודה בעודנו חי ואחר שקצבת חייו בלתי ידוע לו הרי הוא כחוב בלי זמן קצוב לפרעון:

על אורך עמידתו כו' כמה חי עד הנה:

שתהיה תלותם חזקה כו' כלומר שלא הרגישו מקודם שהם מוכנים להפרד מן העולם שאדרבא לפי שנות בחרותם ולפי חוזק מזגם והרכבתם היו מקוים שישארו עוד שנים רבות בחברת העולם:

ולא ראה כו' איננו רואה בעצמו שיש לו יתרון עליהם מצד השנים או מצד המזג שיחייב היתרון ההוא שיתאחר בחברת העולם יותר מהם כלומר שבאמת הוא יודע בעצמו שאין לו שום יתרון עליהם:

יקצר תוחלתו כו' הדברים שהוא מיחל להשיג מן העולם:

ויוחיל לאחריתו אמר לשון תוחלת לפי המשל שהקדים שבעל הפקדון מיחל זמן השבת פקדונו:

ויחשוב עם נפשו חשבון עונותיו:

מי שקדם כו' מי שהמות קדם ועמד לפניו כלומר מי שמצייר בדעתו יחושב תמיד על המות בטוחים אנו שבודאי תקן האיש ההויא עצמו:

רוצה לומר בחי במלת חי:

המבין המכיר המבין גדולת יוצרו ית' ומכיר שפלות עצמו:

בעת שתטה נפשו כו' במעלות הבדידות כו' בעת שכוא מרגיש בעצמו שנפשו נוטה ומשתוקקת לחברת בני אדם ושעשועיהם יסתכל ויחשוב אז במעלות הבדידות והפרידה מהם ואמר חברת בני אדם על חברת הגופים במקום אחד ועל התערבות דעתם וספוריהם ותנועותיהם אמר ולהשתעשע בהם ונגד שניהם אמר בהפוך הבדידות והפרידה:

וברוע חברת כו' מוסב על ההסתכלות שיתבונן ברוע חברת כסיליהם ואמר מבלי דוחק כו' כלומר שבודאי האדם מוכרח להתחברות לפעמים בעסקי משא ומתן או אומניות כמ"ש החוקרים האדם מדיני בטבע ואין לומר על ההכרח שהוא רע כי לא יגונה אולם בעת שהוא בלתי מוכרח הוא מותר ורע:

ומרעת חברתם כו' כלומר הנה אספר לך מקצת מן הרע המגיע לאדם בחברתם והוא מותר הדברים:

ואמר ונאמר כלומר זה אומר איזה שמועה בשם אומרו כך אמר פלוני וזה אומר כך וכך נשמע ונאמר מפי ההמון מאן האט געזאגט בלשון אשכנז:

ובלבול ארוך שמבלבלין ומערבים דברים זה בזה שהם עגינים נפרדים ואין להם התקשרות ויוציאו בזה זמן ארוך כשתים ושלש שעות והבלבול והערבוב יורה שאינם לתכלית ואין בהם תועלת:

לא יחדל פשע שע"י רוב דברים יתגלגל בהם לשון הרע או ליצנות או מחלוקת:

אצור מותר דבריך לשון אוצר כלומר למה תוציא כל דבריך ללא צורך מוטב שיהיו אצורים אצלך ובזה תוכל לחסום לשונך מלדבר בבני אדם כו'. מדבר המ"ם בחיר"ק:

ומהזכיר רעותיהם מעשיהם רעים ועל המדות המגונות אמר וספר בגנותם:

תשב באחיך כו' אם תשב ותדבר באחיך דברים מותרים בודאי לא תמלט שבבן אמך תתן דופי כי ברוב דברים כו':

והכזב ודברי השקר מוסב למעלה על רעות חברותיהם:

לא כן ידברו אינם מדברים דברי אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות:

אמרו הן או לאו אמרו האל"ף בחיר"ק כלומר הרגילו עצמכם שלא לאמת דבריכם בשבועה רק תאמרו האמת על הן הן ועל לאו לאו בלא שבועה:

עם מיעוט ההצלה כו' שעל הרוב לא יחלט מהזקתם לו שע"י החברה ורוב השיחה יגלה להם מסתורי עניניו ויוכלו להזיק לו אח"כ בממונו או לדבר בגנותו מהענינים שנגלו להם:

והחונף מדת החנופה:

ואהבת קנות השם להתנאות כו' שע"י שעשועו בחברתם ישתוקק לקנות שם אצלם וזה יביאהו להתנאות להם כלומר לעשות מעשים טובים בכדי להיות נראה להם נאה במעשיו:

ובמה שאינו יודע כו' שגם בחכמות ובמלאכות שאינו יודע בהם יתהלל בשקר ויאמר שיודע:

ומהם מרעות חברותיהם:

חיוב הצווי בטוב וההזהרה מן הרע שכל ישראל ערבים זה עם זה שכל אדם מחוייב לצות את זולתו וללמדו ולזרזו לעשות טוב אם הוא רואה שהוא מתרשל בו ולהזהירו מן הרע אשר הוא רואה בו ואם יהיה בחברתה יתחייב בזה ואולי לא יצא י"ח ויהיה נענש ע"ז ואם לאו איננו מחויב כמו שיבאר:

ואנחנו חייבים כו' הולך ומבאר איך קשה לצאת ידי חובת דבר זה:

ואם יכול כו' שאין עמי הארץ כו' כלומר אם אמר אדרבא הענין הזה מחייב להתחבר דוקא בחברתם ולפקוח עין על עניניהם בכדי לדעת כשלונם ולהוכיח אותם משא"כ אם אתרחק מהם ולא אדע לא אוכל לקיים מצות הוכח תוכיח לזה אמר שאין הדבר כן כי ממה נפשך אם יכול הוא למחות כלומר שדבריו נשמעים אזי אף אם לא ידע פרטי עניניהם יכול לדבר תוכחת מוסר ברבים כשהוא דרך כלל ומקיים בזה מצות תוכחה וזה אומרו ימחה על כל פנים כלומר אף שאינו יודע שום דבר ולא תאמר איך אוכיח בסתם בלתי ידיעת שום דבר ואולי הוא ללא צורך לזה אמר כי בכל עת התוכחה נצרכת להמון שאין עמי הארץ נמלטים מן הקיצור:

