פרדס יוסף ויקרא ג

הקדמה

הנה מאמר החכם מה כבד מעשות כל דבר בדעת, ומה נקל למצוא בכל דבר מגרעא, מה כבר לאדם למצוא גרעון בנפשו, ומה נקל למצוא חסרונת בזולתו, טוב מעתיק דברים מועילים, ממחבר דברים בטלים, ורבים מהתלים על עשית ספרים חדשים, וחובר חבר בעתים הללו, וכל מי שמחבר איזה ספר קנאין פוגעין בו, להתעלל עלילות להתגולל ולהתנפל עליו סרה, וכל משאם ומתנם ללקט מתוכו דברים ללהג, והדברים הנבונים שבו יכחידו ויסתירו תחת לשונם, לא יזכרו ולא יפקדו, ואף אנשים שהם ריקים מכל, אף אם עוד לא ראו מה שכתב בתוכו הערו פיהם מבלי חוק לאמר מה לנו לחיבורו, אבל לא שמו לנגדם מחז"ל במגילה (ו:) יגעתי ומצאתי תאמין, ואא"ז הגאון מליסא ז"ל בהקדמת ספרו תורת גיטין כתב, דאם יש דבר אחד טוב בספר מגין על כל הספר

והאזולאי ז"ל הביא בשם הגדולים ח"ב. מערכת ד' אות י"ג, ומער' ה' אות נ"ה שיש שנענשו על זלזול ספרים, ובהקדמה לס' זקוקין דנורא על תדב"א הביא מעשה נורא בשם זה"ק שמשיח צדקנו פסק עונש גדול לאחד ששמח על שנכשל חבירו בהלכה, ואל יחשדנו שעשיתי משום יוהרא, כי האידנא ליכא חשש יוהרא, כמ"ש הברכי יוסף והובא בשערי תשובה או"ח סי' ל"ד סק"ו לענין תפילין דר"ת ע"ש, וכבר מלתי אמורה בארוכה בהקדמות לספרי "פרדס יוסף" ח"א וח"ב, וכנגד מבקרי ספרים חדשים נתתי להם על קדקדם, ותשובה מספקת על כל שאלותיהם, צאו וראו ותראו נפלאות אשר תשבעו רצון ותרוו נחת ועונג, בעברכם בין בתרי אמרותי שם ויתיישבו כל השאלות מהמבקרים השונים, אף כי הבקורת תהי' איומה

ובשו"ת מהרש"ל סי' י"א כתב שאחד מן החכמים בזמנו פגע בו מר וקשה, וענה לו במליצה חדה ושנונה: "וקדמנו אחד מן הנסים, והיה לובש מעיל פסים, וחושב כצג בין הדסים, וכותב עלי במגילת סתרים, ולא יחדל פשע ברוב דברים, ואומר כאלו ליוהרא נוטה, ואינו אלא כהדס שוטה" - ובשו"ת משיב דבר או"ח סי' ל"ב השיב לאחד שבקר ספרו, כי הוא שבע רצון מכל מי שבא לנקות משגיאות המצויות גם בגדולים וטובים ממנו, ופי' מ"ש בקהלת (י' א') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, יביע מלשון מדבר ומפרסם כמו יום ליום יביע אומר (תהלים י"ט ג'), ופי' דזבובים באמת מבאישים השמן, מ"מ הם עושים ג"כ טובה להשמן במה שהם מפרסמים שהוא שמן רוקח במה שרואים שמתקבצים להם זבובים, וכן איזה שגיאה אף שמבאישה את הספר, מ"מ בזה היא מפרסמת את טיבו, כי במה שמבקרים אותו ומוצאים את השגיאה, מפרסמים את החיבור כי טוב הוא, ומשום זה הוא יקר מחכמה וכבוד ע"ש באריכות

ובהקדמה לספרי ח"ב הבאתי הרבה מה שגדולי הפוסקים כתבו בעצמם שטעו ע"ש, ולא רציתי להכפיל הדברים, ובפ' שמיני (י' כ') בתו"כ ורש"י הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, ובישעי' (ג' ו') והמכשלה הזאת, ודרשו בגיטין (מ"ג) אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בו, ועי' הרבה מזה בשדי חמד בפאת השדה מערכת ד' כלל ט"ו, ושם בכללי הפוסקים סי' ח' אות י"א, דרש"י כותב הרבה פעמים לא ידעתי פירושו, ומה בעי בזה שאם לא ידע למה יזכור זאת, ורק בא לקיים דברי התנא באבות פ"ה מ"ז על מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומודיע צערו לרבים, ושיתנו אחרים לב להבין, ומרוב ענותנותו אומר שאם הוא לא ידע אחרים ידעו ויבינו, והם במקומות הללו: ברכות כ"ה: שבת פ"ט: שם ק"ה: קל"ח: סוכה כ"ז: כ"ז: כ"ח. מגילה י"ד. ביצה כ"ה: סוטה י'. סנהדרין מ"ח: שבועות ט"ז. נדה ל"א. ובגליון הש"ס לרע"א ז"ל ברכות כ"ה ביין עוד מקומות הרבה וגם הוא תנא ושייר: ע"ז נ"ד: וחולין מ"ו: ועי' רשב"ם פסחים קט"ז: ד"ה נצוח, ותוס' ע"ז מ"ד: ד"ה והאמר

ובשו"ת חוט השני סי' י"ח הביא לשון אישתמיט הוא לקוח מש"ס שאמרו כך על גדולי האמוראים: בר"ח י"ג: יומא כ"ז: וחולין ק"ז: (וע"ע בכורות כ"ז.), והוא לשון נקיה ודרך כבוד לומר דבאותה שעה נשמט ממנו הדבר ההוא, כי השכחה הוא טבע אנושית כוללת כל האישים, ומי לנו גדול ממרע"ה דאישתמיט לו שני דברים מתוך כעסו כמ"ש בפסחים (ס"ו:) והובא ברש"י מטות (ל"א כ"א), וע"ש באריכות שהביא הקדמת הרמב"ם לזרעים דאישתמיט מיני' הרבה מקומות, ורש"י שכתב לא ידעתי ובעלי תוס' וראשונים פירשו ע"ש - ובברכות י"ח: מעשה בחסיד א' כו', ועי' ב"י יו"ד סי' קע"ט ד"ה אוב, ובשו"ת חתם סופר יו"ד סי'