פרדס יוסף ויקרא ז

ובהקדמה לשו"ת נודע ביהודא קמא מבנו הגר"ש ז"ל הקשה, על מ"ש בעדיות פ"ב מ"ט האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה, בשלמא כולן ניחא שהם מצד הטבע במקרה הגוף, אבל בחכמה במה יזכה הנער בחכמת אביו, הלא אי' בנדרים פ"א, מפני מה אין מצוין ת"ח לצאת מבניהם ת"ח שלא יאמרו תורה ירושה הוא, והא דב"מ פ"ה. כל שהוא ת"ח ובנו ת"ח ובן בנו ת"ח שוב אין תורה פוסקת מזרעו שנ' לא ימושו מפיך ומפי זרעך וכו', זה אין סתירה להנ"ל דמדבר רק שאם אירע כך זוכה לזה, ובמס' נדרים מדבר על הכלל מפני מה אין ת"ח יצא מת"ח, דמן הראוי שיהי' מצוי כן תמיד, על זה אמר שלא יאמרו תורה ירושה, אבל הא דאב זוכה לבנו בחכמה קשה ע"ש, ובאמת בילקוט תהלים ל"ז איתא דזוכה לבן, היינו ע"ש ולדמדתם אותם את בניכם שהוא מה דמחויב האב ללמד לבנו, וע"ע בירושלמי קידושין פ"א ה"ז, ובפי' המשניות לר"מ כ' שם בעדיות, בחכמה כשהוא חכם מלמד לבנו על הרוב, ועי' בתוס' יו"ט

והגם שרואים אנו בעליל בהרבה דורות שהיו משולשים בתורה, והדורות הבאים אחריהם היו ריקים מתורה, אמנם כי במכוון המשילו חז"ל באמרם התורה מחזרת על אכסניא שלה, כי אחז"ל בערכין ט"ז: לא ישנה אדם מן אכסני' שלו, וזה רק אם בעל אכסני' מקבלו בסבר פנים יפות, אבל אם מראה לו שהוא למשא עליו, כמובן יסור לאכסני' אחרת, וכן גם בתורה אם יבקר את בעל אכסני' ויקבל אותו באהבה ורצון, בודאי יושלם גמולו בראשו בהנחות שונות מאשר לזולתם, אבל אם יראו לו פנים זועפות וירחקוהו, אז ינוד מהם וילך לאכסני' אחרת, ורעיון זה כ' אא"ז המהרש"א ז"ל בב"מ בקיצור, ועמ"ש בפרד"י מקץ דף ש"ח. ומצאתי בירושלמי פאה פ"א סוף ה"א והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק (קהלת ד' ב') אין מטרחת עלוי מפסק הוא, ובכתובות ס"ב: קרי רמי בר חמא עלי' דר' אושעי', בנו של ר' חמא בנו של ר' דוסא והחוט המשולש כו'

ועוד הקשה בס' מצח אהרן ח"א דרוש כ"ד מב"ב ט': עה"פ תהלים (צ"ב י"ג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה, אילו נאמר תמר ולא נא' ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיק כן (ופי' רשב"ם שלא יוליד בן כמותו), לכן נא' ארז שגזעו מחליף, הרי להדי' שצדיק גזעו מחליף וזוכה להוליד בן כמותו, וג"כ ק' דהול"ל "מזכה'' לבן וכו' ולא "זוכה", ועמ"ש בזה בתפארת ישראל שם, וי"ל לפמ"ש באבות פ"ג מ"ט כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכו', שב' סוגי ת"ח יש, א' אף שת"ח גדול הוא וגם ירא אלקים מ"מ אין מכוון מעשיו ומדותיו לערך חכמתו, ות"ח כזה יוכל להכשיל לרבים דההמון יראו שלפעמים איננו נזהר באיזה פרט הם יקילו יותר. סוג ב', מעשיו מרובין מחכמתו, ת"ח כזה יזכה הרבים ויאיר נתיב לפני ההמון

ובאמת לפי הטבע בצמחים ובעלי חיים תולדותיהן כיוצא בהן, ואם נזרע חטים ממין הטוב יהיו הגידולים ג"כ כיוצא בהן, ומעולם לא ראינו אשר תחת חטה יצא חוח או מן חוח-חטה, והיה על פי הטבע להיות כן גם בקרב אנשים, אשר איש מגושם ששכלו גס ואטום יוליד בן כמותו, ות"ח יוליד בן בכשרונות, ואם היה כן מצד הטבע' אז לא היה חילוק בין ת"ח שמעשיו מרובין או להיפך, דסוף סוף ת"ח הוא בעל כשרונות ומחויב מצד הטבע שכשרונותיו יהיו ג"כ בבנו, והא שטבע הזה שידד ה' מהאנשים, מהטעם שאי' בגמ' שלא יאמרו תורה בירושה, שאם הי' כן אז בן ת"ח לא היה רוצה ללמוד, שיחשוב שממילא תבוא אליו התורה בלי יגיעה, כמ"ש הר"ן בנדרים שם - וגם בן ע"ה היה מתייאש מללמוד, כי הי' חושב מה יוכל להועיל יגיעתי, אחרי שהורי נטעו בי כשרונות גסים, כמו שפי' שם הרא"ש, ולכן בכונה שידד ה' הטבע מן האדם, אמנם זה שייך רק בת"ח מסוג א' שמעשיו מועטין מחכמתו, שלא יוכל להיות למופת לזולתו, ואדרבה עוד יכשל הרבים, ואם היינו רואים אשר מת"ח כזה יוצאים ת"ח, לא נוכל לחשוב אשר ע"י התנהגותי הישרה השפיע גם על בניו שילמדו מדרכיו, כי אדרבה על ידי התנהגותו עוד יוכל לקלקל ולא יתקן, וע"כ היינו אומרים דהסבה שבניו ת"ח רק מטבע שאביו נטע כחותיו בבנו, וכאשר רצון ה' היה לשדד הטבע. לכן ת"ח כאלו באמת אין מצויין שיחיו הנולדים ת"ח, משא"כ ת"ח מסוג ב' יוכל לזכות שגם בניו יהי' ת"ח דאין חשש שלא יאמרו כו', דהעולם לא יתלו כי הבנים רכשו הכשרונות מצד הטבע רק יתלו על ידי שלמדו מדרכיו הטובים, כי גם על אנשים אחרים ישפיע כ"ש על בניו, וז"ש "כל שחכמתו מרובה ממעשיו" ולא יוכל להשפיע על זולתו, אין חכמתו "מתקיימת'' פי' בבניו אחריו לדורות, כי עי"ז לא נוכל לתלות כי אם בטבע ושלא יאמרו בירושה כו':