פרדס יוסף ויקרא קעד

למה לא כ' מקרא מפורש ראשיכם אל תפרעו מכלל דאם פרעו ופרמו חייבים מיתה, וכ' די"ל דהוא רשות, ותמוה דבמו"ק שם אבל אסור בתספורת, הרי מבואר דכהנים אסורים ולא רשות לבד וצ"ע

שם) פרוע רש"י מגודל שער כר"מ מו"ק ט"ו, ולר"ע הוי גילוי שלא יניח בראשו כומתא וסודרא, וצ"ע על רש"י דכ' כר"א דשמותי

שם) תיב"ע ועל ספריא יהוי מהלך כו' ובפי' יונתן שיש מפורשים על שפת הים ילך ע"ש, ובאמת י"ל ספר היינו גבול וכסוטה (מב.) אחת בספר ואחת במלחמה, וכ"ה בעירובין (מ"ה.) עיר הסמוכה לספר ופי' שהמצורע ילך על הגבול אבל אל המחנה לא יכנוס ע' בהדו"ע - ובהפלס ש' תרס"א חוברת ו' מביא שלשון ספר הוא שענינו חוץ או מצר כמו שמתרגם זבולן לחוץ ימים ישכון (ויחי מ"ט י"ג) על ספר בימי', וכן אין עושין עיר הנידחת על הספר סנהדרין (קי"א:), ומפרש הת"י על ספריא כלומר על המצר המחנה ולא בצד המחנה, ודייק מלשון ועל שפם יעטה דהו"ל על שפמי יעטוף, וע"כ להורות בא דשפת ענינו מצר, ויעטה מל' אהי' כעוטיה (שה"ש א' ז') שהוא מלשון הליכה

שם) וטמא טמא יקרא (ב"ק צ"ב) מנא הא מילתא בתר עניא אזלא עניותא דכ' וטמא טמא יקרא, והכוונה לא די נגעו וגם חובה להודיע לכל שטמא, וכל דבר האמור בפי כל הוא אמת, וע"ד שאמרו "קול המון כקול שדי" ובטח שהתורה כוללתו, וע' תענית (ט'.) - וברש"י ושבת (ס"ז.) ומו"ק (ה'.) צריך להודיע צערו לרבים ויבקשו עליו רחמים ובזהר וישלח (דף קס"ז:) מסאבא ומסאבא קרי וכו', ובס' ילקוט האורים הביא גמ' הנ"ל, והק' למה צריך הוא יותר להודיע מכל החולים, וי"ל דרש"י וירא (כ"א י"ז) וישמע אלקים את קול הנער, מכאן שיפה תפילת חולים מתפלת אחרים שמתפללים עליו והיא קודמת להתקבל א"כ מדוע לא יתפלל בעצמו. ומדוע הוצרך להודיע צערו לרבים. וי"ל דקו' א' מתורצת בחברתה, עפמ"ש הזהר מפ"מ, נקרא מצורע מוסגר שמוסגר תפילתו בשמים, ולפ"ז א"ש דלכך צריך להודיע צערו לרבים יותר משאר חלאים, כיון שמוסגר תפילתו בשמים א"כ אינו יכול להתפלל בעצמו, וצריך להודיע צערו לרבים והם יבקשו רחמים וע"ל בפסוק ב' והבעש"ט ז"ל אמר מה שאומרים בעולם "אחר השריפה יעשר" כך הוא האמת, דלהנ"ל יודיע צערו לרבים ויבקשו רחמים ועי' במדרש פנחס, ואי' שם בשריפה נשרפין כל הקליפות ולכן חתיכת עץ שנאחז בו אש אין לתת אח"כ בבנין עכ"ל, וע"ע בפרד"י ח"ב (דף תכ"ח:)

מו) בדד הבדל בין בדד לגלמוד, גלמוד מרוחק מכל אדם, אבל היושב בדד אינו מובדל מכל, כמו עם לבדד ישכון (בלק כ"ג ט'), וכן בדד דמצורע שאינו מובדל מיתר המצורעים רק מן הטהורים, תוה"מ (סי' קנ"ז), איה"ש (סימן תצ"ה)

שם) מחוץ למחנה רש"י חוץ לג' מחנות, ע' רע"ב כלים פ"א מ"ז על המשנה עיירות המוקפות חומה שמשלחין מתוכן המצורעים, ובתוס' רע"ק שם מ"ש בזה, ובסוף כ' ועי' רד"ק מ"א (י"ג י"א) כצ"ל ולא י"ג י"ד ועי' סנהדרין (ק"ב.) מפני מה זכה עמרי וצע"ג, וע"ע שו"ת בנין ציון סי' ס' אריכות בזה - ובמנחת יהודה עם בעה"ת שהק' איך אפשר שיהי' האדם משולח חוץ לג' מחנות והלא אין אדם יכול לכנוס במחנה שכינה, וי"ל דבמחנה שכינה זה העזרה ושם הי' יכול לכנוס לשחוט פסח, והא דאי' אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בי"ד בלבד, היינו לשהות שם עכ"ל, ובס' הדוה"ע הק' וכי רק לשחוט הפסח הי' יכול לכנוס, הא בכל קרבן הי' נכנס לעזרה ושם הי' סמיכה ער"מ פ"ג הי"א וי"ב ממעשי הקרבנות ושם שוחטין ושחיטה בזר כשרה, עו"ק מ"ש היינו "לשהות" שם הא הפי' הפשוט דצ"ל עומד ולא יושב ופרש"י (סוטה מ':) דאין כבוד שיהי' יושבין בעזרה, ואפי' מלאכים וע"ש בתד"ה והאמר, ועתו"ס יומא (כ"ה.) ד"ה אין דקדשים הי' רשאים כהנים לאכול בישיבה ע"ש, ובעיקר קו' המנח"י תמוה דאטו הפי' שישלח חוץ מג' מחנות שלא יכנס אל שלשתן הלא פי' הפשוט שישולח למקום שהוא חוץ לג' מחנות וצ"ע

ובספרי זוטא נשא דאף קטנים שא"י לילך אם נטמאו צריך לשלוח מהמחנה אמנם בס' יראים סי' ד"ש כ' הפשט בספרי תצא פרט לקטן היינו דקטן טמא מותר לגדול להכניסו ואע"ג דאסור להכניס כלי טמאים קטן מותר ע"ש, ותמוה מספרי הנ"ל דגם קטן טמא אסור להכניסו ומוכח דעליו לשלחו, ועשו"ת אבני נזר יו"ד סי' תנ"ב ותנ"ג מ"ש בס' יראים הנ"ל, וחידוש שלא הק' מספרי - וע"ע בשטמ"ק ערכין (ד"ג.) דאם נטמא בקטנותו ונכנס למקדש בגדלותו דפטור וע"ש בשפ"א, והק' שם כיון דהשתא בר עונשין למה יפטור ע"ש, ולהיראים י"ל כיון דמכניס קטן פטור וע"כ שבטומאת קטנים