אוצר המלך פו

או בק"ש לרשב"י דזה שינון וזה שינון כו' כדאמרינן בירושלמי. בזו אין מפסיקין בתלמוד תורה אבל לא לכל המצות כמו שנתבאר. והא דמייתי מדר"ח בן עקביא לר' יוחנן וקאמר דר' יוחנן כר"ח בן עקביא. היינו בתורת כ"ש דאפי' בכותבי סת"מ לית לי' לר"ח בן עקביא העוסק כו' וכ"ש שמפסיקין אפי' לתפלה כ"ש בתלמוד תורה

ואין להקשות ממה שכתבו התוס' בר"ה [די"ז ע"א] ד"ה קרקפתא בשם המכילתא. דהעוסק בתורה פטור מן התפילין. משמע דגם בתלמוד תורה אמרינן כל א דהעוסק כו' ומהאי טעמא פטור מתפילין. זה אינו, דהתם נראה לי דטעמא הוא משום דאין רשאי להסיח דעת מתפילין וכשעוסק בתורה מסיח דעת. ושוב מצאתי ברבינו יונה [פ"ב דברכות] במתני' דהאומנין קוראין בראש האילן שהביא דברי הירושלמי הנ"ל דאין שום מצוה מעשיות נדחית מפני תלמוד תורה בלעדי ק"ש דזה שינון וזה שינון כו'. וכתב ואעפ"י שמצות תפילין יש בהם מעשה אמרינן במכילתא דעוסק בתורה פטור ממנה, ואמרינן התם טעמא משום דבתפילין כתיב למען תהי' תורת ד' כו', וכיון דטעם תפילין מפני התורה והוא עוסק בתורה כל היום זה במקום תפילין ע"כ דבריו. וביאר דטעמא דפטור מתפילין לאו משום דעוסק במצוה כו' דזה לא שייך במצות ת"ת וכמו שנתבאר

וראיתי להרב קרבן עדה בפירושו לירושלמי בפ"ב דשבת. כתב אהא דר' יוחנן סובר כר"ח בן עקביא משמע דלית לי' כללא דהעוסק במצוה. והתנן בפ"ב דסוכה] שלוחי מצוה פטורים מסוכה דהעוסק במצוה כו' ור' יוחנן הא ס"ל הלכה כסתם משנה. וצ"ל דתנאי אליבא דר"י ע"כ דבריו. הנה מה שכתב וצ"ל דתנאי אליבא דר"י. בחולין פרק אלו טרפות [דמ"ג ע"א] מבואר להדיא דבהא דהלכה כסתם משנה אמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן עיין שם. אבל גוף קושייתו לא קשה מידי לפי מה שכתבתי דאין ענין עוסק במצוה לתלמוד תורה. ואע"ג דבעלמא עוסק במצוה פטור כו' בתלמוד תורה לא אמרינן כן וכמו שנתבאר, והא דקאמר ר' יוחנן כר"ח בן עקביא כבר ביארנו דמתורת כ"ש קאמר לה. אבל הא ודאי אי אפשר לומר דעוסק במצוה שייך ג"כ בתלמוד תורה כמו שעלה על דעת הרב קרבן עדה, דזה ליתא כדכתיבנא

ולמה שכתבתי לעיל בביאור שיטת רש"י לכאו' קשה לי על שיטת רש"י, מדאמרי' בשלהי ר"ה (דל"ה ע"א] דרב יהודה הי' מתפלל מתלתין יום לתלתין יום דכל תלתין יום הוי מהדר לתלמודא. וברבינו יונה פ"ק דברכות אהא דרב אמי ורב אסי לא הוי מצלי אלא ביני עמודי דהוי גרסי, כתב שם דרשב"י לא הי' מתפלל אלא משנה לשנה ורבי יהודה הנשיא מחודש לחודש כו' עיין שם, וכתבתי בגליון שם דלפענ"ד צ"ל ורב יהודה והוא אמורא דאמרו עליו כן בשלהי ר"ה [דל"ה ע"א] אבל על ר"י הנשיא דהוא רבי לא מצאתי שיאמרו כן. ועיין ברבינו יונה לעיל ד"ד ע"ב ד"ה על תפלתי], והרי לשיטת רש"י אין מבטלין אף מצוה דרבנן בשביל תלמוד תורה ורק בשאין השעה עוברת אז אין מפסיקין דעדיין יש שהות

ויש לתרץ דרב יהודה לטעמי' דס"ל בפרק מי שמתו [דכ"א ע"א] ק"ש דרבנן, וא"כ אי אפשר לפרש אליבי' טעמא דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה משום דק"ש זמנו קבוע מן התורה ותפלה מדרבנן וכפירש"י, וע"כ דאיהו מפרש מתני' דטעמא דתפלה דלא דמי לק"ש משום דתפלה חיי שעה. וא"כ אף בשעה עוברת מבטלין תפלה דהוא חיי שעה מפני תלמוד תורה שהוא חיי עולם אכן פירש"י היא לדידן דק"ש דאורייתא ולרב המנונא דס"ל [ד"י ע"א] זמן תורה לחוד זמן תפלה לחוד ולית לי' הך דמניחים חיי שעה כו' עיין שם. ואליבי' פירש"י החילוק דתפלה דרבנן ודוקא בשאין השעה עוברת דבשעה עוברת אפי' לדרבנן מפסיקין וכמו שנתבאר

, ודע דמבטלין תלמוד תורה לישב ולעסוק בדין כדאמרינן פ"ק דשבת [ד"י ע"א] ברב אמי ורב אסי דטפחי אעיברא דדשא ואמרו אי איכא דאית לי' דינא ליעול. ועיין שם בתוס' דדין עדי מתלמוד תורה. ויעיין שם בפ"ק דברכות [ד"ו ע"א] דדינא נמי היינו תורה ע"ש

פרק ד' הלכה א'

אין מלמדין תורה אלא לתלמוד הגון נאה במעשיו. או לתם. אבל אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב. ומנהיגין אותו בדרך ישרה. ובודקין אותו. ואחר כך מכניסין אותו