והוא דבר קשה כו' משא"כ התוכחה הכללית שהיא קלה:

לקיים מצותו בצווי על הטוב ולהשלים חובתו בהזהרת הרע:

ומהם הפסד כו' מדעת חברתם ג"כ הפסד העצה שתהא עצתו נפסדת כלומר כח העצה שיש לאדם על בחירתו לתועלתו תהיה מקולקלת ונפסדת ע"י חברתם וכח ההכרה שלו ג"כ תחסר ואמר הפסד העצה על צורך התיעץ האדם בעבודה דהיינו בעשות טוב ועל צורך הכרת חסרונו שבפועל רע אמר חסרון הכרת השכל:

בחברתם וריעותם בהתחברותו במקומם וריעותו:

ורועה כסילים ירוע המתחבר לכסילים ירוע פירוש ישבר:

הבדידות והפרידה הם היפך החברה והריעות שבארתי:

וכבר נאמר כי עמוד כו' כבר נאמר מפי חכמים שלא יתכן לאדם להיות בר לבב אם לא יציב לו לעמוד חזק אהבת הבדידות וכו' כלומר שיחשוב לישב בדד ולבחור להיות ביחידות ועל עמוד זה תהיה בר לבבו נסמכת ואז תתקיים:

ויסיתך לכסוף כו' בעת שתהיה מתבודד וביחוד יסיתך לכסוף לחברתם ולהניח התבודדותך:

ואח"כ השמר כו' כלו' אחר אשר תשמע לדברי ותאהב הבדידות השמר פן יטה כו'. יטה היו"ד בפת"ח:

כי בחברת כו' רעיון לבך יטעה לאמר אשר בחברת החכמים וכו' כלומר אם תדבק לחכמים יהיה זה העדר הבדידות והנחת היחידות אשר כבר בחרתי בם:

אך היא הבדידות כו' כלומר שכל עצמם של התועליות שעומדים להיות מושגים מן הבדידות תשיג ביתר שאת ויתר עז בחברתם:

ויארך ספורם אם באתי לספרם ולפרטם יהיה ענין ארוך:

בעת גבהותה והתגדלה כו' כשהוא מרגיש בעצמו שנפשו מגבהת עצמה ומתגדלה ואמר מגבהת על בקשת הכבוד והתגדלה על הגדלת תאותיה:

ורוחק משאליה ודוחק בדל"ת גרסינן כלומר כשהיא דוחקת השעה להשיג משאליה וגרסת המפרשים אשר לפני ורוחק ברי"ש ופירשוהו בדוחק ורוחק:

קטנותו וזעירותו קטנותו בכמות וזעירותו באיכות:

המוצאים הם מיני המתכות ומיני האבנים שמוציאים אותם מבטן הארץ:

והעמידו על כל מה שיש בו תקנתו כו' לשון העמדה בכאן הוא לשון השגה כמו שאמרו חז"ל אצל רבי מאיר שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו והוא לשון מורגל בין החכמים וכונתו שהקב"ה נתן בו דעה ובינה להשיג הרבה דברים מסותרים מעליונים של עולם שהם הגלגלים והכוכבים ותחתונו שהם טבע הברואים שבחלל העולם והידיעות ההם הם מועלים לו ויש בהם תקנתו:

והרים מעלתו בשבחו כו' במה שמקבל ממנו השבת וההודאה ומשתעשע בם:

ובקראו אליו בצרות ובענותו כו' בצרות הכונה על הבאים מעצמם כמו חלאים רעים ומגפות ר"ל ומצוקות הם הבאים מחמת המציק מבני אדם:

ובחרו בו שבחר בו לעבוד לפניו:

ושלחו על ברואיו שעשאו משולח ונעזב לבחירתו בממשלתו על כל הברואים ורודה בהם כרצונו:

ומכרו כו' שמסר לו מפתחות החכמה והודועו סודות גבורתו ובריאת הברואים והנהגתם כמו אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי וכן רוגע הים ויהמו גליו וכן אשר שמתי חול גבול לים ודומיהם:

והראות המופתים על ידו על ידי סגולתנו שהם נביאי ישראל:

הגופות והרוחניות הרוחניות הם התורה והמצות וחנינת הדעת בהם:

הכוללות והמיוחדות נתבארו בשער הבחינה:

חסד וטובה עלינו שכל זה בא עלינו ממנו יתברך בתורת חסד וטובה:

ערכך נקלה וענינך נבזה על מהות האדם שהוא קל בערכו אמר ערכך נקלה ועל עניני הנהגותיו ושמוש בצרכיו שהוא משותף בהם לבהמה אמר וענינך נבזה:

על העטרה הגדולה כו' והמעלה הרמה כו' על שהמשילו על כל ברואי העוה"ז כנ"ל אמר העטרה הגדולה כלו' שעטרו עליהם בכתר מלכות והמשילו עליהם ועל שהרים מעלתו בשבת והודאתו כנ"ל אמר והמעלה הגדולה וכו':

להתגאות כו' ולהתגדל כו' ולהתרומם כו' נגד הג' אל יתהלל שאמר ירמיה ע"ה:

ויאות לך כמוהו דבר כמוהו ואמר שאתה ראוי לו ויאות לך כמוהו נגד מאמר חז"ל בפסוק צדק לבשתי כו' יש נאה ללבושו וכו':

בכניעה ובענוה ובשפלות נגד ג' לשונות גאוה שהזכיר:

החלש הנבזה הנקלה ג"כ כנגד ג' הנ"ל:

חסד ממנו עליו שבא אליו מאדונו בתורת חסד ולא בגמול:

מבזות נפשו מוסב על מלת שחייב בו:

והיותה בעיניו שתהיה נפשו בעיניו כערכה וכו':

אל יתגדל לפניו אמר כן לפי הנמשל שהרי כשהאדם מתגדל הוא מתגדל לפניו יתברך כי עיניו משוטטות בכל מקום:

דרך רגילות כלומר בלי שום לב רק מצד הרגל:

יעזוב ענינו יעזוב הנהגתו עליו יתברך:

לא נשאתני גרסינן:

סכלי בפחיתות ערכי לא סכלותי מה שאני סכל בפחיתות ערכי נשאתני לעמוד לפניך ולא ג"כ מיעוט ידיעתי בגדולתך כו':

כי אתה כו' כלומר כי באמת יודע ומכיר אני שאתה רם ונשא כו':

משאול ממך מלהיות כדאי וראוי לשאול ממך לקרא אליך שבח והלל ולקדש שמך המקודש והנה הקדים המחבר שאלת צרכיו ואח"ז קריאת השבח ואח"ז קדושת השם לפי שסוף מעשה במחשבה תחלה ושאלת הצרכים תחלת מגמת האדם בתפלתו אך שצריך לסדר תחלה שבחו של מקום כמה שאמרו חז"ל והם אבות וגבורות שאחריהם תתגלגל קדושת השם ואח"ז בקשת הצרכים:

בצוותך אותי לקרוא אליך היינו קריאת השבח הנ"ל ואח"ז אמר והרשתני לשבח את שמך העליון על קדושת השם הנ"ל ואמר כפי הכרתי אותך על קריאת השבח ועל קדושת השם אמר וידיעתי בכבודך שבלשון הזה מסתיימת הקדושה ברוך כבוד ה' המקומו:

עם הראותי עבודתי לך בקריאת השבח שכן נמצא בזוהר הקדוש בדוד המלך ע"ה ועל קדושת השם אמר ושפלותי לפניך שבזכור האדם קדושתו יתברך מפי שרפי מעלה ישפיל לבבו:

ואתה יודע כו' אחר שדבר בקריאת השבח והקדושה אמר על בקשת צרכיו שלא יהיה נראה כאלו האדם צריך להודיע לו ותברך מהם:

ואתה יודע תקנתם תקנת צרכי בהשגת התועלת ואופני הנהגתם איך להתנהג להנצל מן הנזק:

בגודל חסרוני אליך שאני חסר הצרכים ונצרך אליך ובטחוני בך בהצלת הנזקים:

מה שאינו טוב לי בקשת הצריכים ואבקש ממך כו' בהצלת נזק:

גזירתך הקיימת בנזקים:

והנהגתך העליונה בתועליותיו:

ה' לא גבה לבי כו' ג' לשונות נגד ג' שאמר למעלה ואל יביאך כו' להתגאות ולהתגדל ולהתרומם:

בפגעי עולם הם המקרים המתהלכים בעולם ופוגעים בו דרך הלוכם:

וצרותיו דברים המצרים:

ואופני המאורעים מקרים הקורים לאדם פתאום שלא נשמר מהם:

והמצוקים מצוקת הלב:

ממאסר ורעב וצמא דברים אלו הם פגעים הפוגעים לאדם דרך הלוכן כמו עיר הבאה במצור שההדיוט שבעיר נאסר עמהם על כרחו ומתיסר עמהם ברעב וצמא:

מקור וחום הם הצרות שהם מצרים לאדם משא"כ המאסר והרעב והצמא שהם העדר ולא קנין ולא יצדק עליהם שם צר המצר בפועל וכן לא יתכן לומר על קור וחום שם פגע לפי שהם ידועים ומוכנים לבא בטבע העולם ואין אדם נמלט מהרגשתן אם מעט ואם הרבה ואם יצדק שם פגע רק על דבר שלא חשב האדם ולא ידע שיבואו עליו לפי שאפשר שיהיה אדם נמלט מהם בכל ימי חייו והבן:

וסמי המות והחיות הרעות הם המאורעות שזכר הבאים לאדם מבלי נשמר מהם ולא יצדק עליהם שם פגעים לפי שאינם דברים מתפשטים ובאים עליו דרך הלוכן רק שהאדם הפרטי בא ונכנס בגבולם מבלי נשמר:

והצרעת וטרוף הדעת ובטול הרגשות הם המצוקות שדברים אלו מציקים לב האדם ביותר:

ביטול ההרגשות הוא החולי הנקרא אצל הרופאים חולי השיתוק ר"ל דהיינו שהרגשות האדם בטלים ומשתתקים והוא שוכב בלי תנועה ר"ל ובל"א נקרא דער שלאג:

ראוי להם ומחוייב בהם ראוי להם מצד העדר עשות טוב שכמו שהוא סר מעבודתו יתברך כן ראוי שהוא יתברך יסיר השגחתו ושמירתו ממנו ונמצא הוא ראוי ומוכן מאליו לכל מקרה ופגע כמטרה לחץ ועל היותו בלתי סר מרע וחוטא בפועל אמר ומחויב בו שנתחייב בכל אלו הדברים על פי מדת עונותיו משא"כ בהעדר עשות טוב לא יצדק לומר לשון חיוב דלא ענשינן אעשה:

שקדמו לו מן העונות וחטאים שעל שהיה בנפש שבעה וכרם מלאה משולח ונעזב במעשיו ראוי שיהיה נאסר ברעב וצמא ועל שהמרה את רוח אלהיו והצית חרונו ראוי לו החום ועל שהיו דבריו ומצותיו קרים ונבזים אצנו הוא ראוי לקור ועל שלא הטריח פיו וגרונו בהודאתו ושבחו יתברך ראוי לו לאכול וללעוס סם המות ועל שהסיר מעליו עול עבודתו ראוי שתסור אימתו מן הבריות וישלטו עליו החיות רעות כי אדם ביקר כו' גם הצרעת באה ממה שהליחה הזרה מורדת בגבורתה שהיא הליחה השרשית. ועל שהניח התשובה וההודאה ולא שת עצות בנפשו ולא נחם על רעתו לאמר מה עשיתי ראוי שתטרף דעתו וגם אבריו ינוחו מלעבוד עבודתו כאשר הביא למעלה המשל לזה מהעברת השר בנהר ואתה הקורא שים לבך לכוין זה לעומת זה דוק ותבין דבריו:

