פרדס יוסף ויקרא שלח

ע"ד אשנה להם פרק א' כו' לכך נאמר תשים, וא"ש אם בחקתי ע"פ הילקוט תהלים בזמן שדין בארץ אין ה' יושב בדין, אמר ה' אתם נטלתם אומנת שלי כי אלקים שופט, אבקש אומנת אחרת ליתן לכם שכר מצות בהאי עלמא ונתתי גשמיכם, ז"פ רש"י שתהי' עמלים ביגיעה דוקא להבינם טעמי הדבר ופירושם

שם) א"ב תלכו ונתתי שלום בארץ, הי' לכתוב בתוכחה ונתתי מחלוקת בארץ, אבל הוא מכה אשר לא כתובה בתורה, הי' מחלוקת שאמרו על שוחט שלא בדק הריאה כהוגן, וכשהגיע הדבר להג"ר חיים מוולאזנע ז"ל אמר בדיקת הריאה רק מדרבנן, ומחלוקת אסור מה"ת, ואף שנאמר שהוא מחלוקת לש"ש, אבל איתא שרק מחלוקת ב"ש וב"ה הם יכלו להרשות עצמן שם זה ולא אנשים פשוטים כמו אנו, ועי' ארץ חמדה פ' יתרו דרוש נכון, ובפ' קדושים

שם) רש"י עמלים בתורה, ולא עוסקים או לומדים, ראיתי עפמ"ש באבות פ"ב מ"ט אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, רק תלמוד עם זולתך, כי לכך נוצרת, עי' מדרש שמואל וכ' אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') ר"ת לעמ"ל ללמוד ע"מ ללמד, ובב"ק (י"ז.) מעשה גדול מלימוד, אבל במלמד לאחרים לימוד גדול ממעשה, ובמד"ר נשא פרשה ט' הא דהקדימו נעשה לנשמע דנעשה הוא כנגד מעשה, ונשמע לימוד ומעשה גדול מלימוד, וז"ש רש"י א"ב תלכו יכול זה קיום מצות כו' ע"כ על לימוד, וק' למה הקדים לימוד למעשה, הרי מעשה גדול כמו שהקדימה תורה נעשה לנשמע, עז"א עמלים בתורה ללמוד על מנת ללמד, ואז לימוד גדול ממעשה ושפיר הקדימו

שם) אוה"ח אות ל"ד, עוד יתבאר יש היתר לתקון דבק שבין אות לאות בס"ת ולא בתפילין (עי' או"ח סי' ל"ב סי"ח), עשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קכ"ח שתמה שהוא נגד הלכה דגרירה מועיל בכל מקום וצ"ע, ובקוי אור כ' דאי' בט"ז סקט"ז דכל שיש תקנה היינו קודם אות שאחרי', אבל לא אח"כ, דאז הוי שלא כסדרן יפסול בתפילין, אבל בס"ת כשר שלא כסדרן, וא"כ בדביקות שבין אות לאות לאחר שנכתב בס"ת כשר ובתפילין פסול, והרבה דינים יש מה שפסול בתפילין וכשר בס"ת מה"ט ע"ש

שם אוה"ח אות ל"ה, ס"ת בדבק מותר שיכול לגרר יאפי' בשבת כו' עי' בקוי אור הביא כן מתוס' חגיגה ב'., ד"ה איזהו, וי"ז. ד"ה יום, ובדף ד'. ד"ה אלא, וארי' רביע עלה, ותוס' פסחים פ'. ד"ה אתה, ותוס' חולין מ'. ד"ה חייב, ומפורש בעירובין (ע"ח:) אריה רביע עלי', ורא"ש תענית סי' מ"ו וכשיעבור הזמן יבדיל וכו', ורא"ש סוף מו"ק שיש לחלק בין גברא ב"ח ויומא רק גרים כו', ועתו"ס שבת (י"ב:) ד"ה ר"נ, ורשב"א יבמות (קי"ד.) גבי מערבין לגדול ביה"כ, ותוס' זבחים (צ"ה.) ד"ה מכניסו, ומנחות (נ"א.) ד"ה אפי', ועי' כריתות' (ז':) שלא יצאה לשעה שהיא ראוי לקרבן וכו', הרי דלב"ה אין חילוק אם בעצם כמו לילה דלאו זמן קרבן דהוי כטומאה אריכתא, כפרש"י שם לב"ש דכ' ביום צוותו וכתוך מלאת דמי, או משום שבת דרק יומא קגרים ולב"ש י"ל להיפך, ופלוגתי' בהכי. ועפרד"י תצוה (דף רצ"ב:) ומלואים ח"ב דף ת"ב: מ"ש בזה

ד) ונתתי גשמיכם עי' רבינו בחיי עקב, גשם טבעי הבא בסבת האדים העולים מן הארץ, ומלאים רוח ואויר קל ועי"כ נשארים למעלה, ובעת שיצא הרוח הצפון בהאדים יפלו טיפי מים שנעשו כבדים בסור ממנו הרוח ויהי' לגשם, ורוח הצפון ובלתי נרבה בהאדים מחולל ומוליד הגשם, והמטר הוא השגחה הבא מן השמים, ויש לו עת קצוב שהוא יורה כמלקוש בזמנים מיוחדים שהארץ צריכה למטר, אבל הגשמים בעתם אין להם עת קביע רק תלה לפי עלות האדים, ולפי ריבוי הליחות באויר, תוה"מ סי' ב', ואילת השחר סי' תקנ"ו ועי' ספר הברית בזה

שם) רש"י בשעה שאין דרך בנ"א לצאת כגון בלילי שבתות, ועי' בני יששכר שבתות מאמר ז' אות ה', עפמ"ש במד' משפטים דשאל מין, איך ה' מוריד גשמים בשבת דהוי הוצאה מרשות לרשות, וא"ל כל העולם של הקב"ה והוי כמטלטל בחצירו, והקשו ע"ז ממד' כשחרב ביהמ"ק השליך ה' גט לבנ"י, והק' כיון דכל העולם של הקב"ה אין הגט מועיל ברשותו, ותירץ דה' הקנה לבנ"י מקום בחצירו, ולפ"ז אסור להוריד גשמים בשבת, וזה"פ את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראי, ותהי' לכם מורא שמים שלא יחרב ביהמ"ק על ידכם, א"ב תלכו ולא יחרב ביהמ"ק, ולא אתן לכם גט, ולא אצטריך להקנות מקום אז כל העולם חצרי, ולכן ונתתי גשמיכם בעתם בלילי שבתות משא"כ בהיפך - ובאמת יש סתירה שכ' בישעי' (נ' א') איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי', וביומא (פ"ו:) גדולה תשובה שדוחה ל"ת דכ' הן ישלח איש את