פרדס יוסף בראשית קמ

חיות שם דהאמת הוא דבזה ליכא שום חילוק דאבות תקנו תפלות, ושם בהלכות מלכים דמדבר מן סדר התפשטות מצות ה' עד שבא מ"ר, נקט הענין כפי מה שהוא, אולם במה שהוא חובה עלינו הנה כלל גדול אין למדין דבר מקודם מ"ת בירו' פ"ג דמו"ק ופי' רמב"ם בפה"מ סופג"ה ומשל"מ פ"י ה"ז ממלכים וא"כ נהי דאבות תקנו מ"מ אין תקנתו לחוב עלינו, וחפני זה צ"ל דאנשי כה"ג תקנו נגד תמידים ורק משום תקנתא אנו מצווים להתנהג כן. וכן משמע לשון הש"ס כאן תפלות אבות תקנו ואסמכינהו רבנן על קרבנות, היינו דזאת בודאי ברור דאבות תיקנו רק רבנן דעשאו חוב עלינו הוא דומיא דקרבנות:

ושם בדכ"ט הביא בשם עקרים פכ"ד לרביעי, כי יקרה בתפילות שלא תקובל שה' יודע כי אם יבצע מגמתו יהי' לרעתו, כחו שאם מתפלל על בנים ויוכל להיות כאבשלום שבקש להרוג את אביו. וכן בעושר דילמא יהי' שחור לרעתו, ולזה יהי' מובחר התפלה והטוב בעיניך פשה, כלומר בכל דבר אשר אני מתפלל אל תפן אל דברי שפעמים הרבה אני שואל דבר שהוא רע לי ולכן אתה תבחר וכל מה שטוב בעיניך עשה, וכ"מ בתנחומא תרומה דפי' כן כוונת שלמה מלכים א' (ח' מ"א) ואל הנכרי אשר לא מעמך ישראל וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך, דאל"כ יקרא תגר אבל ישראל פשה כפי מה שאתה תבין עש"ה ועי' ביע"ד ח"ב דרוש י"א ובשו"ת זכרון יצחק סי' ס' אריכות:

ובברכות (ו' ב') הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו ואברהם מנ"ל שקבע מקום שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם. ואין שכינה שורה אלא בביהכ"נ או במקום קבוע בביתו כשאינו יכול לילך בביהכ"נ, ול"ק הלא ה' מלא כל הארץ כבודו, וכ' האר"י ז"ל דעתה בגלות נקראים ישראל נדה כמ"ש פ"כ לנדה היתה איכה (א' ח') ונדה אסורה לישב עם בעלה על מקום שאינו קבוע שנע ונד, ועי' בס' בית אלקים למבי"ט שפר א' פ"ה. וז"ש ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה, שיהי' המקום ההוא מוכן תמיד שיראה ה' לזכות את ישראל. וכן להיפך במקום שנעשה עבירה בכחו למשוך בו עוד רפ, ואחז"ל (ערש"י וישב ל"ז י"ד) על שכם מקום מוכן לפורעניות פניות שם פינו דינה, ומכרו יוסף ונחלק בית דוד וכמ"ש באבות פ"ד מ"ב מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. וכ"כ באלשיך בהעלותך דבמקום שמקיימים תורה ומצות שם שורה קדושה, ובמקום עבירה שורה טומאה, ולכן הסיט ה' ישראל במדבר בח"ב מסעות ולא עמדו במקום א' עד תום הגזירה ואח"כ יסעו לא"י, דבמקום שעשו איזה חטא מיד עמוד הענן נוסע משם ע"ש, ולכן בע"ת צריך לעשות תשובה באותו מקום שחטא כדי להרוג המזיק הנברא באותו מקום מהחטא כמ"ש ביע"ד דרוש א' ועפרר"א ספמ"ה ובתוס' סוטה (י"ד א') בבית פעור ששורה משחית הנברא מחטא ישראל לולא קברו של משה המתיש כחו ע"ש, וכ"כ בזה"ק דאסור לדור בבית שהי' בו רשעים כי יחטא שם:

כט) ויזכר אלקים. רש"י שהי' לוט יודע כו' פי' לוית חן מ"ש בזה:

לג) ותשכב ערש"י. ועי' מהרש"א ב"ק ל"ח דסותר לסוגיא דהכא דקאמר הבכירה עשתה כהוגן שהקדימה, ועי' רא"ם ובלחמי תודה לבן ההפלאה דכ"ג דרוש נעים, ופי' בפ' דברים (ב' ט') בשם אורח מישור. ובשו"ת מקום שמואל בקונטרס שערי התירוצים על נזיר מ"ב מנין שאין ה' מקפח וברש"י ולא עוד וכו' והאי ולא עוד נראין כשפת יתר דפי' אין ענינו לכאן, דרש"י נשמר בזה דלא תקשי דמנ"ל דבשביל שכר שיחה נאה כו' ואימא משו"ה פ' להבכירה לפי שפתחה בזנות ולימדה לאחותה, משא"כ צעירה שלא פתחה בזנות וכמ"ש במדרש ורש"י. לזה פרש"י דר"ח דדריש בשביל שכר שיחה נאה איהו לא ס"ל דרש זה לפי שפתחה בזנות פירסמה דבאמת לאו לזנות יחשב להם כמש"ל דעלי' נאמר צדיקים ילכו בם, אלא משו"ה פרסמה הכ' לפי שקראתו מואב משא"כ צעירה שאמרה בן עמי שיחה נאה. והמהרש"א בב"ק הניח בצ"ע רש"י שסותר א"ע לגמ' ולפמ"ש לק"מ דלעיל אמרי' לוט שנתכוון לעבירה נא' ופושעים יכשלו בם, בנותיו שנתכוונו למצוה נאמר צדיקים ילכו בם, ופריך מינס אנוס, ומתרץ נקוד על ובקומה דבקומה ידע מה הו"ל למיעבד דלפניא אחריתא לא הו"ל למישתי. וזה שפרש"י ודאי מעשה הבכירה ל"ה זנות אפי' ללוט כנ"ל ומשו"ה זכתה להקדים ד' דורות לישראל וכו' דקדימה זו עשתה פעולה שלא יהי' שום עבירה לא לה ולא לאביה, אבל בזה שפתחה פתח לצעירה ויצא מזה עבירה וזנות לאבי' דלא ה"ל לשתות כו' לזה פרסמה הכ' ע"ש:

ובס' באר שבע היריות ד"י תמה אהא דנקוד ובקומה דבקומה ידע כו' מתוס' ב"מ פ"ז ד"ה למה בשם ב"ר דכ"מ שהכתב רבה דרשי' הכתב, א"כ אף שהוא"ו מנוקד עדיין נשאר תיבת