פרדס יוסף ויקרא קלד

הרשב"א סי' שס"ד, ורמב"ן כאן כ' שאין בו, ועי' יו"ד סי' ע"ט ס"א ברמ"א ובגליון מהרש"א יו"ד ר"ס י"ג, ומנ"ח מ' קנ"ד, וע"ס יראים סי' ק"ל ובס' סביב ליראיו שם

שם) רמב"ן כל מפרסת כו' לפ"ד אין עולה כהוגן, שא"כ ל"ה לוקה שאינה באה רק מק"ו, ועי' פנים יפות ובהה"מ פ"ב ה"א ממ"א חידש היכי דהאיסור מפורש בלאו הבא מכלל עשה וכיוצא בו מזהירין מן הדין, וע"ש במל"מ ובס' המצות שורש ב' ובנו"כ שם, ובס' מוצל מאש סי' כ' ובס' גרש כרמל כאן, ובגופי הלכות כלל תפ"ו כ' כמה חילוקים בזה, ובלימודי ה' סי' ה', וגנת וורדים כלל ב', ומלא הרועים ח"ב כלל עמה"ד מאות ט"ז ואילך אריכות גדול, ובעיקר הדבר י"ל כמ"ש בחוו"ד סי' ק"י דבספק איסור עשה אסור דתורה דיברה רק בודאי ולא בספק, ולהכי בל"ת ספק מה"ת מותר להרמב"ם, אבל בעשה כגון לאכול מצה רק בודאי מצה ואינו יוצא מ"ע בספק כי צריך לעשות ודאי, ועי' פרד"י ח"ב מזה הרבה ביתרו (קס"ב: קע"ב. ותשא שכ"ג.)

ומעתה נפק"מ למנות עשה דאילו מל"ת שלא לאכול הי' ספק מה"ת מותר, ובזה שאמרה תורה אותה תאכלו כשהוא ודאי שוסעת שסע ומעלה גרה, גם ספק עובר בלאו הבאה מכלל עשה, וספיקא דאו' אסור מה"ת ע"כ כתבה בל' עשה

ד) מפרסת פרסה ודרשי' בבכורות (ט"ז.) אלו ה' חטאות מתות, והוא פלאי, והגה"ק מאסטראווצא ז"ל אמר ממפרסי הפרסה עם המלואים כזה מם מם פה ריש סמך יוד הא פא ריש סמך הא עולה סך אלף תרי"ח כמנין "חמש חטאות מתות", ומדוקדק דבכל דוכתי אי' חמש חטאות המתות בה"א ידוע, וכאן אי' מתות בלא ה"א, ועוד יש בזה ענין גדול דאי' דרפה הוי רחמים ונחשוב ע"פ חשבון של רחמים, ודגוש הוי דין ונחשיב ע"פ חשבון שם של דין, ולכך פ' הראשונה מן תיבת ממפרסי שהיא רפה חשבונו במילוי ה' שהוא רחמים, ופ' שני' מן הפרסה שהוא דגוש חשבונו במילוי א' שהוא דין, והדבר נפלא וראיתי עוד דכ' הגמל ופרסה איננו מפריס לשון הוה, ואת השפן ופרסה לא יפריס ל' עתיד, ואת הארנבת ופרסה לא הפריסה ל' עבר, וילמדנו כשהולכין לטמא דבר, לא יביטו רק על ההוה לבד, ורק גם על העבר ועתיד, לפעמים העבר יעכב אותך להעלות פסק דין על טומאה, ולפעמים הגם שהעבר וההוה אינם טוב, אבל יש סימנים של טהרה על העתיד, צריך אתה להיות נזהר ולא לפסוק טמא עד שיהי' כל הג' עתים לא טוב אז תקרא "טמא הוא" ועי' בזה דברים היורדים לחדרי בטן בפרד"י בשלח (ק"ב.), וע"ע בתוה"מ אות ע"ג דבר נכון בענין שינוי הלשונות

ועוד ראיתו בס' ישרש יעקב עם הוספה ממני, דדברים טמאים קוץ מה שהם פחותים וגרועים, עוד יש בהם שקר שהשם שלהם מורה לטוב, "גמל" מורה שהוא גומל חסד וכ' פרוס לרעב לחמך (ישעי' נ"ח ז') ובאמת אינו מפריס, ובעבור ששם כ' פרוס ל' הוה לכן נכתב גם כאן ל' הוה, "שפן" אותיות נפש וכ' ונפש נענה תשביע (ישעי' נ"ח י') ובאמת אינו כן. ושם כ' תשביע ל' עתיד, כ' גם כאן יפרוס ל' עתיד, "וארנבת" מרמז על חוה, ולכן המין הזה בל' נקבה, ומצינו שם אשה בל' ארנבת מגילה (ט.) וע"ש במהרש"א, וכ' באשת חיל (משלי ל"א כ') כפה פרשה לעני להחיותו, והוא אדרבה הביאה מיתה לעולם, ושם כ' פרשה ל' עבר לכן נכתב גם כאן הפרשה ל' עבר, והחזיר מורה שם שלו שמחזיר מה שנוטל, ובאמת הוא גרה לא יגר

שם) סה"מ ל"ת קע"ב הגמל והארנבת והשפן והחזיר מן הכתוב ושאר בהמה טמאה מק"ו וכו' ק"ו לגלות כמ"ש בבתו, ועי' הה"מ פ"ב ה"א ממ"א שכבר נאסרו בלאו הבאה מכלל עשה, ועי' שאג"א סי' פ' וקונטרס אחרון ושעה"מ, ובמנחת אהרן סנהד' ע"ו, והכ"מ פ"ה ה"ו מאיסורי מזבח הביא סברות הה"מ וע"ש בלח"מ, ובפ"א ה"ב מטומאת מת כ' הכ"מ כהה"מ מדנפשי' דלכן שתק מאכילת בב"ח לפי שאמר בפ"י אפי' בישלו, וכתב כ"מ משום דבלא"ה אסור באכילה משום ל"ת דלא תאכל כל תועבה לכן אין לדון בכאן הא דא"ע מה"ד, ועי' בפ"ט ה"ב ממ"א ולח"מ, ותיב"ע דברים (י"ד כ"א) כ' בטעם בב"ח לית אתין רשאין למיבשלא כל דכן למיכל בב"ח, ויש עוד דברים שמתאימים ד' רמב"ם עם תיב"ע, סוטה פ"ג הכ"ב בסוטה ששתתה ונמצאת טהורה דפניה מזהירות, ול"נ זה בש"ס רק בתיב"ע (ה' כ"ח) ותפק זכיה וזיוה מנהר, ועי' בסנהדרין פ"ג ה"ח ובר"מ הוא נגד הש"ס, ועי' דרישה חו"מ סי' י"ח, ואמנם כן הוא בת"י דברים ט"ז כ"א, ע"ש בהגהות הגר"ח העללער נ"י

ו) ארנבת עי' מגילה (ט'.) ואת צעירת רגלים, ובתו"ת כ' שמצא גירסא שעירת רגלים שטבע ארנבת לגדל שער אריכות ברגליה, ובראב"ע כ' דחיה זו אין ממנה זכר אלא נקבה,