פרדס יוסף בראשית רסב

אך הרוצה יעיין בכל הציונים וימצא חדשות הרבה. כי רבות עמלתי בזה למצא ולציין כל הספרים הנ"ל:

ד) וישקהו ערש"י ובעה"ט, ובילקוט אמר עשו איני הורג את יעקב בקשת ובחצים אלא בפי ובשיני ומוצץ את דמו כו' אל תקרא וישקהו אלא וישכהו ונעשה צוארו של יעקב כשיש שנ' רשע יראה וכעס שיני' יחרוק ונמס. הנה מעשה אבות סימן לבנים ומתחלה חשב עשו להרגו בחצים זה רמז על העת שבאו להרוג את ישראל בכל מיני כלי זין וכל חבלי האינקוויזיציע עד ישוב מעבודת ה' ותורתו, וכשראו שבכל הגזירות לא פעלו כאשר זמם כי לא העבירו אותם מה' ותורתו. נתן עצה שטוב יותר להודות לו לאח לקרבהו ולנשקהו ללמד אותו לדבר בלשון עשו וממילא יאכל מה שעשו יאכל נבלות וטריפות. ובזה יציץ דם הנפש הישראלי וזה הרמז וישקהו הך נשיקה נשיכה הוא, אבל נצח ישראל לא ישקר ונעשה צוארו כשיש ומקיים תורת ה' על אף שונאיו ומנדי', ועז"נ רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס. וע"ע בהמקנה קידושין דכ"ט בד"ה ואפשר מ"ש בזה, ובקובץ דרושים ח"א כרך ב' סי' ל"ב:

ה) וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים ערמב"ן דשאל גם על הנשים והשיב רק הילדים ע"ש ובס' מיני תרגומא הק' ג"כ כן ולא הביא הרמב"ן. ותי' דעיקר השאלה מי אלה לך הלא נשאת ב' אחיות ושאל מי אלה ב"לך" דייקא דהודעת ששמרת תרי"ג מצות, וע"ז השיב דלאו בעבירה דאי' בע"ז דנ"ד ב' בא על אשת חבירו בדין שלא תתעבר רק עולם כמנהגו נוהג, ורחל שהי' עקרה ובדרך נס ילדה בודאי לא עביד ה' ניסא לשיקרא, וש"מ דלא הי' בעבירה, דבחו"ל לא קיימו אבותינו התורה כמ"ש רמב"ן תולדות (כ"ו ה'), וגם ידוע דברי רמב"ן ושל"ה דבא"י שליט במדת הוי' ובחו"ל במדת אלקים, וזה אשר השיב הילדים אשר חנן אלקים את עבדך. ובס' מלאכת שמים על סת"ם כלל א' סק"ג כ' עפמ"ש המאירי, במשלי בדברו על מדות של אשת חיל שתהי' עוזבות מדות אבי' ומתנהגת במדת בעלה, ולפי"ז זה ששבח יעקב את נשי' שעזבו כל מדות הרעות שראו בבית אבותם וחמדו לקנות מדות טובות של בעליהן יעקב וכאלו גם הנשים הם יוצאי חלציו וז"ש הילדים אשר חנן א' את עבדך שגם הנשים יוצאי חלצי':

גם נ"ל ליישב דעשו כאשר ראה הנשים ואז נכנסה רוח קנאה בלבו וחמתו בערה בו על אשר לקח גם את לאה אשר ראוי' הי לו, כמו שדחז"ל ועיני לאה רכות שאמרו ב' בנים לרבקה וב' בנות ללבן הגדולה לגדול, אך מחמת בושה לא שאל על הנשים בלבד כ"א על כולם בכלל, אך בדרך אגב רמז כי לאה הי' ראוי' לו משו"ה אמר מי אלה לך דייקי שיבין יעקב כוונתו שאחת מהם הי' ראוי' לו, ויעקב אף שהבין כוונתו הראה לו כי מחזיק אותו לאדם ישר שאין דרכו לשאול על הנשים כמ"ש חז"ל על בועז ששאל למי הנערה הזאת, ומדייק הילדים שאלתך בודאי על הילדים המה אשר חנן ה', ועי' באלשיך בדרך זה. וע"ע בפנ"י:

ה) חנני עי' מגן אברהם סי' כ"ה סק"ח ובמחצית השקל שם בזה:

ז) ותגש גם לאה וגו'. ערש"י למה כ' לאה קידם שיוסף קודם לאמו, וכ' בס' שם משמואל להג' מלבוב ז"ל דאי' בס' דברי שמואל טעם דהקדים אמהות לבנים ע"פ מד' והכני אם על בנים שאמר יעקב רבש"ע כ' אותו ואת בנו ל"ת ביום אחד, ואי' בחולין פ"ב אין לי אלא אותו וא"ב בנו ואותו מנ"ל, ודריש ממדרשא דאין חילוק. לכך נגשו אמהות תחלה, דידע יעקב דעשו לא יעבור מ"ש בתורה בפירוש אותו ואת בנו, אבל אם הי' נגשים הבנים תחלה חשש שמא לא ס"ל כדרשא, ואי' ברש"י ויגש (מ"ו ט"ו) אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב ואת דינה בתו תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים ללמדך איש מזריע תחלה כו', והק' מהרש"א דסותר עצמו מפ' ויצא (ל' כ"א) שלאה דנה בעצמה ונהפכה לנקבה משמע דדינה הי' מתחלה זכר ואיך תלה דינה ביעקב. וכ' בגלאנטי דדינה הי' מתחילה ועד סוף נקבה רק דמלאך החליף יוסף לבטן רחל, כמו שיסד הפייט עובר להמיר בבטן אחות. (וכ"כ בתרגום יונתן שם ל"ב כ"א והבאתי לעיל), וא"ש דאמהות הגשו מקודם משום אותו וא"ב אבל ביוסף ל"ש זה דיוסף הי' בבטן לאה ואח"כ נתחלף נמצא דעיקר אמו לאה. ושפיר אף דיוסף נגש מקודם רחל אם יפגע לשלוח יד יפגע תחלה בלאה. א"כ לא יפגע עוד ביוסף משום אותה וא"ב:

ט) יש לי רב אחי. ערש"י ובכת"א, וע"כ, ובתולדות נח דרוש א' דברים יקרים: