פרשת דרכים ג

הקדמת

החכם השלם הדיין המצויין כמהור"ר אברהם רוזאניס נר"ו

מלתא דתמיהא מידכר דכירי אינשי כל כי האי כוותיה ומטעמיה דמר ליתנהו בזכירה לא בסבי דאזלי אתיגרי ואיתהפיך כרעי. כי הפלה ה' יחיד בדורו לשם ולתפארת. ומאן דתני עדיה"ן לא משתבש דמעטרא להו כסאסא וצבי עדיו לגאון שמהו לעילא מכל לא הניח דבר קטן ודבר גדול ספרא וספרי כולהו שמעי. כי גמ"ר חסיד מיום עד לילה. ולילה כיום אחת ארוכה ואחת קצרה, רבי לא שנא"ה ויהי ע"ר לבו כלב האריה בקש להתנמנם מקום אשר יפול שם תהא מטת"ו, אדו"ר בלבושו וילט פניו באדרתו, אינו דומה שונ"ה, לא שכב בפאת מטה בלבל יצועי. זה דרכו דרך הקדש כולהו שני דרב יהודה אשר בצאתו מרחם קדשוהו שמים קדושי תורה כבר שית כבר שבע ותצא עליו הרוח אורייתא יהבה ליה לאשה וישנא"ה במשלם שער"י על כפים כסה אור קדמה וימה אל ארבעת מקצועי. האי מאן דחזי ליה לרבי אגלימא דאכתפיה זרחה השמש עליו ורבי יתקרי. ויחכם מכל אדם אלו בדידיה קא משתעי, ויותר שהיה חכם הרבה גבולו פועלים לתורה כולהו רבנן דמתיבתא מרב יהודה גמרי כל יומא ויומא שמעתתיה בפומייהו ודרדג משחא ארישייהו חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי כי יפלא מעיני העדה ויספו"ק עלימו ספיקא דאורייתא לא דברו חכמים בהוה וגם דמ"ו הנה נדרש שאינו נקו"ב דרבנן סגר עליהם המדב"ר אקצירי ואמריעי, מלתא אגב אורחא כד סליק אדרגא את מקורו הערה שורש דבר נמצא הדמי"ן יתעבד דוגמא לדבר ברגע קטון מהר צועה. את הדבר הקשה והלכה מקופחת נזרקה מפי חבורה ולשון חכמים מלאו עלומי"ו ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם אם אבן הוא נמוח לפי שכלו ואם ברזל מפעפעו ועשה אותם ריקועי. כי יתפו"ס איש לבטא בשפתים ועליו יציץ נזר"ו דרך בני אדם לאתפוס"י אדר"א ושרים עצר"ו כחא דהיתרא ונעלם דבר, ברוח שפתיו כאשר ינתק פתיל הנעורת נדרים פורחים ושבועו"ת מטו"ת ק"ל נדרי ושבועי, כי ינצו אנשים דבר הגורם לממון חב"ל על דעבדי"ן דרך התגרים מעשה נצי"ם אחד באחד יגשו האידנא דשכיחי גשושאי מילי דנזיקין השור והבור והמבעה ד"ן ידין עמו כאשר ישאל איש בדבר האלהים וכל היוצא מפיו הן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני ומשפטיו עם ישראל בשובה ונחת כרועה עדרו ירעה. אם יהיו כל חכמי ישראל בשקול הדעת שאני רב יהודה דאפילו ספיקי דגברי גריס. גדול שבכולם לגבי דידיה בדבר הלכה כבן ננ"ס באחד ענ"ק ומשכילים בכל חכמה כי התעסק"ו עמו תנו"ע דעתם בביטול כל מודעי. מי בשחק יערוך כמוהו מורה ולבבו ל"ו כן יחשוב אדם כיוצא בו ותורה יבקשו מפיהו לשמוע כלמודים רחמנא ליצלן מהאי דעתא קלישתא הוא צריך לשקועי. אוי לו לדור שכך עלה בימיו מה אנו"ש כי תזכרנו כי עלה שרטון וכ"ל בשלי"ש והא הכא שני שלישי גדי"ל וחד לצלא"י. כי נשבה ארון האלהים, נצחו אראלים את המצוקים. והנה מהרה ק"ל מן שמיא נפל יהודה יעלה בישיבה של מעלה אתר דמתבעי אך גדול היה באותו היום בהנח"ל עליון נחל"ה מבוהלה שדי מומא בדוקין שבעין שורייני דעינא דתלו אליב"א דכולי עלמא. נש"א לבבנו אל כפים רחמנא ליבא בעי. על זאת ישומו ישרים והנה צועקים איה סופר איה שוקל גופי הלכות אהרוניות ערניות ובין טמא לטהור יודיענו כל כי האי גוונא צריך לאודועי. כי מי יוכל לדון ספיקות וספיקי ספיקות דכל שעתא ושעתא מתרחיש בבי מדרשא דבר שבערוה חומ"ר מים רבים וספק טריפה דאשתכחת בה תרי בועי על כן תפוג תורה כי אבדה כלי חמדתה והיולדה ומחזיקה האי תנא הוא ובמקום הרים קאי תחת אב"ן ספנא דארעי על דא ודאי יבכון כל מרירי ליבא דחסרא לארעא חסרון לא יוכל להמנות ימים או עשור צריך לממני יומי ולממני שבועי על זאת תאבל הארץ וכל האיש אשר נגע אלהים בלבו המ"ר ימירנ"ו כהמ"ר על הבכור כי פק"ד ה' את עמו, יום שמת רבי גלה כבוד מישראל וגם דל"ה דל"ה מאי עניות עניות דתורה מאן יהיב לן מעפריה ונכחול לעיינין כחו"ל שוויוה רבנן עפרא דתותי כרעי לולי ה' צבאות הותיר לנו ספרי דבי רב מתורתו של רבי תורה שלימה והמה בכתובים אשר שמענו ונדעם מפיו יקרא אלינו בשבתנו על צי"ר מזוזות פתחיו משכן צל"ו לעומת קלעי. זה יצא ראשונה אשר כוננו ידיו גלילי זהב הגיע לפרשת דרכים קטן הכמות ורב הערך דרושים הנחמדים מזהב ומפז. לפניו לא היה כן נא"ה דור"ש טוב לעמו. כל חיך שטועמו בתר ערב"א קא אזיל ורהיט כי פרס"ה אפילו המלך שואל בשלומ"ו מי הוא זה ער"ב לכל שומעו. ולדידי חזי לי יושב ודורש כמשה מפי הגבורה וארשת שפתיו נהרי נחלי דבש וחל"ב ביהודה בהדי דדריש שדי זיהרי"ה כזוהר הרקיע גלייה לדרעי. הני מילי דאגדתא אשר חכמים יגיד"ו דברים הקשים כגידים דברו לשון הבאי תבנית כל רמ"ז מאלמי"ם אלומי"ם וכל הרוצה ליטול דברים ככתבן אינו אלא טועה, שנה ופירש דברי חכמים וחידותם הקיפן בהלכות ילמד סתום מן המפורש דברי ספרים מדברי סופרים סיועי מסייעי, כל שישנו במקרא דלאו רישיה סיפיה קשו קראי אהדדי דרשינהו מר כסיני וירכב אותם במרכבת המשנ"ה והתלמוד איתקוש הוויות דאביי וכללן זה בזה מקרא מעט והלכות מרובות בחדא מחתא מחתינהו ובלולי"ם יעלו נכוחים למבין וישרים חיים לכל מוצאיהם