פרדס יוסף בראשית שעא

יהי' רק ר"י במצרים וע"כ דגלות נחשבה מיצחק, וראיה דאין א"י מוחזקת ואין בה קדושה ול"ש החשש ותבואו כו', וע"ע בכת"א ויע"ד, ח"ב דרוש ז': כה) וישבע עי' ביו"ד סי' רל"ו סעיף ו' בשנים שנשבעו זל"ז לעשות דבר אחד לחבירו ועבר א' על השבועה השני פטור מלעשות, ועי' בטו"ז סקי"ג בזה ובנקה"כ, ועשו"ת בית יעקב סי' קי"א והובא שם בגליון מהרש"א דהביא ראי' מסוטה י"ג א' על חשה דהתעסק בקבורת יוסף חכם לב יקח מצות, משמע דעבירה לא הי' למשה אלו לא הי' מתעסק בקבורת עצמות יוסף, ועי' בתורת משה להח"ס בענין הלכה: כו) וימת יוסף. הרבה פעמים נזכר כאן יוסף בא להודיענו שנפטר בשם יוסף, ואף שהי' מלך פ' שנה לא נשתקע ממנו שם העברי, דפרעה שינה שמו לצפנת פענח דידע דעתידים ישראל ליגאל משום זכות שלא שינו שמם לכן שינה שמו כדי שיראו ישראל וילמדו ממנו לשנות שמם לשם נכרי אבל יוסף הבין כוונתו ולא שינה, ועמש"ל בפ' מקץ (מ"א מ"ה) ובשו"ת אורי וישעי ח"א סי' קי"א: ובסנהדרין ק"ו א'. איתא ג' מטמוניות הטמין יוסף, א' נתגלה בימי קרח, ב' בימי אנטונינוס, ג' יתגלה לעתיד, והכוונה בזה דג' למודים מוסריים אנו למדים מחיי יוסף, א', שמי שנבחר להיות מורם מעם לשוא יעמלו שונאיו ומתנגדיו בתחבולות שונות, כי אם ה' צוה יקום עצתו, כמו שהיה הגזירה שיוסף ימלוך ואחיו ישתחוו לו, אף שנשלך לבור ונמכר, המליך בהם, והמטמון הזה נאמרה ונשנית בימי קרח שחלק על משה ואהרן וחפץ להוריד אותם מגדולתם, והכל היה לאפס כי אם ה' ויהי, הוא צוה ויעמוד, ב', למדים מחיי יוסף שההבדל בעניני אמונה ודת אינו מפריד בין הדבקים, וגם אנשים מאמונות שונות או שני עממים יכולים להיות באהבה וריעות ושוא ידברו שונאי ישראל כי ההבדל בין הדתות גורם לשנאה לישראל, דרואים דיוסף לא עזב צדקתו ובכל זאת עמד בברית אהבה עם פרעה ושריו וחכמיו, והמטמון הזה חזר ונשנית בימי אנטונינוס שרבי היה אוהב לו אהבה רבה ונאמנה אף שהיו משתי אמונות, ולימוד השלישי, ששנאת אחים לא לעולם תעמוד, ובא יבא זמן שיהי' סוף לשנאתם, יען שאחים הם ודם אחד בעורקיהם, והוכחה על זה יוסף ואחיו שהם רצו להרגו והשנאה היה גדול כל כך, והסוף היה שעשו שלום ואחדות אות הוא גם לנו אף כי יש שנאה בין אחים ומפלגות שונות נתרבו ובפרט בימי מלחמות התבל, אך לא לעולם תעמוד וזאת יתגלה לעתיד לבא דיסיר קנאת איש מאחיו, ויבא אהבה לכל הנברא בצלם אלקים, אכי"ר: