פרדס יוסף בראשית לט

אותו הבריאה וע"ד גרגיר זרע הניתן בארץ וצומח והולך כן הנשמה סבה להמשיך החיים ממקור חיים, וזה ויהי האדם לנפ"ח דעלול לקבל חיים מאת המחי' חיים, ועי' אהל יעקב משפטים על מאמר וכי ימכור בתו לאמה, ובדברי הרמב"ן כאן עי' בס' עבודת הבורא שער ב' נתיב א', ובדרשות מהר"י מינץ דרוש ב', ובס' נחל נובע מאמר חשיבות האדם:

שם ויפח רש"י עשאו מתחתונים ועליונים שלא יהי' קנאה, ועי' בספר בכור שור להתבו"ש סנהדרין דל"ח אהא דאדה"ר בלשון ארמי סיפר, וצ"ב הטעם וי"ל ע"פ המדרש הנ"ל דעשה מעליונים ותחתונים של"י קנאה, היינו דאחז"ל בחגיגה דט"ז. ו' דברים נא' בבנ"א ג' כמלאכים וג' כבהמה, אוכלים ושותים ופו"ר, ומתים, ויש בהם דעת והולכים בקומה זקופה ומספרים בלה"ק, וק' דקודם החטא דהי' חי לעולם במה יסולק הקנאה ולכן סיפר בלשון ארמי ולא בלה"ק שיהי' רק בשנים כמה"ש, ול' ארמי הוא החשוב מכל הלשונות חוץ מלה"ק, ואחר החטא שנגזר מיתה התחיל בלה"ק ע"ש. וע"ע בשי"ת זכרון יצחק בח"ת בראשית אות י"ג, ובס' מים קדושים על זבחים דקט"ז ד"ה פתחו. וע"ע ברמב"ן בשער הגמול ובאיי הים שם סי' כ"ח:

ח) מקדם רש"י במזרחו, ואונקלס ת' מלקדמין וכ"כ רמב"ן בשם ב"ר ובס' מיני תרגומא כ' בנדרים דל"ט ב' אי' ז' דברים נבראו קודם שנברא העולם ג"ע דכ' ויטע ה"א גן בעדן מקדם, וכ' המהרש"א ובתרגומו מלקדמין והוא קודם בריאת העולם ולא ניחא לי' בעדן מקדם במזרחו של עדן נטע הגן כפרש"י דא"כ הול"ל בקדם בבי"ת בלא מ"ם, ועי' תוס' בכורות דנ"ה ד"ה מטרא וב"ב דפ"ד. ד"ה בצפרא:

ט) ועין החיים בתוך הגן, רש"י באמצע וכ"ת אונקלס, וערמב"ן דעה"ד והחיים היו באמצע כו' כי אמצע הדק א"י בו אמתית הנקודה בלתי ה' לבד ועי' מיני תרגומא דהק' דהול"ל ועץ החיים ועה"ד בתוך הדק, ולמה הפסיק בתוך הגן אחר עה"ח א) ויתכן דבפ"ט כ' ויצאת ה' היינו אמיתת הנקודה ולפיכך בלתי אפשר לכלול גם עה"ד ורק סמוך לו נטעו אמנם כאשר נאסר לאכול בתוך הגן נשמע האיסור ממילא על שני האילנות דא"א לאדם לידע אמצע הדק וכל א' מהאילנות נקרא תוך עש"ה. והרבינו בחיי כ' דעה"ח ועה"ד שניהן הי' אילן א' בשרשו רק שהענפים מצד זה הי' עצה"ח וענפים מצד השני הי' עצה"ד ועשו"ת מהרי"ט אה"ע סי' ח' הביא הנ"ל אבל הרא"ם כ' דמיותרא דלשון כ' כן אבל תוך כל שלא הי' בקצה לצד מחוצה נקרא תוך, וכ"כ הריב"ש סי' תי"א על פרש"י ומטה אהרן בתוך מטותם והביאותי לקמן בפ' קרח (י"ז כ"א) וע"ע בר"ש פ"ג מ"ה דתרומות בשם ירושלמי הל"ג נשמעה מן הדא מע"ש שבחפץ זה וכו' ובר"ש הק' מה מדמה מע"ש לאומר בתוכו דחשמע באמצע וסיים המקום:

ועי' בציון ירושלים על ירושלמי שכ' עפמ"ש הרמב"ן תוך אמצע רחב וכו' ולא זכיתי להבין דשם באמת הקב"ה נטע ושוב הוי אמצעי הדק ממש, ולפי"ז בל' חז"ל במעשה ידי אדם ל"ה, בתוכו ממש אמצע הדק רק אמצע רחב, וא"כ גם בתוכו אינו מסוים המקום, ובזה מובן מה דרבנן פליגי ואמרו דלא קרא שם משום דס"ל אמצע רחב לא מקרי כ"כ מקום מסוים ואמצע הדק אין אדם יודע כ"א השי"ת, ועי' בכורות דכ"א ברש"י דתוך לאו דוקא ועי' מס' פרה פ"ג מ"י נבקעה ועמדה חוץ מגתה, וער"ם בשם ספרי והשליך אל תוך שריפת הפרה ותיו"ט שם, ומשם ראי' דתוך אמצע הוי אבל לא אמצע ממש דאין ההבקעה מכוון באמצע ממש, ועיין ב"י או"ח סי' תע"ה בשם הריטב"א דכל שמניח הקטן בתוך הגדול אמצע קרי לי' ומשמע דתוך לאו אמצע הוא, וערמב"ם פ"ג ה"ב מפרה ומהרי"ט שהביא כ"מ פ"ד ה"ב מעבודת יו"כ בשם ר"י קורקוס, וחזה הוכיח דתוך לאו דוקא, ואני תמה דביומא דנ"ט רצו לומר דטהרו של מזבח היינו אמצע דוקא כדאמרי אינשי טהר והוה פלגא דיומא ואח"כ מסיק הש"ס דהוא גלויא דמזבח הרי דאמצע ל"ד, ובאמת כשיוכל להיות באמצע מזבח ובגילוי של מזבח ודאי עדיף ספי דמקיים שני הפירושים. והרמב"ם פסק טהרו של מזבח דהיינו באמצע וגילוי פ"ש ועי' יומא דט"ו וזבחים דל"ח פלפול ג"כ הש"ס חזה וצ"ע שלא פריך בש"ס שם מהאי דחותה אילך ואילך, ועי' ריש ברכות דאמר כדאמרי אינשי טהר יומא דהיינו שיערב שמשו וידכו משום דכ' ובא השמש וע"כ היינו בערבית ועמ"ש לעיל בפסוק ו'. וע"ע בשו"ת מים חיים בקונ' אוצרות חיים. ובריב"ש דפוס ווילנא מ"ש המגיה שם. ועי' רביד הזהב שהביא מהרי"ט ח"ג סי' ג' בשם הראנ"ח דהי' נזהר בגט על תנאי מלומר אם לא אבוא תוך יב"ח יהי' גט דמשמע באמצע, ודחה דתוך הוי מהתחלה פד סופו חוץ יום ראשון ואחרון: