פנים מאירות חלק ג ה

שאלה א חזית איש מהיר במלאכתו אינו מתגדר לפני מלכים יתיצב מציב לו יד בעשר ידות בכל מדה ומדה שמנו חכמים מהולל ומהודר בחריפתו ובקיאתו הרים עוקר ומקדר יצא לו מוניטין של כתב בכתביו והלכה כר"מ בגדרותיו גודר גדר ה"ה אהו' מחותני הרב הגאון הגדול שנתגדל בשם טוב לדידי' ולאחרינא אחריו יאיר נתיבות עולם משוש דור ודור נ"י ע"ה פ"ה כ"ש מהור"ר מאיר נ"י אב"ד ור"מ יצ"ו: זה לי עידן עדנים הרבה שלא קדמתי פניו כי אמרתי אטרוחי בכדי למה לי באשר ידוע לי שאיננו מופנה מלימודו הכרחי וכי קאי רבי בהא מסכת' וכו' אמנם כעת באתי בשאלה אחת אשר גדולה היא אלי בדין אחד מעיקר שבת והוא ע"ד שמתקבצים פעמים בשנה קיבוץ גדול ליהודים בעיר קרעמו ושוכרים מנכרים הכיפות ובתים שמניחים שם סחורתם והיהודים מפוזרים בכל עיר זה בכה וזה בכה והבתים והכיפות מיוחדים לסחורות שלהם מה משפט העיר ההוא לענין טילטול בכל העיר בשבת כי לפי הנראה בעליל מפשט לשון הש"ע בסי' ש"ע ובסי' שפ"ב דאורחים אוסרים מיד זה על זה אין ספק שיהודים אורחים אוסרים מיד זה על זה ובאמת מיום נסעי לשם ללבי שמתי ולכולם לא הראתי ועשיתי עירוב משלי וזכיתי ע"י אחר לכל המתקבצים שמה אך היתי כשחוק לרעים ולעגי לי בלעגי שפה והשבוני כי מיום שנסעו לשם זה שנים רבות לאין מספר לא שמענו פוצה פה ולמה חכמת אז יותר ולכולם שאלתי ופורש אין לי באשר הדין פשוט כנ"ל לפע"ד ובהוסדם יחד עלי אמרתי להם כי ניקל הוא להבליע השכירות באשר תמיד ניתן דבר מה למושל העיר ועיר מוקפת חומה כנודע ואף גם בעיני פליאה נשגבה לא יוכל לה למה נהיתה דבר זה שמצד תמי' זו כמעט נסגותי אחור ולומר הנח להם לישראל מנהגן ואני אמרתי בחפשי בשו"ת אחרונים ומצאתי נידון זה כהווייתו בשו"ת רמ"א סי' ק"כ ובהגה' שם ע"ש שו"ת מהרש"ל ומה שמצאתי ראיתי הצ"ע בזה לפי עניות דעתי והוא מה שהקשה הב"י בסי' שפ"ב וז"ל כתב המרדכי ר"פ הדר בשם רש"י חצירו של כותים הרי כדיר של בהמה פי' ומותר לישראל המתאכסי שם להכניס ולהוציא ואם יש שם ישראל אחר אוסר פי' אוסר לאורח להוציא מבית כותים לחצר אבל אותו ישראל מותר להוציא מביתו לחצר דאין ישראל האורח אוסר עליו עכ"ל ובתרומת הדשן סי' ע"ו כו' ותמיהני עליו שדברים הללו לאו לדברי ראב"י דקיימ"ל כוותיה איתמר אלא לדברי ר' מאיר דלא קיימ"ל כוותיה כו' וכיון דלא קיימ"ל כר"מ א"כ נקטינן דשניהם מותרים דאין ישראל הדר שם אוסר על האורח ולא האורח על ב"ה עכ"ל הב"י ואני שמעתי ולא אבין מנ"ל זה דילמא מ"ש רש"י לדברי ר"מ ה"ה לראב"י דכמו שהדין הוא לר"מ ביחידי ישראל ה"ה לראב"י בשני ישראלים הדרים ונכרי ליתוהו דאז ישראל אחר הבא לשם אינו אוסר על שנים הדרים ושנים ההם אוסרים על האורח ולכאורה הי' אפשר לי לומר כיון דקיי"ל שאין היחיד נעשה אורח אצל היחיד אבל רבים נעשים אורחים אצל רבים כדאיתא בב"י סי' ש"פ וב"י הביא בשם הרב המגיד והרשב"א יע"ש וא"כ לדברי ראב"י לא שייך זה כיון דשנים דרים בקבע בחצר היחיד נעשה אורח אבל לר"מ דיחיד דר שם אז אין היחיד נעשה אורח ושפיר הקשה אמנם הרי כתב הש"ע ע"ש תרומת הדשן ש"ע דאפילו רבים נעשו אורחים בזה אצל היחיד וכש"כ יחיד אצל יחיד וא"כ י"ל הוא הדין לראב"י ועוד צריך עיון אצלי אמאי שכתב בשו"ת רמ"א