פרדס יוסף בראשית קפב

וי"ל דבזה"ק חיי שרה דקל"ג ב' מאי מתנות אלין סטרי דרגין תתאין כו' אל ארץ קדם בגין דתמן אינון סטרי חרשי מסאבי כו', ולעיל בדף ק' ע"ב במעשה דר"א דאירע בחד מתי' מאינון דהוי מבני קדם אוכיחו דלא יעסקו בהאי חכמתא וז"ל אבל זרעא דיצחק חולקא דיעקב לאו הכי הוא דכ' ויתן אברהם וכו' דא חולקא קדישא כו', וההבדל שבין חוקרי קדושי ישראל בבואם לענין שלא הבינו בשכלם הי' תולים במיעוט השגתם ונשארו בחכמתם ולא כפרו בגוף הענין, וחיקרי אוה"ע אם לא הבינו הכחישו לגמרי בו שלא תארו שיש דבר למעלה משכלם, וזה חכמת בני קדם בזה"ק ועי' חולין ד"ו כשפים שמכחישין כו'. ובב"ק ס"ו קשו בו ר' יוסף כ"ב שנין עד דיתיב ברישא, ולא כפר בהדין ורק אמר שלא יבין הטעם. והכא מה שמחכי על ר"י שלא הבינו דברי' תיכף התחילו לחכך, וזה חלק בני קטורה דמה שלמעלה מהבנתם לא יאמינו וכנ"ל:

ובדברים הללו יובנו במגדף באמור (כ"ד י') פרש"י מפרשה שלמעלה יצא לגלג וכו' דרך המלך לאכול פת חמה. ומתניתא מב"ד של משה יצא חייב כו' ולכאו"ק בשלמא למ"ד יצא חייב שפיר שייך הלשון ויקב כו', שמחמת כעסו חירף וגידף, אבל למ"ד מפרשה של מעלה. ל"ש חירף וגידף רק לצון ולגלג כמו שאמר בעצמו לגלג ואמר ולהנ"ל א"ש דהא והא הי' בי' דבסנהדרין ד"ז ע"א מאן דאזיל מבי דינא שקיל גלימא ליזמר זמר. וכ' רש"י דלא הפסידו כלום דגזילה הוציאו מידו דאף דאדם רואה רק זכות לעצמו, מ"מ יש דברים למעלה משכלו ישקוט רוחו ויתן צדק בהדין, ולא כן אצל האינם מאמינים אם יש דבר מה נגד שכלם מיד מחרפים כמ"ש והי' כי ירעב. והתקצף במלכו כו', והנה סוד לטעם לחה"פ לא נודע כמ"ש האר"י ז"ל יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי, רק אנו מאמינים שטעמו נשגב מכל מושג, אבל המגדף באשר לא הבין התחיל לצחק ולגלג מזה ראי' דהוא מהכת הכופרים במה שמנגד שכלם, ולכן כשאירע לו הדין ויצא חייב מב"ד של משה התחיל לחרף ולגדף היפך ממ"ש חז"ל ליזל ולזמר, כו' וצדקו יחדיו ב' הדברים דחד גריר חבירו:

ז) ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי. עי' מהרש"א מגילה די"א א'. ולכאורה שני תיבות אשר חי מיותרים וראיתי לפרש דאחז"ל דראוי אברהם לחיות ק"פ שנים כמו יצחק אלא שמת ה' שנים קודם זמנו שלא יראה שעשו יוצא לתרבות רעות, וא"כ אותן קע"ה שנים לא הי' כל ימיו הקצובים לו ולכן לא כ' שני חיי אברהם קע"ה שנים כי באמת כל ימיו הי' יותר מזה, ולכן כ' ואלה כו' "אשר חי" קע"ה שנים. וע"ע בבינה לעתים דרוש נ"ט אריכות בזה. וא"ש ג"כ בפ' בראשית (ה' ה') ויהי כל ימי אדם אשר חי דאדם נתן משנותיו לדוד, ועי' מד"ר נשא פי"ד ובפדר"א פי"ט:

ז) ואלה שני חיי ישמעאל. רש"י למה נמנו שנותיו. עי' במגילה די"ז ופרש"י כיון דרשע הוא וע"ש במהרש"א אע"ג דאי' בב"ב דט"ז ב' דעשה תשובה ולעיל ברש"י פסוק ט' מ"מ כיון דהי' רשע מעיקרא למה נמנו שנותיו, וכרש"י אי' ג"כ במד"ר שם, ועי' בע"י דפוס ווילנא, ובהגהות אהבת איתן ב"ב סי' ל"ה. דבטורי אבן מגילה הק' ארש"י שם דאיך הרשיע את הצדיק, וכבר הק' המהרש"א, ומיהו אי' בסנהד' ק"ד א' וספרי האזינו, וילקוט תהלים סי' מ"ט, דאין אברהם מציל את ישמעאל וע"כ דלא עשה תשובה וכ"כ תו"י יומא. ונר' דזה דעת ר"י במד' ג' נקראו בשמם עד שלא נולדו. ותמה במשנת ר"א דאמאי לא חשיב ישמעאל וי"ל דס"ל דלא עשה תשובה ולא חשיב רק צדיקים, וא"ש האי דמגילה, ומדרש ס"ל כמ"ד דלא עשה תשובה ובהכי א"ש דלא פרש"י כן ביבמות דס"ד אמימרא דר' יוחנן ועשו"ת בנין ציון סי' מ"ט מ"ש על קו' הט"א הן במדרש פליגו אמוראי. דרלב"ח תי' כגמ' שלנו במגילה לייחס שנותיו של יעקב ועוד כ' תי' ב' ע"י שבא למדבר לגמול חסד לאביו. וזה כעין הסוגא דב"ב דט"ז שעשה תשובה בקבורת אברהם, ולכן ל"ק מסתירה די"ל דגם גמ' דילן פליגו אמוראי בזה. ועל רש"י ל"ק מסתירה דפ"ט דדרכו להביא מדרשים חלוקים. אכן בל"ז י"ל דאין סתירה כלל דאפי' עשה תשובה מ"מ הקו' במקומה למה נחנו שנותיו ע"פ המדרש, ויהי ימי שרה זש"ה יודע ה' ימי תמימים מה הם תמימים אף שנותיהם תמימים פי' דימי חיים לא מקרי רק מי שחי בתמימות, וכמו שפי' האלשיך ויקרבו ימי ישראל למות דכל שנותיו הי' נצבים אחד מהם לא נעדר, ולהיפך הרשעים בחייהם קרוים מחים, דחייהם לא נקראו חיים באמת, וזה מה שהק' למה נמנו כו' דאף שעשה תשובה מ"מ כל שנותיו הי' ברשעות וע"ז תי' שבאמת לא נמנו בשבילו בענין זה רק לידע כמה הי' בחיים על האדמה לייחס שנותי