פרדס יוסף בראשית שנ

תקברני במצרים, אבל שיקברוהו עם אבותיו לא ביקש שהדין כן ע"ש, והקדימו בכתנות אור. ועי' בשל"ה בווי העמודים פכ"ג מ"ש בזה:

וראיתי להקשות על חז"ל משום גלגול מחילות הא איתא שם בכתובות קי"א ב' עתידים כל מתים שיבצבצו ועולים מירושלים, א"כ למה צוה יעקב שיקברוהו בחברון. הי' לו לצוות שיקברוהו בירושלים, כי מתי חברון יהי' להם צער גלגול מחילות עד ירושלים, ורק י"ל דאיתא בב"ב ע"ה ב' ביקש ה' לעשות ירושלים במדה כו' והביא המהרש"א מדרש דירושלים של עתיד תהי' ככל א"י דהשתא, וביהמ"ק שבירושלים יהי' גדול כמו כל ירושלים דהשתא ע"ש, נמצא דמ"ש דמתים יבצבצו ויעלו מירושלים הכוונה על ירושלים של עתיד ויהי' כל א"י וגם חברון בתוכה ובכל א"י דהשתא יבצבצו המתים ושפיר צוה לקברו בחברון וא"ש, ועי' בתשובות הרח"א סי' כ"ה ובס' תולדות אדם להגר"ז מווילנא ז"ל דמרומז בכאן תחה"מ, ושכבתי כישן וסופו להקיץ אם לא ע"ד קללה כ' ואשר שכב לא יוסיף לקום, ועי' בדברי שאול ח"ת בזה:

לא) וישתחו רש"י תעלא כו' עי' מהרש"א מגילה ט"ז ב':

שם ברמב"ן שיחפץ פרעה שיקברו בארצו לכבוד להם ולזכות. ובמלכים א' (י"ג ל"א) אצל עצמותיו הניחו את עצמותי ופרש"י וימלטון עצמותיו את עצמותי, ועמ"ש בזה בשו"ת חת"ס ח"ו סי' ל"ז:

שם ברש"י שכינה שורה וכו' עי' שו"ת שבות יעקב ח"א סי' כ"ו הא דאבל וחולה א"צ לקום מפני ת"ח ונשיא. אכן אם רוצים לעמוד אין בו איסור, ועתו"ס מו"ק כ"ז ב' וראי' מדכ' וישתחו רש"י כדי לחלוק כבוד למלכות הרי דאף בחולה מותר לחלק כבוד למי שגדול ממנו, וה"ה באבל דבחדא מחתא מחתינן, ואף שכ' תוס' מו"ק ד"כ ע"ב בשם ירושלמי דאין מביאין ראי' מקודם מ"ת מ"מ מצינו כחה פעמים בש"ם ופוסקים דלמדין מקודם מ"ת. ועיקר מצות פ"ו למדין מברייתו של עולם, אך דיש לחלק דמצות פ"ו אף לב"נ נאמרה, ועי' בתוחלת החכמה לר"י חאגיז ח"א מדרשותיו כלל א' דמילתא דמסתבר למדין וה"ה בנ"ד עכ"ל (ועמ"ש לקמן נ' פ"ו מזה הרבה):

וע"ע בשבות יעקב ח"א סי' קס"ח שחידש דהא דאמרי' מצוה לקיים דברי המת, דוקא בנכסיו וירושתו אבל בשאר מילי לא וקרא מסייעני, ויצוו אל יוסף אביך צוה וגו' מדהוצרכו לומר דיעקב ביקש, וגם יוסף הוצרך להבטיחם משמע דבצואה לחוד אינו מחויב לקיים צואתו, וכן יעקב הוצרך להשביע ליוסף ונשאתני ממצרים וירמיה (ל"ה ח') צוח על בית הרכבים ונשמע בקול יהונדב בן רכב אבינו לכל אשר צונו לבלתי שתות יין וגו' כי שמעו את מצות אביהם משמע שהוא רק מצד חסד לפנים משורת הדין, ואף דיש לחלק דהתם הי' קצת עינוי נפש, מאשר חטא על הנפש זה שציער עצמו מן היין לכך ל"ה חייבים לקיים מצד החיוב מ"מ משמעות קרא שם דקאי על כל הדברים אשר צוה להם אביהם, והביא הרמ"א יו"ד סי' רל"ב סי"ז דמי שנדר לחולה הוי נדר אונס שלא תטרוף דעתו ע"ש, וכ' לחלק דז"ד במי שאינו חייב לשמוע במצותיו כלל רק מחמת השבועה אז יכול לומר דנשבע שלא תטרוף דעתו, משא"כ בצואת אב ואם שמחויב לקיים עכ"פ לפנים משוה"ד, א"כ אם עשה ת"כ או שבועה אין היתר על זה, וראי' מיעקב שהשביע ליוסף אולי יאמר יוסף שעשה כדי שלא תטרוף דעתו, ואין מקום לחלוק דהכי כ' אח"כ ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה משמע דמקודם בשעה שהשביע ליוסף עדיין לא הי' חולה, ז"א דרש"י פי' על וישתחו מכאן ששכינה שורה מראשותיו של חולה מכלל דקודם הוי ג"כ חולה רק אח"כ תקפה עליו מחלתו ע"ש באריכות, ועי' ג"כ בתשב"ץ ח"ב סי' י"ג דרק לענין ממון יכול לצוות, וחקר הטעם דמלקדה"מ, ועשו"ת שואל ומשיב תנינא ח"א סי' א' בשם ס' אבן שועב פ' ויחי דמיעקב נלמד דמצוה לקיים דברי המת מדכ' ויעשו לו בניו כן כאשר צום, ותמה דמזה אין ראיה דמשום כבוד אב נגעו בה ואין ראי' לאחרים, ורק שהוא ענין חסד של אמת שבמת אין לו לעשות עוד, ומה שהצריך להשביע כדי שיהי' לו פתחון פה כנגד פרעה ע"ש:

מח א) הנה אביך חולה. עי' ב"מ פ"ז א' עד יעקב ל"ה חולשא ויליף מכאן ועי' מהרש"א לפי שלא הזכיר שקרא אותו לפי שהאמירה שאביו חולה הוא עצמה הקריאה שנתחדש באביו החולה דבר שלא הי' בעולם, והוא כדי לברך בניו ע"ש, ועי' רשב"ם תולדות (כ"ה כ"ד) בכל דבר חידוש כתב הנה ע"ש וא"ש דבריו, ועתו"ס ב"ב ט"ז ב' ד"ה שכל, דעד יעקב ל"ה קולשא היינו חולי של מיתה. אבל חולשא בלא