סי' ק"כ לישב דאורחים לא אסרי אב"ה והא דכתב רש"י להאי פונדק דהוי דיירי בי' תרי ישראל ונכרי אחד וכו' א"כ איכא למימר דעיקר האיסור לא הי' מכח אכסינאים רק מכח ב' ישראלים דהוי דרי בי' עכ"ל ע"ש היטב ויקשה לכאורה דמ"מ מוכח דאורח אסר ולא בטיל לגבי ב"ה שהרי אלו שנים דהוי דרו בודאי הי' שוכרים רשות מנכרי כראב"י וא"כ למה ליה לר' חנינא ולריש לקיש לשכור שוב מהמשכיר בשלמא אם אורחים אסרי ולא בטלי לגבי ב"ה שפיר הוצרכו לשכור ובודאי היה מערבים ג"כ עם אלו תרי דהוי דיירי דחשיבי דירתן בפני עצמן והיה אפשר לומר דהוי סביר' להו דצריך לשכור לכל אחד ואחד שהרי קאמר בגמ' שם דף ס"ו שוכר כמערב דמי מאי לאו מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום ומשני לא מה מערב אחד מערב לכולם אף שוכר אחד שוכר לכולם ואינהו שהיו יראים שמא יבוא הנכרי בשבת וקשה הוי להו לשכור בשבת כשיבא אלא צריך לומר דהוי סביר' להו מה מערב מבעוד יום אף שוכר מבעוד יום ולא מקיש לקולא מה מערב אחד מערב לכולם אף שוכר אחד שוכר לכולם ובזה יבוא היטב על נכון אמנם האמת יורה דרכו אף דקי"ל אחד שוכר לכולם היינו למי שהי' שם בשעת השכירות אבל אלו תרי דהוי דיירי בקביעות לא אסקי דעתו על אלו אורחים משא"כ בציבור וקהל הדרים כדאיתא בט"ז אבל אי נימא ללשון ראשון בפי' רש"י דאורחי' לא אסרי ובטלי לגבי בעל הבית למה הוצרכו לשכור ואין לומר דס"ל דצריך לשכור בכל ערב שבת וכיון דלא הוי נכרי התם לא אסר על ב"ה רק אורחים כדפי' רש"י לדבר ר"מ אם יש שם ישראל אחד אוסר היינו שאוסר בית הנכרי על האורח הבא לשם ולא על בעל הבית כיון דליתוהי ואם ה"ה לראב"י בדדיירי תרי ונכרי ליתוהי אוסר בית הנכרי על האורחים כמו שהקשתי לעיל על הב"י בזה ליתא דא"כ למה פי' רש"י והי' חוששים שיבוא הנכרי בשבת שהרי אפילו לא יבוא אוסר על האורחים לדברי ראב"י וכו': ועוד דכבר איפסקא הילכתא דאין צריך לשכור בכל ערב שבת וזה שפי' רש"י ריש פ' הדר וקשה עליו לשכור בכל ערב שבת כבר כתב הרא"ש ז"ל בזה יעיון שם ולי נראה עוד לפרש בצירוף מה שתמוה לפרש"י ריש פ' הדר דף ס"ב בד"ה אליבא דפשע והפסידהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת עכ"ל הרי בגמ' קאמר להדיא וכותי לא מוגיר משמע שמהאי טעמא יצא ישראל משם משום דכותי לא מוגר ולא כפי' רש"י ונראה לי דודאי אימת שייך לומר שחושש הנכרי שיחזיק הישראל ברשותו אם משכיר לו רשותו לעולם אבל אם יראה הכותי שישראל צריך לשכור בכל שבת בודאי לא יחוש שישראל יחזיק ברשותו שהרי הוא משכיר לו בכל שבת והכי קאמר בגמרא וכותי לא מוגיר בפעם אחד לכל השבתות משום דסבר שמא יחזיק ישראל ברשותו אך הכותים מוגר בכל שבת ושבת וזה לא יעשה ישראל ויקשה עליו לשכור בכל שבת ויצא משם אבל באמת אם משכיר לו לזמן מרובה מהני וק"ל: וזה הצ"ע בדינים הנ"ל לפי עניות דעתי ואמרתי אערוך אליו משפטי כי הוא מותיב ומפרק ויש לאל ידו להנחני בדרך אמת עכ"פ לכ"ע אורחים הבאים באין בעל הבית קבוע אוסרים מיד זה על זה באין פיקפוק ומה שחתרתי למצוא כזה באשר שמבשלים בישולם במקום אחד אצל גאר קוך ומקום המוגרים וכעין מה שכתב בש"ו מהרש"ל הנ"ל ומכח זה נהגו העולם כו' הגם שהיתר זה חלוש מאוד דאלו מבשלים לפעמים במקום דירתם בבית