פרדס יוסף בראשית רסג

י) אל נא אם נא וגו'. עי' בנחל קדומים פ' ואתחנן ע"פ אעברה נא. וסיים אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר זה, והביא כי משה קבל ממלאכי מעלה כי אם יאמר בתפלה ב"פ נא אזי תפלתו אינה חוזרת ריקם, וכשהתפלל טל מרים אמר ב"פ נא. וכאן התחיל נא והי' בדעתו לומר עוד פ"א נא, ואמר ה' אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר הזה לומר עוד הפעם נא. ועפי"ז כ' בס' דברי יוסף דיעקב אמר ב"פ נא, וע"כ אמר כראות פני אלקים כלו' אקדם פניך באופן שאף ה' לא ישוב ריקם ועל כן תרציני. ובנח"ק כאן הביא דכוונת יעקב הי' אלקים דאסור להסתכל בקשת ולבנה, ובשעת נשיאת כפים לכהנים וזה מחמת הקדושה. וכן אסור להסתכל בפני רשע במגילה כ"ח א'. מצד סט"א. ויש הפרש בין ראי' להסתכלות, ומה דאסור היינו להסתכל אבל ראי' בעלמא לא, ויעקב בודאי לא הסתכל בפניו רק ראי' בעלמא, וחש שמא עשו יחרה אפו ויחשב כי זה בזיון לכן התנצל כי ע"כ ראיתי פניך בראי' קלה בעלמא כראות פני אלקים ג"כ אסור להסתכל רק בראי' בעלמא. ועי' יערות דבש ח"א דרוש ז' דלפעמים צדיק מביט ברשע שיש בפני' ניצוצות קדושות ורוצים לצאת וא"י לזוז ממקומם וצדיק מושך אלי' הנצ"ק ונשאר הרשע מת, וז"ש נתן עיני' בו ונעשה גל של עצמות. כאבן השואם שמושך הברזל אלי', ומ"ש אסור להסתכל ברשע זה לצדיק שאינו גמור ויש סכ"נ כמ"ש בברכות ד"ח צדיק ממנו בולע, צ"ג אינו בולע, ובעשו הי' נצ"ק שמזה יצאו שמעי' ואבטליון ור' מאיר, ולכן נקבר עשו במערת המכפלה ולכן ויצר לו שלא יהרוג אחרים היינו ר"מ שנקרא אחרים כמ"ש בהוריות י"ג ב', ור"מ בא מעשו בגיטין נ"ו ב' בנירון שהוא אדום ונתגייר ונפיק מיני' ר"מ, ולכן יעקב בכוון רצה להביט בפני עשו ללקט הנצ"ק לשאוב ממנו חיות הקדושה ולהכניעו תחתי' וכן הי' באמת ועמ"ש בזה באוה"ח פ' ויחי (מ"ז כ"ט), ובערבי נחל פ' בא, ועי' לעיל (ל"ב ח'):

יב) ואלכה לנגדך. רש"י בשוה לך. ועי' בפ' וירא (כ"א ט"ז) ותשב מנגד תרגום יונתן ויתיבת לה לסטרא חד, ועי' בשו"ת נודע ביהודא מ"ת חו"מ סי' ל"ז מ"ש בזה לענין הלכה:

יג) ודפקום וגו' ערש"י ראיתי לפרש דיעקב הי' שומר שבת כמ"ש בב"ר פע"ט סי' ו' דיצא מכלל ב"נ אבל עשו ל"ה שומר להשוות ראייתו לראיית פני דב"נ ששבת חייב מיתה. א"כ אם הי' הולכין ביחד והי' עשו הולך בשבת ויעקב הי' שובת, א"כ ביום ראשון בשבת הי' צריך יעקב לילך מהלך ב' ימים שיגיע לעשו, וזה ודפקום יום היינו יום הראשון בשבת, ואם יוצרך לרדוף כל כך הצאן ימיתו:

יז) ויעקב נסע סכתה. ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת ע"כ קרא שם המקום סוכות, יל"ד תיבת לו מיותר דהבית לא עשה עבורו בלבד רק לכל בני ביתו, ואת"ל דהוא עיקר הול"ל לקרות שם המקום בית יעקב ועוד סכת ראשון חסר ושני מלא, ועי' בנח"ק דכל קניני עוה"ז הבל, וחסידים כל מגמתם לעוה"ב ושם הי' בונים בית ע"י תורתם ומצותם. ועוה"ד רק כאהל ארעי, ויעקב ויבן לו דייקי לעצמו העושר המדומה לא יתייחס לו רק ויבן לו בית עיקרו עוה"ב, ולמקנהו כלו' כל קנינו עשה סכת חסר עראי, ע"כ קרא שם המקום סוכות להודיע דכל עה"ז עראי רק מי שהוא בחוץ תיכף לא יוכל לעשותם עראי כמותו, ע"כ קרא סוכות מלא למען ידעו כי עה"ז עראי, ואח"כ ויבא יעקב שלם כי קנה השלימות:

והנה במצות סוכה יש להתבונן שצל ימינו כצל עובר, ובין לילה הי' ובין לילה אבד, ע"כ צריך לצאת מדירת קבע לישב בצלו של הקב"ה, ולעומתו מרמז שמיני עצרת לפתח תקוה להתחזק באמונה' כמו שנצא היום מאוהל ארעי לקבע לחדרים נאים כן ככלות יחינו נעלה במסלה העולה ל"ה. ושם יהי' עונג רוחני, ולכן נקרא חג האסיף, שכמו שכל ימי הקיץ עבדת חרשת וזרעת ואח"כ בזמן האסיף כשאספת הכל תשב בשלוה בביתך ותאכל במנוחה מה שעבדת בקיץ, כן מרמז שמ"ע אחר שיעזב אוהל עראי שב לדירת קבע ג"ע וכמו ששנות אדם נחלקים לג', עד כ' ימי עליה, עב מ' עמידה, ולהלן ירידה, כן ג' רגלים, פסח נגד עלי' שהטבע נתחדש והכל צומח מחדש, ושבועות נגד עמידה, וסוכות נגד ירידה, כי כל הפרחים יתחילו לנבול ולכמוש, ועלים ינשרו, וכמו כן חיבר שלמה ג' ספרים. שה"ש לפסח שהוא הילדות, משלי נגד עמידה, וקהלת שהוא מוסר ויראה נגד ימי ירידה וקוראים קהלת בסוכות, וז"פ באבות פ"ג שינה של שחרית, ויין של צהרים, ושיחת ילדים. וישיבת בתי כנסיות של ע"ה מוציאין את האדם מן העולם, שינה של שחרית כוונה לימי עליה שאז אוהב הבטלה, ושינה ויין צהרים ימי עמידה. שאז רודף אחר התענוגים