מאורך זמן מריו עם התמדת כו' שהניח אחרי גוו התשובה וההודאה ולא שב ולא התודה על שארך זמן מריו שהמרה באלהיו בזמן שהתמיד עליו טובתו וחסדו:

והמלטו מהמהם שנמלט מהמון רבוים כמו (יחזקאל ז׳:י״א) לא מהם ולא מהמהם:

וימהר אל התשובה כו' ימהר לשוב בדעתו לפשפש בדרכו אשר הלך עד הנה ולבקש מחילה על המכשולות אשר מצא:

אשר הסתירם כו' שהוא יתברך הסתיר עונותיו ממלאכי זעמו שלא יענשוהו ומלת עליו כלומר מלפקוד עליו:

ליראתו מהם גרסינן מפני שהוא ירא מן הצרות והמצוקות הנ"ל ומבקש לדחות אותם מעליו:

בפנים שקנהו מהם מוסב על מלת חשבונו שיחשוב באיזה אופן קנה הממון ובאיזה אופן הוציאו אם היה הקנין וההוצאה באופני היתר או איסור:

מהוצאות חובות הבורא ממנו ופרוע חובות בני אדם אם יצא ידי חובתו להוציא חובות הבורא כמו ציצית ותפילין ואתרוג ודומיהם וחובות בני אדם הם הצדקות וג"ח:

ואל יחשבנו מעמד עליו אל יחשוב בדעתו שהוא יתברך העמיד בידו הממון להנאתו בלבד:

לא יפחד מפגעי כו' אחר שהוא כבר בדעתו כמו פקדון מוכן להנטל ממנו למה יפחד:

יסבול דינו אם דן אותו בזה דרך עונש וירצה בגזירתו אולי גזר עליו להיות ניטל ממנו לתועלת לו:

להשתמש בו כמו טלית נאה וסוכה נאה ולהוציאו כו' בדברים שהממון כלה לשעתו והבן:

ולעשות הטוב לבריות:

ולהחזיר האמנות פקדונות המופקדים בידו באמונה:

ולהשיב להשיב אבדה לבעליה:

ולא יחמוד אדם בממונו אם רואה בעל ממון אינו חומד שיפול בעל הממון עם ממונו בידו בכדי שיבא ממונו לידו:

לעניו בשביל עניו:

ויהיה מן הסבות כו' דבר זה דהיינו שיחזיק בדעתו שממונו הוא רק כפקדון יהיה זה סבה חזקה מכל הסבות להביאו לידי מדות טובות ולדחות ממנו המדות המגונות:

כבד את ה' מהונך הרי הוצאות הממון בחובות הבורא ועל הוצאתו בחובות בני אדם אמר מלוה ה' חונן דל:

שיש ביכלתו ממעשי העבודה כמה הוא יכול להוציא לפועל ממעשה עבודתו יתברך:

וירוץ ויחרץ ירוץ באבריו ויחרץ יזדרז בשכלו:

למנהג לטבע והרגל:

ויכסוף לו בלבו יכסוף ויתאוה שיוסיף לו הבורא כח להשיג היתרון ההוא:

ויעלה אליו במחשבתו יצייר בדעתו כאלו הוא עושה היתרון ההוא מרוב כוספו אליו:

לעזרו ולאמצו לעזור כחו ולאמץ לבבו:

מן הידיעה והמעשה כלומר בין בתלמוד בין במעשה יתאוה להוסיף:

בלב ומצפון נאמן מוסב על מלת וישאל שישאל זה ממנו יתברך בלב ומצפון נאמן:

וכשיתמיד על זה כשיתמיד לשאול זה תמיד ממנו יתברך:

שערי ידיעתו בתורה הקדושה:

מלמדך להועיל הרי הלמוד מדריכך בדרך הרי המעשה:

השיעור המחשבי דברים שצריך האדם לשער אותם במחשבתו כמו שרשים המעוקבים שבלתי אפשר לצייר אותם במשטח הגליון:

בתחלת ענינו בהתחלת תלמודו:

השיעור המורגש המורגש בחוש הראות:

המצוייר בצדו בצד הספר שהוא מלמד אותו בו:

לעמוד על תולדותיו הוא קורא לשיעורים המחשבים תולדות המורגשים שמרוב הרגל דעתו בתהלוכות הלמוד ההוא ע"י הציורים המורגשים תקנה יכולת גם לשער במחשבה בדבר בלתי מצויר ויתכן כלל מדעו יהיה נכון ומכונן:

ועל ההקשה הזאת עפ"י הדוגמא הזאת:

שהם בגופים ובאברים יש מן המצות הנעשים בכלל הגוף כמו ישיבת סוכה ויש הנעשים באברים פרטיים כמו תפילין על הקדקד:

למעלה מכח האדם מצות הלבבות הם למעלה מכח האדם שאי אפשר לאדם שיהיה לבו תמיד זריז וממולא במחשבות ואמונות וידיעות אלהיות מפני שהוא מוכרח לפנות לבו גם לצרכי עוה"ז וממילא שהיה נשכח ממנו לגמרי אם לא היה מי שיעורר לבבו לכך בעתים:

ויכריח טבעיו טבעי אנושיותו המשתוקקים לתאות ההם:

ויקשור תנועותיו שתנועותיו רגילות להתנועע לדברים ההם וצריך לקשור ולעצור אותם:

עד שיקל לעמוד בהם שיקל לו לעמוד במצות הלבבות:

לבי ובשרי הרי הנסתר והנראה:

ודמן אותם זיבל אותם בזבל כמו לדומן ע"פ האדמה:

ומעיין עליהם מלעיין עליהם:

אם ישתדל וימהר ויחרץ ישתדל בתחבולות וימהר בתנועותיו ויחרץ בדעתו:

מאת האלהים על סגולתו כו' הבאה מאת האלהים על אנשי סגולתו כו':

כל המקיים את התורה מעוני וכבר אמרו אין עני אלא בדעת ואף אם העוני והעושר הם כפשוטם עכ"פ הם אמרו שהוא עוזר לאדם על טוב לבו ונותן לו אומץ להשיג מה שאין ביכלתו כעת שאם אינו יכול להשיג תשוקתו בהרבה דברים מעבודתו ית' מחמת עניו יעשירהו ויוכל להשיגם:

כי לאדם שטוב לפניו וסיפיה

נתן חכמה ודעת :

ממה שיש ביכלתו ויקל כו' יתעלם ממה שיש ביכלתו בתנועות אבריו ויקל לעצמו במה שיש בכח מדע לבו:

עזרת האלהים ואמצתו ג"כ נגד ב' חלוקות הנ"ל כי האומץ מיוחס ללב כמ"ש ואמיץ לבו בגבורים וכו' (עמוס ב׳:ט״ז):

בתקנת העולם בדברים שהם תיקון העולם:

שיאהוב להם מוסב על חשבונו שיחשוב ויראה שיאהב וישמח במה שמגיע להם טובות בדברים אלו ויהוה חפץ שיגיע להם טובה באלו הדברים מה שהוא אוהב וחפץ ומשתוקק מה שיגיע לו מאלו הטובות וכן בהיפך ברעות כמו שמבאר והולך:

מה שיזיקם אם רואה שמזדמן לבוא על זולתו איזה דבר שיזיקהו ויש ביכלתו לדחות ממנו הדבר ההוא אזי ידחהו:

בדרך עקוב דרך עקום ורע כמו והיה העקוב למישור (ישעיהו מ׳:ד׳):

במחנים רבים מקומות המלון הוא קורא מחנים:

פעמים פעמים הרבה:

ויהיה חפצם בשלום הכל כל אחד מהם יהיה חפץ ומשתוקק שיהיה שלום לכלם:

ולהקל מעליהם כלומר גם יהיה חפץ כל אחד מהם על עצמו:

בעזר ובסיוע עזר בגופם וסיוע בממונם:

אל הטוב שבענינים יהיה מנהגם בדרכם הטוב שבמנהגים:

ומן הפנים האלה אחי כבד העולם כו' תדע אחי שעפ"י הדוגמא והמשל הזה מה שהעולם הוא כבד על יושביו וכו' הוא מפני שרצו להתיחד וכו':

עבודתו וטרחו עבודה באברי הגוף וטורח בשכל:

שרצו להתיחד כל אחד כו כ"א רוצה שיהיה חלקו דהיינו מה שבידו מיוחד לו לעצמו ושלא יהיה זולתו ממנו:

וביותר מחוקו ממנו משתוקק להשיג יותר מהחוק שקצב לו הבורא ית' כמו ואכלו את חוקם גם יקרא חוק השיעור המצטרך לו כמו הטריפני לחם חקי:

מנעם העולם חוקם ממנו וכו' עיכב על ידם שלא יקחו חוקם ממנו והעמיד המליצה כאלו העולם מחכ? כנגד יושביו ומונע תשוקתם ואמר מנעם העולם חוקם ממנו ולא המציא להם חלקם בו ב' חלוקות נגד מה שאומר ?שרנו ממנו יותר מחוקם שהוא גנאי לבקש מותרות אר מן ההפקר לכן העולם מתרים כנגדם ופוחת מהם חוקם ומה שבקשו אשר לא להם כלומר מחלק אחרים לכן איננו ממציא להם גם חלקם שהיה מגיע להם:

שאינו מתרעם בו על העדר המותרות:

ובוכה עליו על שגם מה שישג להם בא להם ע"י עמל ויגיעה כמו שמבאר והולך:

והיגיעה הרבה הרבה ה"א הראשונה קמוצה והרי"ש פתוחה:

שוים בעניניהם בהנהגתם:

ומעבב כל אחד מהם גרסינן. ואמר ומעכב כל אחד ומרפה כחו לפי שלמנוע האדם מלהשיג תשוקתו יתכן ב' אופנים אם בעשות איזה פעולה להרחיק ממנו הדבר ההוא או בהחליט כח האדם ההוא מבלי ישאר לו די מסת כח הצריך להשגת הדבר ההוא דרך משל אם אני רואה ראובן רוצה לקנות איזה חפץ הנכסף לו ואני רוצה למנוע השגתו או שאני מקדים לפניו ומרחיק החפץ ההוא מלמכר לו ע"י איזו תחבולה או שאני מאבד מעותיו ממנו וממילא לא יהיה לו כח לקנותו:

עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו באהבת המועיל ולא ישיג תאותו באהבת הערב:

רעים נאמנים ואוהבים זכים נאמנים בבחינה שלא ורחק וזכים בבחינה שאהבתם להטיב לך היא זכה משוללת פניה לתועלת עצמן:

לבך שלם עמהם ומצפונך זך ג"כ כנ"ל:

כשתמצא ידך כו' כשיזדמנו לך מהם מי שהוא ראוי לכך:

סגולת הסגולה מובחרים מן המובחרים:

רבים יהיו דורשי שלומך כו' כלומר תשתדל שלא להכעיס שום אדם בכדי שיהיו רבים דורשי שלומך ואוהבים אותך ואעפ"כ לא תגלה סודך רק לאחד מאלף מהם שהוא נבחן ומנוסה לך לריע נאמן:

שמן וקטורת כו' כמו ששמן וקטורת הם משמחים לב האדם בריחם הטוב מבלי שיגיע להם נזק בשמחם לב האדם כי אין עצמם ומהותם פוחת מחמת נדיבתם משא"כ שארי דברים ד"מ הבשר הוא ג"כ משמח כמו שאמרו אין שמחה אלא בבשר אולם הוא אובד אז בעצמו שהרי אין השמחה רק באכילתו ואין הדוגמא דומה וכן המתיקות שאדם מקבל מרעהו היא העצה שרעהו יועצו בדרכיו ואמר מעצת נפש כלומר כשהוא יועצו מנפשו ולבבו:

בתחתונו ועליונו בחלק התחתון מן העולם דהיינו כל הנמצאים שבחלל העולם עד גלגל השמים ועליונו הם צבאות השמים:

ותכונות הגלגלים כמות גדלם ומצבם:

העומדים וההולכים דע שכוכבי הגלגל השמיני הנקרא גלגל המזלות הם העומדים במצב אחד במרחק זה מזה לא יעבטו אורחותם לפי שהם קבועים כלם בגלגל אחד והם נקראים אצל חכמי התכונה כוכבי שבת ואותן קורא המחבר עומדים והשבעה כוכבי לכת קרא המחבר הולכים:

וירידת הגשמים כו' ועם זה מתגלגל נשיבת הרוחות שכן סדרם ישב רוחו יזלו מים ועם זה סומך יציאת הולד מן הרחם לפי ששני מפתחות אלו הם בידו ית' ופרט בכאן הדברים המצוים בכל מקום ובכל זמן:

יותר נראה ויותר נסתר נראה בחוש ונסתר סבתו וטבעו:

ואל ישיאך רוב כו' מה שראית אותם הרבה פעמים ואתה רגיל בהם מזמן ארוך לא תשיאך מפני זה לעזוב מלתמוה עליהם ולבחון בהם:

ואם ימצא על הענין כו' כלומר וכאשר ימצא בזה מנהג הנערים וכו' כן ימצא גם רוב וכו':

כקדרות השמש והירח הוא מה שאנו קורים אותה לקוי חמה ולקוי לבנה:

והזועות חרדת הארץ:

מתנועת הגלגלים וסבובם מתנועות הגלגלים כוונתו על הגלגלים המקיפים את הארץ ובסבובם כוונתם על גלגלי ההקפה שהם בכלל מסבבים את הארץ כידוע למתחיל בחכמת התכונה:

וצאת השמש ובואה אע"פ שהוא מתחייב מתנועת גלגלה אעפ"כ נפלאה בזה חכמת הבורא ית' מהשתנותו בהתחלפות האקלימים שיסדם ידו ית' כפי תועלת יושביהם כידוע לחוקרים:

וסעריו כמו שנאמר כי הים הולך וסוער עליהם:

לא ינוחו הנהרות ממלאכתן ולא יעמדו המעינות והגרתם:

מהסתכל בענינים כו' מחמת הסתכלותך בענינים וכו' שתעזוב מחמת זה להתבונן בהם ולבחון חכמת הבורא בהם בעת וכו':

אך הבט בהם כבר אמרו אין הבטה אלא למטה וכוונתו על הילוך הנהרות והמעינות ועל צבא השמים אמר והמסתכל בהם:

קודם הכרתך אותם לעת עתה:

הלא תראה אחי כלומר אל תדמה בנפשך שאני משיאך לדמות בלבך רעיון שקר שהרי באמת כן הוא שהכסיל הוא כמו עור:

עיניהם היו פקוחות רק שהיו עד הנה סכלים בהשגחת הגשמיות כמבואר במורה:

שארכה סבלותך בו ועורונך ממנו תכיר בעצמך שהיית זמן ארוך בסכלות ועורון ואמר סכלותך על סכלות העדרי ועורון על סכלות קניני:

על כל ענין שנתיישב אצלה מעניני כו' מה שנתיישב אצלה כלומר שנתיישב בדעתה והיתה סבורה שהיא מבינה על בוריה ובאמת אינו כן:

מן הענינים המסופקים הענינים הקשים שהדעת מסופקת בהם קודם התבוננות:

לפרשם ולבארם פירוש נקרא מה שמפרשים דבר סתום ובאור נקרא הרחבת דבר הנדבר בקצור:

ומה שאין הסברא כו' שיש דברים בתורה שהם זרים לפי השכל האנושי:

ותדינם לזכות במה שיהיה מדבריהם אצלך זר לא תתלה הטעות בהם ח"ו רק תאמר רחבה דעתם מדעתי:

שהכרתך לא הוסיפה כלומר שכבר הייתי בימי הנערות בתכלית ההכרה שלא יתכן עוד להוסיף:

ולהיות נכרי אצל דעתך זו היא יותר מהשתנות שהאדם מוצא לפעמים שמה שחשב בימי נעורים הוא נכרי וזר אצל הדעת שכעת והוא מתפלא בעצמו על המחשבה ההיא:

שהוא מסתכל כו' כלומר החכם משים עיניו להתבונן בראשית עניניו כלומר לחקור על הענינים שחשב בתחלת ימיו אם נכונים הם או לא:

הטוב והרע מנפשו פעולת הטוב והרע שיצאו לאור מנפשו או הדעות הטובות והרעות שצמחו מבינת נפשו בזמן העבר:

לא יתבאר אליו לפי שאין כונתו בהחזרת פניו להתבונן בהם:

ששקע בה מאהבת העוה"ז שהניח להיות אהבת העוה"ז שקועים בדעתם:

ולהגביר תאותיה בעניני עוה"ז על אהבת עוה"ב:

כאשר תרצה האחת מהן כו' תרצה התי"ו בשו"א והרי"ש בפת"ח:

בתועלותיו באהבת המועיל וצרכיו בערב:

תתעלם מהרבה כו' בתקנת הנפש אמר בסתם תתעלם מתקנת נפשך לפי שאפשר לאדם להתעלם בהחלט מתקנות נפשו ח"ו אולם בהפך אפי' חסיד שבחסידים אי אפשר שיתעלם בהחלט מתקנת הגוף:

יותר מיכלתה לפי דמיונה:

ותעבור את נתיבתם שתעבור בהפלגה לצאת מנתיבתם ולפרוש יותר:

פן תשומם תהיה שומם כלומר חסר ונחלש מן הכחות. תשומם התי"ו בחיר"ק:

בטבעה בים התענוגים מלשון טובע בנהר:

ואל תנה עולמך גם עולם הזה אל תניח לגמרי:

יקר מחכמה כו' יקר ל' כובד הסכלות מעט כבד יותר ומכריע כל החכמה והכבוד ומבטל אותה:

כשהוא עומד במצות המלך שהוא עומד במצות מלך בשר ודם ואינו עובר מצותו מחמת יראתו ועונשו ואינו מרגיש במצות אלהיו:

מה בין שתי המצות ההפרש שביניהם מצד הפרש המצויה עליהם שבזו הבחינה הם נקראים מצות ויכיר מה בין שני הענינים הצווים מצד עצמן:

חולשת המצוה לקיים גזירותיו שב"ו אין בכחו להקים גזירותיו במצב חזק שיהיה בטוח בודאי שלא יעבור עליהם שום אחד מהמון עמו בסתר ואין בכחו לעשות שיהיו קיימים לעד לעולם:

והתאחרו כו' שאף שיודע לו שפלוני עבר מצותו יתכן שיתאחר עונשו לבוא מעת עשות העבירה עד משך זמן שיודע לו ויחקור על אמתותו ויעמידהו בדין:

וטרדתו בנפשו ממנו כלומר יתכן שטרדת המלך בנפשו כלומר במחשבותיו בעסקיו יטרידוהו ממנו שלא יהיה פנוי לפנות אליו:

וכבר אמר החכם ירא כו' ירא הרי"ש בקמ"ץ לשון צווי והכוונה שאעפ"כ באמת צריך האדם לירא גם ממלך בשר ודם שנאמר ירא את ה' בני וגם ירא את המלך וזהו ומלך:

כמה ארך המרותי את דברו כמה ארך זמן שמריתי בו:

והתמיד סתרו עלי שהוא ית' הסתיר עונשו מלבא עלי:

קודם שיעכרני כו' שיעכרני בכ"ף כמו שנאמר בעכן יעכרך האלהים היום הזה:

אין אלהים כל מזמותיו בכל מזמותיו ומחשבותיו לא נמצא שום זכרון דין ועונש המיועד לבא עליו בזה ובבא:

ויסבול סבל רוצה כו' יסבול במדות סבלנות של אדם שהוא רוצה בדין אלהים ולא בסבלנות של אדם שהוא מתקצף על גזירתו:

וחכיתי לה' כו' אני מחכה וסובל הסתר פניו יתב' ועם זה אני מקוה לו יתב' שיושיעני שהוא מפרש מלת וחכיתי לשון סבלנות:

ואל יהיה כמי שנאמר כו' כמי ביו"ד גרסינן:

לא היינו משבחים לו עמדו בהם לא היינו מיחסים לו שבח על שעמד בהם:

ברצון ובטוב לבב על דברים הבאים מעצמם כמו הרעב ולקיחת שרה אמר שקבל אותם מרצון שהיה מרוצה בגזירתו יתברך ועל מה שעשה בבחירתו כמו נסיון העקידה שלא יצטרך לומר בהם לשון רצון אחר שנעשה בבחירה אמר לשון טוב לבב ולא כמו מי שעושה דבר בעל כרחו:

מרדם ומריים עד בעטם בסור מרע ועשה טוב:

ובסבל הטוב כו' כל מדה טובה כלולה ונראית בסבלנות הטובה ולהיפך הסבלנות הבאה בהכרח ולא ברצון טוב אין עליה שכר ולא מחילת עון ואלו שני חלוקות תמצא לקמן:

מה בין שני הסבלנים תסתכל ותתבונן מי הם תולדותיהם ואח"ז תתבונן ההפרש שבין תולדות זה לתולדות זה דהיינו שמזה יצמח שכר ומחילת עון ומזה התקצפות והמרה:

הסבל על עבודת האלהי' לסבול עול עבודתו יתברך אף בדבר יגיעה ותלאה:

והסבל על המרותו לסבול עינוי מניעת התאוה שהם ח"ו למרות עוני כבודו יתברך כמו המניעה מגזל ועריות ואביזרייהו:

והסבל על פגעי העולם לסבול הפגעים הבאים עליו:

על מה שחסר לסבול חסרונו שחסר לו מהצטרכות ההכרחיות או על העדר דבר אהוב לו מן המותרות:

יכול שתתחייב בו יכול להיות שנתחייבת בו לעונש על עונותיך וימחלו לך על ידו או שיהיה התחלה מן האלהים כו' שמה שבא דרך עונש האדם הוא המתחיל בפעולתה בחטאו שחטא כמ"ש מידכם היתה זאת לכם אולם מה שבא לנסיון הוא יתברך הוא המתחיל:

על דרך הנסיון והמבחן מה שבא לצרף דעתו ולהכניע לבבו נקרא נסיון ומה שבא להורות לבנו אדם חבתו ואהבתו אותו יתברך נקרא מבחן:

וירבה בזה כו' ויגדיל גמולך אלו הב' חלוקות נגד החסר והעדר האהוב:

הוא אמת שהאמת הוא הבא עפ"י משפט אמת:

ואיננה יוצאה כו' כלומר אין הדבר נמלט משני אלו כי בודאי או שהוא חסד או אמת:

בענינים האלה כלבך גרסינן:

יהיה אחרית סבלך טוב בעוה"ז והגמול עליו מבטח בעוה"ב:

בהעלות על לבך כו' רצונך הטוב כו' והתנחמך בו ובטחונך עליו יורה שאתה רוצה בגזירת האלהים ומתנחם ותולה בכפרה על עון או בוטח על הגמול בעדו:

חזקו ויאמץ לבבכם ג"כ נגד החסר והעדר האהוב:

