פרדס יוסף בראשית כא

גירש אותם ונתנו לישראל ע"ש מזה. וע"ע בס' עולת חודש אב דרוש כ"ג. ובקובץ דרושים היו"ל ע"י אגודת הרבנים בפולין ח"א כרך ב' סי' מ"ז ומ"ט מ"ש בזה דברים נכונים:

שם של"י לסטים. עי' שפ"ח בשם נח"י (והוא בן המשאת בנימין) שהקשה הא מה שקנה עבד קנה רבו, וחידש דרק במציאה והפקר ולא בירושה ע"ש, ועי' ביד שאול יו"ד סי' רס"ז דהק' דא"כ מה דפריך בש"ס מה שקנה עבד קנה רבו דילמא נפל לי' ממון בירושה ע"ש ועשו"ת בית יצחק יו"ד סי' קכ"ו דהק' עוד להשעה"מ פ"ו מעבדים בשם מרדכי פ"ק דקידושין דמה שנתן האדון לעבדו ע"י אחר זוכה העבד כמו באשה שנתן לה בעלה, א"כ משכחת שנתן לו האדון מעות וזיכה לו ע"י אחר, ועו"ק לשי' השעה"מ דמה שהיה לעבד נכסים מקודם שמכר עצמו לישראל ל"ק האדון א"כ משכחת שהי' לעבד מעות מקודם ורק י"ל דאף שיש לו נכסים אין לו יד לזכות ולקנות דבר אחר עבור זה, ודומה לקטן דיורש ומ"מ אינו קינה ומקנה א"כ א"ש הכל נהי דיש לו ממון אבל אין יכול לזכות ולקנות תמורת מעות שלו. ועי' תשו' לחם רב סי' ק"ל, ובקצות החשן סי' רמ"ט סק"ב ובשואל ומשיב תנינא ח"א סי' נ"ז האריך מאד בזה, וכבר דפס זאת ממני בירחון קול תורה היו"ל בפה פאביאניץ שנה ב' חוברת א' סי' ז':

ובקו' הנח"י דמה שקנה עבד כו' כתב לי בני הרה"ח מו"ה דוד נ"י ליישב דבפנים יפות פ' נח (ס' כ"ה) כ' לחדש שלא גזר נח על כנען שיהי' עבד עבדים לאחיו אלא עד מתן תורה. דהא במ"ת נאסר לישראל ליקח עבד מבני כנען כדאי' בקידושין דס"ט ולא מן הכנענים שבארצכם. א"כ ו אסרה התורה ליקח עבר ע"ש ולפי"ז א"ש דהא בזמן שישראל כבשו השבעה ארצות הי' זמן רב אחר מ"ת ואז לא היה להם הגזירה שיהי' עבדים לאחיו ול"ש מה שקנה עבד כו' דאז ל"ה עבדים (א):

ועי' מהרש"א בח"א גיטין דנ"ז א' דבר חדש דגם בישראל הקנוי לעכו"ם אמרי' מה שקנה עבד קנה רבי, והוא פליאה עצומה דהרי אין קנוי לו רק למעשה ידיו אבל לא לגופא כמ"ש ביבמות דמ"ה וגיטין ל"ח, ועי' בזה בבית האוצר מערכת א' כלל צ"ז וצ"ע. ועמ"ש בפ' ויגש (מ"ז כ"ג):

שם אלקים רש"י ולא ה' שמתחלה עלה במחשבה כו' עי' ס' תורת חיים ב"ק ד"נ ב' שהק' מה קמ"ל קרא במה שעלתה לפניו במחשבה. וצ"ל מחשבתו קיימת וצדיקים דן במדה"ד לחוד ותחלה עלה לפניו לדון כל העולם עפ"י דין והצדיקים נשארו במחשבה וכ"מ בע"ז בפ"ק די"ב שעות ביום כו' בג' שניות הקב"ה דן כשרואה שעולם מתחייב בדין עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, הרי אף דנברא עולם ברחמים מ"מ יושב בכל יום על כסא דין וע"כ לצדיקים וכן בפ' הקומץ בשעה שעלה משה למרום מצא להקב"ה יושב וקושר קשרים לאותיות א"ל עקיבא בן יוסף עתיד לדרוש על כל קוץ כו' א"ל הראני שכרו ראה ששוקלין בשרו במקולין א"ל זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק בני כך עלה במחשבה לפני, ותמוה ולהנ"ל א"ש דאין צדיק בארץ כו' ונידן במדה"ד והיינו כך עלה במחשבה לפני:

וע"ע בתו"ח עירובין די"ח שהק' אהא דמתחלה עלה במחשבה לברא ב' ולבסוף לא נברא רק א' דלמה צריך קרא למיכתב מחשבתו רק דלכן לא נברא רק א' ואשה נבראת מאיש שתהי' טפלה לו ומי שלא זכה נשאר במחשבה דאינה כפופה לו והיא שוה לו במדרגה ע"ש:

והנה כל הדברים איתא בשל"ה הק' בתורה שבכתב פ' בראשית ע"ש אך עדיין קשה א"כ לא הוי ניחום במחשבה רק כמו המחשבה כן האמת רק מחשבה לצדיקים ומעשה לרשעים, וי"ל דרש"י כאן הביא דחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו נברא העולם, וצ"ב דנקט כנוי ראשית ולא ישראל בפירוש, רק דלא בשביל כל ישראל נברא העולם רק בשביל צדיקים כמ"ש בברכות ד"ו ב', כל העולם לא נברא רק בשביל אדם שיש בו יר"ש שנ' סוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא כו' ודומה לזורע תבואה דיש בה קש ועיקר כוונתו רק לגרעין ורק לא יוכל להיות בלא קש, אבל הגרעינין עיקר כן עיקר הבריאה הי' בשביל הגרעין הם הצדיקים והיה צריך לברוא כל העולם פן יהי' בהם צדיקים, וזה"פ בתחלה על מחשבתו רק צדיקים ובמה"ד אותם דנים, אך העולם בכללו לא יוכל להתקיים בדין הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד. ועי' ג"כ בווי העמודים פ"א מבן השל"ה, ובערבי נחל כאן ובס' לחמי תודה לבן ההפלאה ז"ל בפתיחה ובחי' לנזיר דס"ו:

וראיתי עוד עה"פ תהלים ס"ב אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי, אחת דבר אלקים שהוא במדת הדין שתים זו שמעתי ב' פעמים זו' שהוא כ"ו זה הוי' שמעתי שצירף מדה"ר כי עוז לאלקים הוא, כי אלקים תוקף הדין, ולך ה' החסד דמשו"ה צירף גם החסד כי אתה תשלם לאיש