פרדס יוסף בראשית רעז

פרשת וישב לז א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ערמב"ן מלשון מגורי, ובב"ר פפ"ד סי' ה' מגורי בגי' רנ"ט מיום שאמר ה' לאברהם ידוע תדע עד שעה שנתיישב יעקב בארץ מגורי אביו וע"ש במת"כ, ועי' שו"ת הרדב"ז ב' אלפים רנ"א, שאלת ע"ד המדרש ולא יכולת לכוון החשבון, תשובה, בעל המאמר סבר כמ"ד בן מ"ח שנה הכיר את בוראו, ואז הי' מראית בין הבתרים כי אז נשלם ונעשה אהוב, ואין זה חולק על הדרש עקב אשר שמע אברהם בקולי כמנין עקב, כי בן ג' שנים התחיל לשוטט בדעתו בלא מורה ולא נשלם עד מ"ח, וע"כ אני צ"ל שחזר אברהם לחרן אפי' לדעת האומרים כי בשנת ע' הי' מראית בין הבתרים, דהא כ' ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, א"כ לפ"מ שכתבנו בפעם הראשונה יצא מחרן והי' מ"ח, שכבר נשלם לגמרי אז הי' מראת בין הבתרים ואז נאמר לו ידוע תדע, נשארו משנות אברהם עד שנולד יצחק נ"ב שנה וס' שנה של יצחק עד שנולד יעקב קי"ב וחיי יעקב קמ"ז הרי רנ"ט, ויעקב לא נתיישב בארץ מגורי אביו עד שנקבר אצל אבותיו במערת המכפלה, שהרי מיד שבא לארץ כנען בקש לישב בשלוה וקפץ עליו רוגזו של יוסף וירד למצרים, וא"כ לא נתיישב עד שמת ונקבר בקבורת אבותיו, ומשנולד יצחק התחילה גזירת כי גר יהי' זרעך כמ"ש רש"י בפ' בא, ואע"ג שכ' ושלשים שנה הי' משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק, בעל המאמר חולק וסובר כי נ"ב שנה הי' כי כשהי' נשלם בהכרת בוראו בן מ"ח, אז נראה אליו במראית בין הבתרים כי קודם לכן לא הי' ראוי לכך, וכיון שנשלם לא הי' ראוי לאחר הדבר, אלא מיד כרת עמו הברית כי הטוב לא ימנע טוב, ולפי שיטה זו גזירת בין הבתרים התחילה משנולד יצחק דכ' כי גר יהי' זרעך, וכן ארז"ל כיצד ס' שנין דיצחק וק"ל דיעקב בעמדו לפני פרעה ומנין רד"ו אשר ישבו במצרים הרי ד' מאות והשלשים יתירים של הגזירה תי' הרמב"ן כי הפשט המחוור דהגזרה ת' שנה מן היום ההוא כאשר הזכרנו, והשלשים שנה אלו הם תוספות עליהם בעון הדור ההוא ע"ש. ואע"ג דלא הסכמנו עמו להיות החשבון מיום מראית בין הבתרים אלא מלידת יצחק כמחז"ל מ"מ הטעם תוספות ל' שנה הסכמנו עמו שהוא טעם נכון לתרץ ב' הכתובים. שאם נאמר שהתחיל החשבון מיום מראית בין הבתרים פשו להו לסברות בעל המאמר שהמראה הי' בשנת מ"ח לאברהם עכ"ל:

ובס' קהלת ישורון כ' יל"ד הי' להתחיל הפ' אלה תולדות יעקב כמ"ש למעלה א"ת עשו והפסוק וישב מיותר. ועוד האיך מוכח מוישב ביקש לישב בשלוה. ועו"ק לשון רוגזו של יוסף ולא צער של יוסף, וי"ל ע"פ גמ' מגילה ט"ז ב'. לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים וכו'. אבל יש תירוץ ע"ז משום דאחיו הי' שונאים אותו. ואי' במדרש כתונת פסים הי' בגדי כהונה נמצא הוא כהן וא"י להיות מלך. ובחנם התרעמו השבטים וכעסו על יוסף. אך כ"ז לדעת ר"י בשבת נ"ה ב' דפח"ז נוטריקון פסעת על דם חללת. זנית. שחטא ראובן ונתנה הבכורה ליוסף. ועבודה בבכורים והוי כהן. ואפשר להוציא כעס מלב בניו, משא"כ למ"ד כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה רק עלבון אמו תבע. ואפי' לר"י ק' הא כ' וישב ראובן אל הבור פרש"י עסוק הי' בשקו ותעניתו על בלבול יצועי אביו. ואין לך דבר העומד בפני תשובה. ממ"נ אין ליוסף משפט הבכורה בין להדעה שלא חטא בין להדעה שחטא ותרעומת השבטים במקומה עומדת. ואפ"ל עפמ"ש הרשב"ם עשו הלך אל ארץ אחרת מפני יעקב. אבל יעקב ישב אצל אביו כי לו משפט הבכורה, ושפיר עשה יעקב בגדי כהונה אף שיחזיק הבכורה לראובן יתן בכורות עצמו ליוסף ובעבודה יתחלקו שניהם. וא"א ליוסף להיות מלך. ורש"י פי' חיה רפה נצנצה בו רוה"ק סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר. ואיתא בגמ' ברכות ד"ה לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר אי אזל מוטב. וא"ל יעסוק בתורה. לפ"ז בל"ז ל"ה יכול לישב בשלוה שהי' תמיד מטרפו ומקשקשו רוח בו אם תחזיר הבכורה לראובן מחמת שלא חטא. או מחמת תשובתו יקנאו בו שאר אחיו ביוסף לומר המלוך תמלוך. או תעמוד הבכורה ביד יוסף, ואי אפשר לו להיות מלך וקנא בו ראובן ובשביל חשש זה ל"ה ליעקב מנוחה ושלוה. ועכשיו וישב יעקב כו' ולא התחיל הפרשה א"ת יעקב רק וישב יעקב דייקא כלומר יעקב לבדו ישב אצל אביו ועשו הלך לארץ אחרת כי לו משפט הבכורה. לפי"ז אם תחזיר הבכורה לראובן יתן יעקב בכורות עצמו ליוסף. ושניהם יתעסקו בעבודה, לכן ביקש לישב בשלוה שהשבטים לא יקנאו ביוסף, שא"א להיות מלך. וראובן נמי לא יקנא ביוסף. וא"ש דקפץ רוגזו כלומר