פרדס יוסף ויקרא שיג

יד העדים יעשו שליח, רק כיון דאיהו ל"מ עביד לא משוי שליח ע"ש פלפול ומגודל אריכות לא העתקתי

ובפנים יפות ג"כ הק' כן ותי' כמו שאי' בקידושין שא"ה דאית לי' שותפות ול"ש שליחות, כמו כן הכא דהחיוב על כל אחד מישראל ול"ש שליחות דהא גם הוא מחויב בדבר, אבל בעלמא אין יכולין לילף מהכא שליחות

ובענין נקטעו ידי עדים ראיתי כעת בחמד"י בקונ' נר מצוה מל"ת ט". שהק' בהא דנתערבו נסקלין בנשרפין ידונו בקלה סנהד' (פ"א:). וק' הא הוי נקטעו יד העדים. דע"כ גם העדים מסופקין איזהו הם הנסקלין ואיזהו הנשרפין, ודוחק לומר דאיירי בכת א' שהעידו על כולם, ורק י"ל דבמסית אין המצוה בידי העדים אלא בידי המוסת וזה אינו מעכב. וא"כ י"ל דנסקלין היינו מסית ושפיר יכולין עדי הנשרפין להרוג הנסקלין עש"ה בזה. ועשה"מ מצוה ט"ז, ותי"ט נגעים פי"ד מ"ט. ומנ"ח מ' תס"ב. ובשו"ת שיבת ציון סי' צ"ח

שם) וסמכו רש"י אומרים לו וכו' וק' למה לא ינהגו בכל הרוגי ב"ד בסמיכת ידים ובהתנצלות. והר"מ פ"ב ה"י מעכו"ם כ' ואין בכל הרוגי ב"ד מי שסומכים עלי' אלא מגדף ולא פי' הטעם וי"ל עפמ"ש בסנהד' (ס'.) השומע ברכת השם חייב לקרוע על שגרם להם לזה. וכאן שמעו העדים ממנו. והדיינים מן העדים וחייבים כולם לקרוע ולכן סומכים ידיהם. ואומרים יחולו עונותינו ששמענו ברכת ה' על ראשך שאתה גרמת לזה וזה לא שייך בשאר חייבו מיתת ב"ד. ועי' תוספת ברכה, וספרי פרי יוסף על גיטין בסוגי' דנודרת בענין מגדף

טו) כי יקלל בסנהד' (נ"ו.) נוקב שם המיוחד במיתה ומכינוים באזהרה, וכ"כ בתיב"ע ור"מ פ"ב ה"ז מעכו"ם וברש"י כאן מספרא, מקלל בלא התראה ונשא חטאו בכרת ועי' תוס' שם. ובעקדה שער ס"ה דמוסב על נכרי המקלל ע"ז שלא לפי דמו ישא חטאו. וק"ו שנוקב בשם מות יומת וכ"כ אברבנאל. וצ"ע פירושו וכמ"ש בירושלמי פ"ד ה"ג מסוכה נמצאת עושה את קודש לחול. וכן בחגיגה (י"ד.) עד מתי אתה עושה שכינה חול. וע"ע זה"ק ויקרא (ק"ו:) דאם מבזה שמש וירח ועוד בריאות ה' חוטא ונענש. וצע"ג שבתורה כ' יקלל אלקיו וע"ס יביע אומר

שם) רש"י בכרת כשאין התראה. עי' משנת חכמים הלכות עכו"ם סי' י"ג, שהקשה דהוא נגד הלכה בסנהדרין (דף ע"א). דמזה הפסוק ילפי' חכמים דגם על הכינוים באזהרה ועל שם המיוחד במיתה ועתד"ה על. ובשבועות (ל"ו.) ד"ה ועל דכנוין באזהרה בא למעט מיתה אבל כרת יש. ומרש"י משמע דכי עברו בעדים והתראה חייב מיתה והוא לא כהלכה וסיים בצ"ע, ועי' בכור שור סנהדרין נ"ו אריכות דאף כרת ליכא בכינוין עש"ה - ומרש"י כאן הוציא המשנ"ח שם דמגדף צריך התראה, וכראב"ד פ"כ ה"ד מעדות ולא כר"מ פ"ב ה"ט מעכו"ם. והביא ראיה מסנהדרין (פ':) דס"ל לחכמים דא"צ להתרות באיזה מיתה כי אם במיתה סתם. ולמדו ממקושש דמ"ד נסתפק באיזה מיתה יהרג ע"ש. ובדף ע"ח: יליף דחובשין לעוברי עבירה ממגדף דל"י מ"ר אם חייב מיתה ואפ"ה חבשוהו. ורבנן ס"ל ההוראות שעה, וק' איך ס"ד לר"נ ללמוד ממגדף הא הוראות שעה הי' כיון דלא התרו בו כלל דל"י אם חייב כלל מיתה. ואף די"ל דלכ"ע גוף העונש שנסקל המגדף הי' הוראות שעה אבל הא דנמנוהו למשמר ס"ל לר"נ שהי' ע"פ גזירת ה' ולא עשה משה מדעתו, מ"מ כדמות ראי' מכאן דמגדף ל"צ התראה, וא"ש מה שהק' הסמ"ג לאווין סי' מ'. דלמה נסתפק מ"ר אי חייב מיתה לילף ק"ו ממקלל אביו ואמו, ותי' דילמא אי לו כפרה במיתה (ועי' מהרש"א סנהד' ס"ד) ולהנ"ל א"ש דמקלל אביו רק בהתראה וכאן ל"ה התראה לכן נסתפק ע"ש. ובאמת אשתמיטתי' לי' שנשאל בזה הרדב"ז ועי' בעל התוס' כאן בזה

וביבמות (פ'.) תד"ה נעשה דהתראות ספק רק אם לעולם לא יהי' ידוע כגון בהכה את זה וחזר והכה זה. אבל בסריס דאח"כ יהי' ידוע אם הי' גדול לא הוי הת"ס. וא"ש הקו' על מגדף דהי' ה"ס. ועל מקושש בסוף שלח ל"ק דשם היו יודעין שחייב מיתה אלא שלא יודעין באיזה מיתה (בב"ב קי"ט. וסנהדרין ע"ח:), ואי דלר' יהודה צריך שיתרוהו באיזה מיתה יהרג אך דר"י סובר דהוראות שעה הי' בסנהדרין (פ':) אבל במגדף ק'. ובבעה"ת הק' זה ותי' דאפשר דחבר הי' וא"צ התראה. ולתוס' יבמות א"ש דהא יתברר אח"כ אי יחייב מיתה - אך תוס' גופי' כ' להיפך בנדה (מ"ו:) ד"ה ר"י. ועמל"מ פט"ז ה"ב מסנהדרין. ובחולין (י"א:) ד"ה וכ"ת. וע"ע בשו"ת נוב"י קמא אה"ע סי' ו' דתוס' סתרו. וע"ע בשער המלך פ"ב מאישות שציין מחולין. ומהרש"א