פרדס יוסף ויקרא רסח

קובץ קהילת אשר סי' כ"ב, שו"ת משיב דבר סי' י"ח, ושו"ת ארץ צבי או"ח סי' ו'

שם) ברמב"ן דמצ"ע ליקח בתולה ומוזהר על הבעולה, נשמע מדבריו דמ"ע עליו ליקח בתולה, אבל מתוס' ישינים יומא (פ"ג.) ד"ה ומצוה נראה דליכא מ"ע כלל, ואם אינו נושא בעולה אינו מוטל עליו לישא בתולה, ועי' סה"מ מל"ת ל"ח, ומר"מ פי"ז ה"ג מא"ב נראה כרמב"ן, וע"ע בחמדת ישראל ח"א מ"ע ל"ח בענין זה, ובשואל ומשיב רביעאה ח"א סי' ל"א בענין בתולה ובעולה אריכות, ובענין כהן משיח אי בעי בתולה עי' אמבוהי דספרי (דף ר"ס.), וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קל"ה, וגבעת שאול סי' ס"ט, ובשו"ת רדב"ז ב' אלפים ש', והרוצה יעיין בכל המקומות ויראה בזה חדשות, ומגודל אריכות לא העתקתי דבריהם

יד) חללה רש"י מפסולי כהונה, עמל"מ פי"ח סה"ב מא"ב ד"ה ודע, וגנת וורדים פתיחה די"א אריכות, ומנ"ח מ' רע"ג

שם) אלמנה בזה"ק משפטים (ק"ב:) אסור ליקח אלמנה ובנפשו הוא, ועשו"ת חדות יעקב אה"ע סי' ד' אות ז' בזה, ובס' מעבר יבק מאמר שפת אמת סי' ט'

יז) מום הטעם שבע"מ לא יקריב לפי שאצל ה' ידוע איזה נשמה אינה ראוי' להקריב קרבנות, ועושה אותה בע"מ שלא יהי' יוכל להקריב, וז"ש איש אשר בו מום אם תראה איש שיש לו מום, סימן "לא יקריב" שבעצם מצד נשמה שלו אינו ראוי להקריב קרבנות - ובקידושין (ס"ו:) כשהוא שלם ולא כשהוא חסר מכאן לבעל מום שפסול לעבודה, וק' למה רמז כאן שבע"מ פסול לעבודה הא מפורש באמור (כ"א י"ז), ושמעתי דהי' סברא דדוקא אם כהנים שליחי דידן פסול, שלא נאה לשלוח שליח להשי"ת בע"מ, דהקריבהו נא לפחתך (מלאכי א' ח'), אבל אי שלוחי דרחמנא יכול להיות גם בע"מ, ופנחס זכה לכהונה, "תחת אשר קנא לאלקיו" הוא שלוחו של השי"ת, ממילא הי' יכול להיות כהונתו אפי' כשהוא בע"מ, וצריכה תורה לרמז עוד הפעם בע"מ פסול אפי' אי שלוחי דרחמנא

יח) כי וגו' בזבחים (כ"ו.) אפי' שערו מבחוץ פסול דבעי כל כהן בפנים, ועתו"ס ד"ה חתך, וזה הטעם דבע"מ פסול דאותו אבר הנפגם לא נכנס כולו ובעי כילו כהן, וז"פ דמשו"ה בע"מ פסול כי "כל" איש אשר בו מום לא יקרב, דכל איש לא יקרב ונחסר ממנו קצת, ובדברי שאול חי' הכפל דפסוק א' מדבר במום בתולדה ופסוק שני בנולד אח"כ - ובגליון הש"ס לרע"א שבת (כ"א.) אין מדליקין מ"ט לפי שאין מדליקין, כעין זה בעירובין (ל"ו., מו"ק כ"ו, גיטין ס'., נדה ס'.), וכן בלשון התורה אשר יהי' בו מום לא יקרב, כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, ועי' ריטב"א קידושין (ו':). וע"ע בגיטין (י"ד.) ג'. מילי הלכתא בלא טעמא, ושבועות (ט"ז.) ע"פ נביא נאכלת כו' ואין טעם בדבר, ועי' באמרי שפר ומקרא מפורש ותוספת ברכה

שם) רמב"ן בפי' ת"כ דצריך קרא בכ"ג, כי בעבור שהותר לו באנינות אולי יתיר לו מום וצרעת, עי' בזה בס' חמדת ישראל ח"א דף כ"ג ע"ג ומענין ש"צ בעל מום עי' מג"א סי' נ"ג סק"ח בע"מ פגום ופסול לעבודה, וכן בש"צ יש ליזהר, ועי' זה"ק יתרו (פ"ו:) דדיורא דמלכא בהני מנא תבירא, ובנצוצי אורות שם מחוות יאיר סי' קע"א, ושו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ה

שם) לא יקרב יש הבדל בין קרב ובין נגש, שהקריבה היא בשנים שווים, והגשה הוא בקטן לפני גדול, ובכ"מ שיש טורח או מורא, "ומקריב מגיש" שגבי קרבן מובדלים,. במה שמקריב מורה על קרבן קבוע, ומגיש על קרבן בלתי קבוע, תוה"מ שמיני סי' ה' וי"ח, ואילת השחר סי' תל"ד

יח) שרוע עי' רי"ט אלגזי בכורות פ"ו אות נ"ז מ"ש אי דוקא עינו א' גדולה וא' קטנה מקרי שרוע, או דגם בכל אברים א' גדול וא' קטן הוי מום והביא רש"י כאן, ורש"י בכורות (ל"ו:) ועי' לקמן (כ"ב כ"ג)

שם) פסח קפיצה, ובש"ב (ט' י"ג) פסח בשתי רגליו, משמע דסתם פסח אפי' ברגל א' כמ"ש בת"כ, וישעי' (ל"ה ו') ידלג כאיל פסת, וש"ב (ה' ח') העורים והפסחים, כי בהליכו נראה כדולג

כא) מום בו רש"י מת"כ עבר מומו כשר, ובשפתי צדיק אות י"ג למ"ד בעלי חיים נדחין מובן ההו"א, אבל למ"ד בע"ח אין נדחין למה צריך הכתוב ע"ש, ואדמו"ר מגור שליט"א כתב לא נמצא שיהי' בע"ח נדחין רק בקרבנות לא באנשים, והרי למ"ד דיחוי מעיקרא הוי דיחוי, כל כהן שהי' בקטנותו נדחה יהי' דחוי מאין יהי' לנו כהנים עכלה"ק, ובהגהות