פרדס יוסף ויקרא קעב

מתוספתא נר' שיש שינוי בעור הנתק אבל מת"כ נר' שא"צ שינוי העור כלל, והמעיין ברמב"ן (י"ג מ') יראה דדעת ר"מ כרוב מפו', וראב"ד כרמב"ן, וי"ל דר"מ לטעמי' שאין שינוי בעור הנתק ואך נתיקת שיעור בעצמו מקרי נתק מפרש כרמב"ן שלא יעבור תער כדי שיתגרר העור ויצמיח שער, ולכן כ' שאינו חייב עד שיגלח כל הנתק בתער דוקא דאז יתגרר מקום הנתק וגורם להצמיח שער, אבל ראב"ד דס"ל כרמב"ן ל"ש לפרש ואת הנתק ל"י כפשוטו דוקא על הנתק עצמו דע"ג בהרת שאת ל"ש גירור, ועכצ"ל כת"כ ואת הנתק ל"י שיהי' ניכר אם כמשה וכמ"ש הראב"ד והק' שפיר לשי' ולר"מ לשיטתו לק"מ

ובקידושין (ל'.) והתגלח חציין של פסוקים, ובשמיני (י"א מ"ב) ו' דגחון חציו של אותיות, ויתכן דלסימן בא ג' ו' באותיות גדולות, וצ"ע דבחומשים שלנו נסמן בפ' צו (ח' ז') ויאפד חצי התורה בפסוקים, וצ"ל לתוס' שבת (נ"ה:) ובכ"מ דגמרות חולקות עם המסורה שלנו, וכן י"ל כאן, ובגליון הש"ס לרע"א בשבת הרבה ציונים, ועמ"ש בפרד"י תרומה (דף רה"ע:, ויקהל שע"ב:), ותו"ת כאן ונח"ק, ומ"ש שם בפ' שמיני מהגר"י שור מקוטב ז"ל

שם) והתגלח היא פסוק ל"ג רמז שמותר להתגלח בל"ג בעומר כמ"ש באו"ח סי' תצ"ג ס"ב. וג' רבתי רמז לג' ימי הגבלה שמותר להסתפר. ומלת והתגלח גימ' תנ"ב כמו ג' תיבות "ל"ג ימים בעומר" עם הכולל, ור"ת תנ"ב "תסתפר בערב נון" הוא יום החמישים, רמז לדעת האר"י ז"ל שאין להסתפר עד ערב שבועות - והגה"צ ר' גרשון העניך ז"ל מראדזין אמר בפ' מצורע (ט"ו י"ג), בפסוקים י"ג י"ד ט"ו יש מ"ט תיבות, ומרמזים על מ"ט ימים שנטהרו בנ"י מטומאת מצרים וטהרתם הביאתם לקדושה וקבלת התורה, ולכן מתחילין הפסוקים במלת וכי יטהר הזב מזובו וספר לו, כנגד ספירות מ"ט ימים, ובמלה ל"ג מריש פסוק י"ג הוא "מועד" שבפסוק י"ד, רמז דיום ל"ג הוא מועד. ופח"ח. והתיבה הכ"ט (שהוא לעומר יום כ"ט לספידה שלעולם בו יום פסח שני) הוא השם הוי' ב"ה, ולשון הכתוב ובא לפני ה' הוא מקביל ללשון מרע"ה (במדבר ט' ד') עמדו ואשמעה מה יצוה ה', ונצטוו בפסח שני, ובזה"ק דאחר פסח שני התרעין פתוחין, ומרמז ע"ז לשון "ובא לפני ה' אל פתח אהל מועד"

לז) אוה"ח היכן הוא רמוז בתשב"כ וכו', ע' הערות הכל"ח ז"ל סו"ס תולדות האוה"ח אות ט"ז כזה ובר"מ פ"ו ה"ב משבועות. ודבר זה אין לו עיקר כלל בתורה שבכתב אלא למדו מפי הקבלה, שלא יחלל דברו הוא בעצמו אבל אם ניחם וחזר בו, חכם מתיר לו עכ"ל, נר' שהקבלה הי' ג"כ היכן רמוז בתשב"כ שחכם יכול להתיר נדר וזה היפך אוה"ח ז"ל וצ"ע

שם) טהור הוא וטהרו הכהן, ובת"כ וירושלמי פסחים פ"ו ה"א אי אמר על טמא טהור אינו טהור, וק' מהכ"ת לומר כן, וכי גרע מטעה בדבר משנה, ומכ"ש בטעה בקרא מפורש וצ"ע

לח) איש או אשה עזה"ק (נ':) בבהרת עזה וכו', עשו"ת חדות יעקב תנינא סי' קמ"ה אות כ"ב בפשט דברי הזהר ט"ש היטב

לט) בהק הוא פרח בעור טהור, בס' בית משה אות ל"ב עפמ"ש כשכועס לעת הצורך לא יהי' מפנימיות נפשו דהוי כעובד ע"ז רק יתראה כאלו כועס, ובב"ר ויחי פצ"ח בהקן הוא בעל חמה, הרי דכהן רומז לכעס. וז"ש אם הבהק פרח בעור דכעס אינו מפנימיות רק פרח בעור פניו כאלו היה כועס טהור הוא

מ) קרח רש"י מטמא בשער לבן, עמנ"ח מ' קס"ט אות ח' שהק' דבת"כ מיעוטו מקרא דאינו מטמא רק במחיה ופשיון ולא בשער לבן והניח בצ"ע, ובענין נתק וגבח ע' תפא"י במראה כהן אות ח'

מב) בקרחת עי' ברמב"ן ומ"ש בזה בתי"ט פ"י מ"י, ופי"א מי"א ד"ה סגוס

מד) יטמאנו הכהן בראשו, בספורני בפסוק ה' כ' שטומאת נגעים נמסרה לכהנים כדי שיתפללו עלי', והא דזה מוטל על הכהן משום שנ' ואשימם בראשיכם (דברים א' י"ג) עונות הדור תלוים בראשיתכם ערש"י שם, ומשום זה עליהם לתקן ולהתפלל עליו וזה יטמאנו "בראשו נגעו" סיבת הנגע בו בראשו, ועמ"ש כזה בפרד"י שמות דף ו':) - ועי' מצורע (י"ד ג') ואמור (כ"ב ד') צרוע ומצורע, ומקור ברוך דף ער"ה ובמו"ק (י"ד:) מצורע מה שינהג צרעתו ברגל ת"ש והצרוע לרבות כ"ג והא כל השנה כרגל אצלו, והק' בדורש לציון דרוש ג' דא"כ איך משכחת כ"ג מצורע כלל, דקיי"ל אין רואין נגעים ברגל (שם ז'.) ואימת נחזי נגעי כ"ג, ואי אמרת שהי' מצורע ואח"כ נעשה כ"ג זה דבר שא"א, כיון שעוד טומאת צרעת בו במה יתחזק לכ"ג ואיזה עבודה יעבוד ולא יחלל, וי"ל דבעדיות פ"ה מ"ו עקביה הי' מטמא שער הפקודה, ופי' ראב"ד מי שהי' בו