פרדס יוסף ויקרא קד

חלב, ותי' דחלב קל דהותר מכללו אצל חיה ע"ש, וז"ש התורה טעם דחייל נו"ט על חלב ויקשה הא חלב חמור ונבלה קל משום דכ' אוכל מן הבהמה וכו' ודרשו בת"כ למעט חיה וא"כ חלב הותר מכללו ולכן חמל איסור נבלה וטרפה על איסור חלב דקיל - ובתיב"ע ותריב חיוא וכו' אפשר דיתערב לכל עבידתא כו' דרק חלב נו"ט מותר למלאכה אבל חלב כשרה רק להקרבה ולא למלאכה אחרת, וק' היכן מצינו שחלב כשרה לא יהי' מותר לכל מלאכה, ורק מדבר כאן מדור המדבר שלא התירו אז רק בשר מקרבנות ולא הי' אפשר בהמה כשרה רק לקרבן

והקשה לי נכדי המופלג ומופלא בכל המעלות כ' שלום צבי שיחי' דלמ"ל קרא דלגר אשר בשעריך וכו' לומר דנבלה מותר בהנאה בפסחים (כ"א:) הא בלא"ה ידעי' זה מדכ' קרא וחלב נו"ט יעשה לכל מלאכה ואמרי' בגמ' דקר קמ"ל דנבלה חל על איסור חלב ואפ"ה התירה התורה בהנאה ולמ"ל קרא דלגר, והראתי לו בחינוך מ' תע"ב לגר אשר בשעריך שאינה ראוי' לגר מותר, ואי"ל שבא להתירה בהנאה שכבר כ' במק"א וחלב נו"ט יעשה לכל מלאכה, ומכאן למדו חז"ל נטלפ"ג מותר וכו' וא"ש. ועוד הקשה לי לשי' ירושלמי פ"ו מתרומות דבאיסורי הנאה אף לר"ל ח"ש אסור מה"ת למ"ל קרא לא יאכל בחמץ לאסור ח"ש כמ"ש הר"מ בפ"א ה"ז מחמץ, והא באה"נ בלא"ה אסור, והשבתי לו דהי' לו להקשות גם לדידן דפסקי' כר"י דח"ש אסור מה"ת למ"ל לא יאכל, והוא באמת קו' הכ"מ שם, ונאמרו בזה הרבה תירוצים ועמ"ש בזה תי' נכון בפרד"י בא (דף צ"ו:)

כה) כי כל אוכל חלב, בפסחים (מ"ג:) לרבות עירובו, הגה"ק מאסטראווצא ז"ל אמר כי כל במילוי כף יוד כף למד עולה רצ"ד בגימ' עירובו ושומנו של גיד הנשה ישראל קדושים נהגו בו איסור (חולין צ"א.) ויו"ד סי' כ"ה ס"ח, ופלא על הרבינו יונה באגרת התשובה יום רביעי שכתב דהוא אסור מן התורה וצע"ג

שם) מן הבהמה, באוה"ח בשלמא טרפה נוכ"ל כרמב"ם שאין בו איסור למזבח מה"ת אלא משום הקריבהו וכו', וסותר עצמו מפ' ויקרא (א' יד) מביא ו' מוסיף על ענין ראשון ללמוד זה עוף מבהמה כגון נרבע מוקצה ונעבד טרפה חולה וזקן גזול כולם פסולים בעוף כמו בבהמה, משמע דטרפה פסול מה"ת למזבח עי' בס' קוי אור

כו) וכל דם, דם בהמה חיה ועוף אשור, וד חגבים ודגים שקצים ורמשים ודם אדם אינו חייב עלי' משום דם, ודם הנפש בכרת ודם אברים רק בלאו ומלקות, ודם אברים כ"ז שלא פירש מותר, בכריתות רפ"ה (דף כ':) ודם שמלחו או שבשלו פלוג' ראשונים אי אסור מה"ת עי' מנ"ח מ' קמ"ח בזה, ופמ"ג יו"ד סי' ע' שפ"ד סקכ"ט, ודם היוצא ע"י כבוש מעל"ע נסתפק הפמ"ג בפתיחה למליחה די"ל כבוש כמבושל, או דאינו אלא מפליט ומבליע, ובמ"ז סי' ק"ה סק"א ושפ"ד סי' ע' סקי"ח וע"ג סקי"ד וחוו"ד סי' ע' סק"ד וק"ה סק"ה, והביאו או"ה דמדרבנן, ושפ"ד ק"ה סק"ב ד"ה תשובה הביא מאו"ה דס"ל מה"ת, וי"ל דבאו"ה כלל ז' איירי במעורב עם מים ואינו ראוי להקרבה אבל דם בעין בלא מים מה"ת, ועשו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' קמ"א

ובמנ"ח הק' הא דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר לזריקה, אך דוקא בנפל מים לדם, אבל דם למים ראשון ראשון בטל, וזה הוי דם שנפל למים וחייב בדם בכזית, ובמנ"ח העיר הא דם א' מז' משקים שמכשירין לקבל טומאה ובמשקה שיעורו ברביעית, ואין לומר דאם מיחה כזית יבש יהי' רביעית בלח, ז"א דלא כל המשקין שווין ע"ש אריכות - ובתוס' זבחים (ק"ט.) ד"ה עולה כ' אף דמשקים ברביעית דוקא בדרך שתי' אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורו בכזית, ועשו"ת בית אפרים יו"ד סי' י"ד, ושערי תורה ח"ג סי' מ' בזה ובענין לב עוף שאין בו כזית דעת המהר"ם מינץ דח"ש מותר שלא הי' מעולם כזית, ועמ"ש בזה בפרד"י בא (צ"ו: ובדף תנ"ח) מהגאבד"ק קיטנא שליט"א

ובתשובות הרי"מ יו"ד סי' ז' כ' דבר חדש דדם גמור שבישלו מה"ת דהוי יוצא מטמא, אבל דם אברים שפירש ע"י מליחה או בישול דלא נאסר מקודם ולא יצא מטמא הוי רק מדרבנן, וכ' עוד דנהי דלענין כפרה כיון שבישלו או מלחו נשתנה ואינו ראוי אבל לענין איסור כיון שהי' ראוי' לכפרה ונאסר במה פקע איסורו ע"י שנעשה אינו ראוי, ובע"ז (כ"ט:) ביין מבושל של נכרי אסור, ופריך פשיטא משום דאיבשל פקע לי' איסור והוא ממש כמו בדם עש"ה, ויש לדקדק קצת בדבריו הקדושים דלא חייבה התורה רק על דם שאינו מבושל שהוה לכפרה, אבל מבושל לא נאסר כלל, והגם שקודם בישול הי' ראוי לכפרה ונאסר אז, אבל לא נאסר כלל לאכלו מבושל רק חי א"כ לענין מבושל לא חל איסור כלל ולא צריכין