הנכרי אף גם לפעמים יש שם שנים גאר קוכין ויותר אני בעניי אין לאל ידי למצוא היתר בזה ע"כ אמרתי לחלות פניו אפי רברבי נא יודיעני דרכיו וינחני במעגלי צדק להשביני מלא דבר ומן השמים שכרו כפול כמדובר כנשר יחדש נעוריו ובכחו יגבר מברכת הדיוט אני הגבר כלי ריק ונשבר דש"ת כ"ד הקטן צבי יכונה הירש בלא"א הר"ר יוסף בי"ח ז"ל ה"ה. תשובה עטרת צבי וקרני ראם לו ועטרה עיטור סופרים ספרא דיוקנא ותנא תוספ' ה"ה אהו' מחותני החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר צבי הירש נר"ו: הנה כתבו קבלתי ביום א' העבר ובקראי שנים ושלש דלתות ראיתי שהוא מפליג בעירובין ומראה פנים לכל צד השוה ושאלתו כשאלת הראשונים שדיברו בדין זה ה"ה מהרש"ל ורמ"א כאשר הזכיר מכתב בכתבו ואם אמנם שם סבבוני והקפוני שרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה לחדש לבני ישיבתי מ"מ לרוב אהבתו הפסקתי באמצע הפרק להשיבו על כל דבריו ועל כל ספיקות וקושיות שנתקשה לו ואבוא על סדר קונטריסו ראשון תחילה נאמר שכתב מכ"ת שעשה עירוב משלי וזכיתי ע"י אחר ולכל המתקבצים שמה תמה מה הואיל זיכה שלו הלוא אין עירוב וביטול במקום נכרי ואפשר שזה בכלל מה שכתב ובהוסדם יחד עלי אמרתי להם כי ניקל הוא להבליע השכירות כאשר תמיד נותן דבר מה למושל העיר עכ"ל אפשר שהקשהו לו דבר זה והשיב להם כי ניקל הוא להבליע השכירות וכו' אבל מ"מ הלשון אינו מתוקן שקודם כל הי' לו להדר להבליע השכירות מן הנכרי ואח"כ לזכות לכל המתקבצי' אבל מלשונו משמע שזיכה תחילה ודבר זה הי' טירחתו לריק אבל דנתי מכ"ת לכף זכות כי בודאי דבר זה לא נעלם ממנו ומסתמא עשה תיקון של שכירות ג"כ דקימ"ל דאחד שוכר ע"י כולם: אך מה שכתב מכ"ת ונתפלא על הרב ב"י שתמה למה לא דחה בעל תרומת הדשן וסתר הפסק המרדכי בזרוע נטוי' מפני שדברים הללו לאו לדברי ראב"י דקימ"ל כוותיה איתמר אלא אליבא דר"מ דלא קימ"ל כוותי' וכו' וכתב מכ"ת וז"ל ואני שמעתי ולא אבין דילמא מה שכתב רש"י לדברי ר"מ הה"ד לראב"י דכמו שהדין לר"מ ביחידי ישראל הה"ד לראב"י בשני ישראלים הדרים ונכי ליתוהי וכו' ורצה לישב כיון דאין יחיד נעשה אורח אצל היחיד וכו' אמנם הרי כתב הש"ע בסי' ש"ע דאפילו רבים נעשים אורחים אצל היחיד וכש"כ יחידים אצל יחיד עכ"ל ואני אומר גברא קא חזינא ותשובת' לא קא חזינא כשנבין דבר זה יתרצו כל הספיקות שלו דהא נודע לכל בי רב הא דקתני במתניתין ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהי' שני ישראלים אוסרים זה על זה משום גזירה שלא ילמוד ממעשיו אמרו רבנן אין עירוב מועיל ואין ביטול רשות מועיל במקום נכרי עד שישכור ונכרי לא מוגיר משום דחייש לכשפים וברייתא דפליג ר"מ וראב"י דאמר ר"מ חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה ומותר להכניס מן החצר לבתים אם יש שם ישראל אחר אוסר ולפי' רש"י האורח אסור אבל הנכרי אינו אוסר על ביתו של ישראל ורמינן מתניתין אברייתא ומשנינן דברייתא מיירי דליתא לנכרי ולכך לא אסיר על בעל הבית אבל האורח אסור להוציא מבית הנכרי ועל זה פליג ראב"י בברייתא ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהיה שני ישראלים אוסרים זה על זה וע"כ אפילו בדעירבו מיירי דאי לא עירבו פשיט' שאסורים זה