עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › פנים יפות בראשית

פנים יפות בראשית קח

Panim Yafot Bershit 108 · פנים יפות בראשית · free full Hebrew text

Open in the reader →

חצי מקום קבורה וקנה הימנו אותה חצי כיון שקבר יעקב את לאה ולא נשאר רק מקום א' טען עשו שהוא שלו והיינו דאמר שמה קברו את יצחק שהיה חייב עשו ליתן לאביו חצי מקום קבורתו ואפשר לומר שמזה הטעם אמרו חז"ל שנקבר ראשו של עשו שעדיין היו לעשו טענה כיון שנטל יעקב ב' חלקים היו ראוי ג"כ שיתן ב' חלקים לקבור' יצחק ונשאר חלק ששית ממקום קבורת יעקב לעשו והראש הוא חלק ששית מן האדם כי אדם נחשב שלשה אמות חוץ מן הראש כפירש"י בעירובין דהראש ופשיטת רגליו הוא אמה לכך נקבר ראשו במערת המכפלה, ואמר עוד מקנה השדה מאת בני חת שלא היו הקנין אלא מפני חזקת בני חת בו באותה שעה אבל באמת אמר אברהם גר ותוש' כפירוש רש"י בפ' חיי שרה משום דקי"ל א"י מוחזקת היא מאבותינו וכיון שעשו לא נקרא זרע אברהם ויצחק כדכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק ויצחק נתן את א"י ליעקב כמו שבירך אותו לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן לאלהים לאברהם ממילא לא הי' לעשו שום חלק בו בארץ כנען אלא מפני ערעור של בני חת קנה ממנו

בפסוק ויעברו וגו' וידבר יוסף אל בית פרעה וגו' י"ל הא דלא הלך בעצמו לפרעה לפי שאין דרך לבוא למלכות אלא דרך כבוד כדכתיב ויגלח ויחלף שמלותיו ומפני אנינות שלא לא רצה לילך לבא לפני המלך אף שעדיין לא היה חל עליו אבילות ומזה ראיה דאף באנינות אסור בתספורת כי"א שהביא רמ"א סימן שמ"א ס"ה ומה שאמר פרעה עלה היינו שיאמרו לי עלה ואפשר לבית פרעה שאם יכפהו לעבור שבועתו יחול השביע' עליו ועל ביתו כדאי' בשבועו' דף ל"ט שנפרעין ממנו וממשפחתו

בפסוק ואת טפם עזבו בארץ גושן, יש לומר לשון עזבו שהניח' בלא שמירה כיון שהיו הולכין לדבר מצוה היו בטוחים שלא יבוא להם נזק כדאיתא בעולי רגלים בפסחים דף חי"ת ע"ב ואף דבני ראובן וגד כתיב ערי מבצר לטעם היינו כדכתי' מפני יושבי האר' דהוי שכיח היזקא כדכתיב בפ' מטות וישב טפינו בערי המבצר מפני יושבי הארץ

בפסוק ויבואו עד גורן האטד ת"א בית אדרי דאטד יש לפרש שהיה הגורן מסובב בקוצים מקללת אדם קוץ ודרר כפירש"י שם ולפי שבזכו' יעקב הגין בתיקנו חטא עץ הדעת כמו שפירש"י בפ' ויבכו אותו מצרים שבהיותו בחיו בא להם ברכה במצרי' בזכותו משא"כ בארץ כנען וכיון שראו את הקללה נתעוררו לבכות להתאבל על הצדיק שהלך ומהם

בפסוק לו ישטמנו יוסף. יש לפרש מה שאמר לו ישטמנו יוסף היינו גמול השנאה ששנאוה עד למות כדכתיב ויתנכלו אותו להמיתו וגמול זה ישנא אותם בלבבו וזה הלשון ישטמינו ומה שאמרו והשב, ישיב לנו היינו גמול המעשה שמכרו אותו לעבד וכן היה באמירת יעקב שא נא פשע אחיך היינו שהוא לשון מרידה והוא השנאה והמרדות שהיו בלבבם לשנוא אותו ומה שאמר וחטאתם כי רעה גמלוך היינו מעשה המכירה ולהיות כי אין ענוש על המחשבה בישראל כמו שא' בע"ק דקידושין בישראל אין מצטרף מחשבה רעה למעשה אלא באומות היינו שאמרו לו אחיו שאף אם לא יאמין שיצווה יעקב כמו שהיה האמ' כפירש"י עכ"פ שא נא לפשע עבדי אלהי אביכם כיון שהם ישראל אין לענוש אותם על המחשבה ועל המעשה אמרו באמת ויפלו על פניו ויאמרו הננו לך לעבדים והיינו שהשיב יוסף ואתם חשבתם עלי רעה שאמר להם שאין כאן חטא במעשה כי באמת היה לטובתם כמו שאמר אלהים חשבה לטובה וגו' אלא שכוונה שלהם היה לרעה כמו שאמר ואתם חשבתם וגו' ועל המחשבה אין לענוש ישראל ואפשר לומר מה שאמ' התחת אלהי' אני מפני שאמרו בספ"ק דקידושין שעל מחשב' ע"ז שהוא המרידה בהשי"ת ח"ו נענש אף על המחשבה כדכתיב למען תפוש ישראל לכך אמר התחת אלהים אני שתענשו על המחשבה ויש עוד לפרש התחת אלהים אני שאמר כבודי מחל לכם אבל כבוד שמים אין בידי למחול ובאמת לא נתכפרו חטאם עד עשרה הרוגי מלכות

בפסוק וישבע יוסף בני ישראל, ובפ' בשלח בפ' כי השבע השביע את בני ישראל פרש"י השביעם שישביעו לבניהם והיינו כי באמת הדור שיצאו ממצרים לא ראו את יוסף דכתיב בני מכיר בן מנשה היינו גלעד והוא לא יצא ממצרים אלא חפר בנו כדאי' בפ' י"ג בב"ב וכן בבני אפרים לא היו בימיו אלא דור שלשים אלא דקשה כיון דע"כ אין שבועה אלא ברצון א"כ ע"כ אף אם הם נתרצו לו לשבע כמו שנתרצה יוסף לאביו אבל איך יכולין להשביע בניהם שמא לא ירצו הם לשבע ואפשר כיון דהם יורשים חלק א"י של יוסף שהוא ירושה להם מאבותיהם היו יכול לכוף אותם בזה שע"מ כן הורישם חלקו והיינו דאמר בתחלה והעלה אתכם אל ארץ אשר נשבע לאברהם וגו' להורות שירושה היא להם מאבותיהם ויש כח בידו להשביע את יוצאי מצרים כיון שהם באים לנחול בכח ירושתו ועמ"ש ריש פ' בשלח

בפסוק ויחנטו אותו וגו' בארץ הקמץ שתחת הבית משמע ארון הידוע כאלו כתיב בהארון והטעם כי בודאי מלתא דפשיטא דכל המתים משימים בארון וגם מלת במצרים מיותר אלא הענין הוא שהי' ידוע בימי משה שארונו של יוסף שנשאו במדבר ובא הכתוב להודיע שזהו הארון עצמו ששמו אותו לאחר מיתתו במצרים ולא הניחו אותו בארון חדש ומזה סמך למה שאמרו במ"ק דף נ"ה סבר לשנויי מפוריו לפורי' אר"ת הא גמירנא כבודו של חכם במטה ראשונה לכך ויישם בארון הידוע להם במצרים תם ונשלם.