פרדס יוסף ויקרא שמא

דזקן וחולה שפחות מכזית כדי שביעה חייב לברך בהמ"ז מן התורה

ו) ונתתי שלום בארץ רש"י עושה שלום ובורא את הכל, ע' שפ"ח דבפסוק לא נאמר רק ובורא רע (ישעי' מ"ה ז'), אך שינה משום לישנא מעלי', וכן מפורש בברכות (י"א:), ועי' יד מלאכי סי' רפ"ג שהרחיב הדיבור בזה ובכל עניני חלופי גרסאות עש"ה - ובענין שלום עי' תי"ט סוף עוקצין דמשניות מתחיל במ', ומסיים במ' שלום. נגד מ' יום שניתנה תורה, ובתורת משה פ' שמיני (דף מ"ג:) הא דאחז"ל תאני מיני' מ' זימני ודמי לי' כמאן דמנח בכיסי', ופרש"י בפ"ק דמגילה (ז':) נגד מ' יום שניתנה תורה, וקרא רבי ספרו משנה, ר"ל מ' שנה שישנה משנתו מ' זימני, ועד"ז קרא ר' אשי ספרו תלמוד, כמחז"ל בעירובין (נד:) ר' פרידא למד לתלמידו ת' פעמים, ותלמוד ת' למוד ע"ש עוד מזה, ועי' של"ה בווי העמודים סו"פ כ"ז, ובעניי לא מצאתי ברש"י מגילה זה ולא בשאר מקומות שנסמן שם, - ובאבות פ"ו מ"ט בשכבך תשמור עליך בקבר, דלאחר הפטירה לא יחרידהו מקברו שליחי הדין, ואומרים לנפטר תשכב בשלום ותישון בשלום, ומובא והשבתי חי' רעה היא אימא דשידין, ויתפרש וחרב ל"ת בארצכם הוא תרב מלה"מ - ובזה"ק (נח ס"ג.) לית לך דינא כו' דלא ישתכח ההוא מחבלא כו', ודין שמים נקרא חרב ה', ויתפרש ורדפתם וגו' לחרב בפסוק ז' עפ"ש רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם (תהל' קמ"ט ו') חרב שבפיפיות בנ"י תורה ותפלה ב' פיות, ובזמן שהקול (תורה) קול (תפלה) יעקב, אין הידים ידי עשו ב"ר פס"ה, ונופלים החיצונים, ובנדרים (ל"ב.) דהרג משה לחימה, ובפ' ויחי (מ"ח כ"ב) בחרבי ובקשתי ובתרגום בצלותי ובעותי

וכשהי' מחלוקת צאנז וסאדיגור, והופיע קול קורא מב' הצדדים "ילקוט הרועים" "ושבר פושעים" ועוד, וכל כת הודיע ראיות מזהר ועוד שנוטים לצדדם, ואמר הגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאהן ז"ל שזה"פ ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, כשיש שלום הצדיקים שנפטרו יש להם מנוחה בארץ, אבל כשיש מחלוקת הצדיקים אין להם מנוחה בקכרם דכל אחד יטריח להכריע אותם לצדדו

שם) והשבתי חיה רעה מן הארץ, דה' ברא לחיה בטבע לטרוף בהמות, דאי' שבת (קנ"א.) אין חי' שולטת באדם עד שנדמה לה כבהמה ואם הי' טבע שלה לטרוף אנשים, לא היתה עשתה חילוק בין צדיק לרשע. לכן טורף רק בהמות ואדם שדומה לבהמה ע"י מעשיו הרעים ג"כ טורף, אבל כשיהי' בחקתי תלכו, לא יהי' עוד חיות טורפות בהמות לפי שלא יהי' אנשים בדמות בהמות לענשם, וממילא והשבתי חי' רעה מן הארץ. ויהי' לעתיד ואריה כבקר יאכל תבן (ישעי' י"א ז'), שלא יאכלו אז בהמות שלא יוצרך עוד, ועי' באמרי שפר, ובלשון ת"כ כאן, עי' בחלקת יואב קמא או"ח סוס"י כ'

שם) וחרב לא תעבור בארצכם, ובתרגום ודקטלין בחרבא לא יעידון מארעכון, ותמוה דהיא קללה ולא ברכה, ובלקוטי מהר"ם כ' ע"פ זהר דשר של אדום הוא מה"מ נתן רשות לישראל שידונו דיני נפשות, אך כשעושין רצונו של מקום, אבל כשאין עושין מחויבים להחזיר המתנה, וז"פ ואתה תבער הדם הנקי כי תעשה הישר בעיני ה' (שופטים כ"א ט'), ואם לא תעשה הישר אז לא תוכל לדון ד"נ, ובכתובות (ל'.) מיום שביטלו ד' מיתות דין ד' מיתות לא בטלו וכו', וז"ש והשבתי חי' רעה וגו' ודקטלון בחרבא, ר"ל הסנהדרין שדנו ד"נ לא יעידין מערעכון, ואז יוכל לשבות חי' רעה מארץ ורק אם בחקתי תלכו, אבל כשלא תלכו בחקתי אין כאן סנהדרין, א"כ צריך לחי' רעה לעשות דין ד' מיתות וזה חיבור לקרא, ובתיב"ע כאן ע' במפרש ונתינה לגר, ואהבת יהונתן, ותולדות אדם להגר"ז ז"ל ח"א פ"ד

ח) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו, עתו"ס סוטה (יא.) ד"ה ולעולם שהק' דמדה טובה מרובה מפרעניות, וכאן פרעניות מרובה, דכ' בהאזינו (ל"ב ל') איכה ירדוף א' אלף, וכאן במדה טובה כ' ורדפו חמשה מאה. ותי' דבפרעניות מיירי רדיפה ולא הריגה. ובמדה טובה מיירי בהריגה, ובמהרש"א הק' ממו"ק (ט"ז:) שדוד הי' מכה שמונה מאות חלל בפעם א, והי' מתאנח על ר' שחסרו לו דכ' איכה ירדוף א' אלף, והרי קרא זה לא מיירי כלל בהריגה, וכה"ק באוה"ח ע"ש, אך ברמב"ן שם כ' דמיירי בימות משיח ולא מיירי באומות ורק בישראל דאז ירדוף א' מישראל אלף מאומות, והוא פלוגתא בספרי, וא"ש דלא מיירי כלל בפרעניות ע"ש בעיון יעקב, ואהבת איתן על ע"י, וע"ע בליקוטי שושנים דבר נכון - והגר"א ז"ל כ' בגמ' הנ"ל דיצתה בת קול ואמרה רק בדבר אורי' החתי, ופרש"י נטלו לו ר'. וקשה דילמא לא ניתן לו מעיקרא רק ח' מאות, וי"ל דבש"ב (כ"ב מ"ד) כי תשמרני לראש גוים, ובתהלים (י"ח מ"ד) תשמני לראש גוים, ויש לומר דשירת שמואל הי' קודם חטא לכן אמר תשמרני בגימטרי' אלף, ושירת תהלים אחר חטא בגימ' ח' מאות ודפח"ח: