פרדס יוסף ויקרא ט

ויקרא א

א) ויקרא. אלף זעירא, כתב בבעה"ט שמשה רצה לכתוב ויקר כמו בבלעם (בלק כ"ג ד'), ואמר לו ה' לכתוב ויקרא, וכתב א' קטנה - ובכלי יקר הביא דבמדרש איתא דלכן מתחילים קטנים ללמוד בפ' ויקרא שיבואו טהורים ויעסקו במעשה טהורים, ואלף קטנה לרמז, דקטנים יתחילו ללמוד ויקרא, ועי' מ"ש אא"ז הש"ך ביו"ד סי' רמ"ה סק"ח בשם כל בו סי' ע"ד, וע"ע נחל קדומים וס' פי צדיק דרוש י"ט - וגם הא דמתחילין עם ילדים בפ' קרבנות, לחנך אותם להיות מוכנים להביא קרבנות ומסירת נפש על יהדות, והאבות ישלמו שכר לימוד הגם שהמעות יתנו ממה שמקמצין מפיהם, ורמז לאבות שיהיו מוכנים להביא גם קרבנות אם רוצים שבניהם יחנכו על פי התורה - והגר"מ שפירא ז"ל מלובלין אמר דמשום הכי אמרו בנדרים פ"א. הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, דאבות עניים יש להם מסירת הנפש בשכר לימוד, והכח של מסירות נפש זה לא נלקח מהם, ובניהם ישארו בלימוד

וביערות דבש ח"ב בדרשות אה"ו דרוש ו' הקשה, דבמעמד הר סיני כתב ג"כ ויקרא אל משה (יתרו י"ט ג', ומשפטים כ"ד ט"ז) למה לא כתב אלף קטנה, ותירץ דכל החשיבות שהי' יכול לקרות ע"י מלאך, והקב"ה בעצמו קרא ובהר סיני אולי באמת הי' הקריאה ע"י מלאך, אבל כאן כ' מאהל מועד, ודרשינן וכל אדם לא יהי' באהל מועד אפילו מלאכים, (בפ' אחרי ט"ז י"ז, וכמ"ש בירושלמי יומא פ"א ה"ה, והובא בתוס' ישינים שם דף ל"ט:), וע"כ הקב"ה בעצמו קראו, וע"ע בזה"ק ויחי דף רל"ד: ורל"ט., ותנחומא צו סי' י"ד - ובס' גרש כרמל הקשה הא רק בשעת הקטרה ומתן דמים ביום כפור לא הי' אפילו מלאכים, כמ"ש המפורשים ביומא מ"ד:, ומפורש במדרש רבה נשא סוף פי"ד שהיו מלאכים באוה"מ ע"ש, ובפתחי תשובה יו"ד סי' רע"ד סק"ז הביא ס' בני יונה דשינוי בספר תורה. באותיות קטנות או גדולות אינו פוסל, ובס' מקרא מפורש הביא ראי' מכאן, דאל"כ הוי שינוי מציווי ה'

ובס' זרע קודש כ' דראשי תיבות אלף, פתחי לי אחותי (שה"ש ה' ב') ודרשו במד"ר שם פתחת לי פתח כחודו של מחט וכו', ולכן א' זעירא לרמז על פתח קטן, וע"ע ס' מגדנות אליעזר, אלף לשון לימוד שצריך אדם ללמוד להיות זעיר בעיניו - והובא דפעמים הרשע מתחפש ומתראה כצדיק שמתעטף בטלית של תכלת ושבע תועבות בלבו, וכמו שאי' על הא דמס' אבות פ"ה מי"ט מה בין תלמידיו של אברהם לתלמידיו של בלעם וכו', למה לא הבדיל בין אברהם לבלעם בעצמו, והתירוץ ביניהם לא הי' השינוי גדול, ובלעם בחיצונותו הי' כצדיק, ורק בין תלמידיהם הי' תהום רבה והבדל בולט

וגם ויקר יש לקרוא ויקר, כמו נער שקורין נערה, (וישלח ל"ד ג', ותצא כ"ב ט"ו) ורק האלף הי' סימן המבדיל בין משה לבלעם - ובעפנח רזא כ' ג"כ שאלף זעירא שמשה הקטין עצמו, וקשה דאיך אפשר שמשה שדיבר אתו ה' תמיד, הקטין עצמו עד שהי' ענו מכל אדם והלא ידע שאין שום אחד מישראל השיג למדרגתו, ורק באמת ידע זה, וענותנותו הי' שחשב מה שבא למדרגה זאת לא הי' מחמת עבודתו, אלא שנתנו לו נשמה גדולה וגבוה, ואשב שאם הי' נותנים נשמה זו אפילו לאדם אחר הי' משיג כמוהו, ור"ר בונם ז"ל אמר דמשה לא הי' נתפעל מגדלותו, רק הי' ענו כמו איש שעומד על גג, הכי יעלה על דעתו שהוא גבוה מכל איש, דכל גבהותו לא מצד עצמו רק שעומד על גג, כן מ"ר זכר תמיד שמעלותיו אינם מצד עצמו רק השי"ת נתן לו

ובענין עניוות משה, בסוטה מ"ט: אר"י לא תיתנו ענוה דאיכא אנא, ופליאה דזאת גיאות (עי' באר היטב או"ח סי' תצ"ד סק"א, ומה שכתבתי בפרדס יוסף פ' יתרו דף קנ"ג.) ורק יוסף נבחר לראש ישיבה בפומבדיתא כמ"ש בהוריות י"ד., וחשב דבאמת אינו ראוי לזה, שיש גדולים ממנו, ורק מחמת ענותנותם לא רצו להיות ראשים, וזה פי' דאיכא אנא, ומזה שהם לא רצו ראי' שעוד עניוות לא בטלה דהם היו ענוים - והא דבשאר דברות לא כ' ויקרא, י"ל דבפרשת פקודי מסיים ולא יכול משה לבוא אל אוה"מ כי שכן עלי' הענן, הרי דמחמת הענן לא יכול לבוא, לכן כאן ויקרא אל משה, שעתה יכול לבוא שמה, ומענין עניוות משה עמ"ש עוד בפרד"י בראשית דף ל"ג., וירא קכ"א.

שם) רש"י יכול שמעו קול הקריאה וכו' והוא ביומא ד': ועי' במהרש"א, ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' צ"ג ביומא משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכ' אלא לחלוק כבוד למשה, ומקשה קול לו קול אליו, משה שמע וכל ישראל לא שמעו, ל"ק הא בסיני הא באה"מ, כלו' דבאה"מ לא הי' הקול נשמע לישראל, ואיבע"א הא בקריאה הא בדיבור, כלו' הקריאה הי' לו וכל העם שומעים,