כשישתנה ענינו אז יהיה חושב בנפשו כו' במה שהחזיק עצמו לבעל בטחון בזמן הטוב אינו כלום רק כשישתנה עליו הזמן עתה יחשוד:

ממה שאינו מפיק רצונו כלומר שלא יצא הדבר כפי רצונו רק הפכי:

לשנות מענינו הראשון בגודל ורוחב וכדומה:

לנותן אותו לו למי שנותן לו:

על מעשהו בו על מה שהנותן עושה בבית ההוא דהיינו ההריסה ולכן אמר בזה לשון אבילות ועל השנוי אמר לשון דאגה:

אחר שמסר לו כו' כלומר היתכן שיאמר אחר שמסר לו הבית מה לו לשלוח יד בו:

אחר שהתנדבת כו' שאחר שהתנדבת אין נכון שתחזור בך ואמר על מעשהו על איזה מעשה פרטי ועל הכלליות אמר והנהגתו אותך:

ואם איננו כו' שאף שלפי הנראה מאותו הדבר אינו טוב לך:

שתנוח דעתך במה שעבר ותסמוך על הנהגתו להבא:

כמו שאתה סבור שאתה סבור ששלך הוא ואתה בדעתך משרת לו וכפי האמת משלו נתת לו:

ואל תראה הצער כו' תראה התי"ו בפת"ח:

ואם נעלם ממך אף שנעלם ממך מכל מקום האמת כן הוא:

כמונו עשרה אלפים ובודאי לא היה גוף דוד שוקל או חזק עשרת אלפים פעמים כגוף זולתו ולא היתה מעלתו רק מצד יתרון נפשו:

אין יפין נאה כו' ונויין מתגנה כלומר לא די שאין היופי נוי להם ואיננו מיפה אותנה כי אפי' אדרבא הם מגנים אותו שאלו היה באשה כשרה היה מקולם:

להשתדל בתיקונה לשון תכשיט והם במעשים טובים:

ובהצלתה להצילה מן העונשים:

על זכותה וקדרותה אם היא זכה או קודרת:

רוח איש יכלכל מחלהו רוח הוא הנפש כמ"ש והרוח תשוב כלומר כשהנפש היא בשלימותה תכלכל מחלהו תוכל להורותו דרך רפואת מחלת גופו אולם רוח נכאה כלומר כשהנפש בעצמה היא נכאה פירוש שבורה מעונותיה מי ישאנה:

נצור לבך ולב האדם הוא שכלו:

המשלים השלשים החשבון המשלים מספר השלשים:

בתנאי הגרות בתנאי הנו"ן בקמ"ץ והם התנאים שזכר לקמן שצריך הגר לקבל עלעצמו:

לגרותו בשביל שהוא גר והוא למ"ד הסבה:

שלא ימרה את פיהו בפועל רע ולא יעבור על מצות בעשה טוב:

וייחלו הבטיח אותו בגמול והפחיד אותו מן העונש. יחול ל' תקוה כמו יחל ישראל אל ה' כו':

והזהירו על הנסיעה הזהירו שיהיה מוכן תמיד לנסיעה:

לנסיעה ולהעתקה נסיעה בבחינת מה שאליו והעתקה בבחינת מה שממנו ונגד שתי החלוקות אמר ולא ירגע ולא תנוח נפשו. ירגע לשון מרגוע:

והארץ כו' וסיפיה כי גרים ותושבים כו':

דתי המדינה וחוקיה גר אנכי בארץ כו' כלומר שלפי שאני גר ואינני יודע דתי המדינה לכן ממך אבקש שתורני אותם וז"א אל תסתר ממני מצותיך:

שיסייעהו ויעזרהו וכיון שיהיו כל הגרים עוזרים זה לזה בודאי יבואו לתועלת כללי ואמר יסייעהו סיוע בהצטרכות ועל הצלה מן הנזק אמר ויעזרהו:

שימהר ויחיש ימהר בלבו ויחיש בתנועות אבריו:

שיסבול הרעה ברעת הגוף ויסבול הנזק בנזקי ממון וע"ז פרט שתי לשונות שבר רוח ושפלות נפש:

גדר ההויה התהות הגולם ממבחר הטפה והרכבה היינו הרכבת האברים אח"כ:

הנע מהם הם הריאה והדפקים:

להקל עליך הענין ענין הלידה:

המגיע אותך אל אחריתך שע"י המזון האדם חי עד שמגיע אל אחריתו:

ולא פחות ממנו פחות מחרדל:

האתה בעוה"ז ה' האתה דרך קריאה כמו הלה' תגמלו זאת וענינו כמו הלא:

רוב אנשיו אם היו רבים מכמות המספר שהם עתה לא היה מועיל זה לך וכן להיפך אם היו מועטים ממספר שעתה לא היה זה מזיק לך:

הבודד לשון בדד בלא מצות:

התיחד אחי תעבדנו אותו לבדו כמו שהוא לבדו ברא אותך כו':

תורתו וספרו על תורה שבכתב ושעל פה:

ויחל אל גמולו כמו יחל ישראל לשון צווי:

ופחד מעונשו הפ"א בשו"א והחי"ת בקמ"ץ:

על נפשך מוסב על מלת וקבל:

ותתן הדין מעצמך כו' כשתודה בעצמך שנשתבשת בהם עד הנה:

יבקע לך ויקיף כו' על דרך אז יבקע כשחר אורך וע"ש זה נאמר ובוקע חלוני רקיע הנאמר על אור השמש ועל הרקיע המקיף נאמר יזהירו כזוהר הרקיע:

כפלים רבים מוסב על מלת נושא:

להעיר ולהורות ולזה מסוגל הקיצור כמה שאמרו לעולם ישנה אדם כו':

בעת שתשנה אותם שתחזור עליהם:

והיה מתישר בעצמך ומישר את אחרים:

והמשכילים כו' לשון מפעיל שמלמדים שכל לזולתם וסיפיה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד: