אוצר המלך עד

מכבה מצוה וע"כ אמר לו שכר תורה. ואע"ג דאינה מצווה מ"מ בשכר אקרויי בנייהו כו'. ומבואר דס"ל לרב דאשה אינה מצווה בתלמוד תורה דע"כ שאל במה זכיין. וקשה הא כ,יב כי היא חייך ואטו נשי לא בעי חי וצ"ל דס"ל מעשה גדול מתלמוד וכי היא חייך קאי אמעשה המצות. וא"כ דמוכח ע"כ דרב ס"ל ג"כ מעשה גדול. וא"כ פריך מברייתא דצריך להניח תפילין קודם ק"ש ואתי שפיר, ולפי זה לדידן דקיי"ל תלמוד גדול וכמו שכתב רבינו להלן [פרק ג'] יש לנו לפסוק כבן עזאי דנשים חייבות בתלמוד תורה דא"כ כי הוא איך קאי אתלמוד תורה ואטו נשי לא בעי חיי וגם הנשים חייבות. אבל די להם דבעי חיי במה שילמדו במצות שהם מצוות ותו לא כן נראה: ובזה אמרתי בדרושים בסייעתא דשמיא לבאר גמרא פ"ק דמו"ק [ד"ט ע"א בהא דשלח רשב"י לר' אלעזר ברי' לר"י בן גרים ולריב"ע דלברכוהו, אשכחינהו דקרמי קראי אהדדי כתיב פלס מעגל רגליך וכל דרכיך יכונו וכתיב אורח חיים פן תפלס. לא קשיא כאן במצוה שאפשר עשותה על די אחרים כאן במצוה שאי אפשר על ידי אחרים. הדר יתבו וקמבעיא להו יקרה היא מפנינים כו' כאן במצות שאפשר על ידי אחרים אז יקרה היא מפנינים וכל חפציך אפי' חפצי שמים לא ישוו בה, וכן בשאי אפשר כו', אמרו לו יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו' אמר לי' הנך כולהו ברכתא נינהו כו' עיין שם. ואמרתי פרפרת בעלמא להמשיך הענין דרמי הנך קראי אהדדי במה דשייך להדדי לענין הברכות, עם מה שכתבתי למעלה

דהנה ענין מה שאמרו הברכות בלשון רמז ונסתר. כתב הרי"ף בעין יעקב כי הם חפצו שיצאו הברכות מפי רשב"י עיין שם. אולם רשב"י דשלח בנו להם. הוא על דרך שפירשו המפרשים בביאור מאמר רז"ל ספ"ג דתענית [דכ"ה ע"ב] במעשה דר' אליעזר ור' עקיבא דר"א ירד לפני התיבה ואמר כ"ד דברכות ורע"ק אמר אבינו מלכנו ונענה יצתה בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו כו'. ויש לדקדק א"כ הלא במדה זו גדול רע"ק מר' אליעזר ופירשו המפרשים דהכונה לפי שמצינו האב זוכה לבנו בחכמה כו'. ונודע דרע"ק בן גרים וא"כ מתולדה הי' נולד מוכן לרע ועם כל זה הי' מעביר על מדותיו המושרשים בקרבו. ע"כ הגם דר"א הי' גדול כמותו עם כל זה הוא הכי נכבד לפי שר"א הי' בא מגזע ישראל ומצותיו הטבעיים לטוב ונמצא לא הי' צריך להעביר על מדותיו משא"כ רע"ק: וזה היתה ג"כ כונת רשב"י במה ששלח בנו לר"י בן גרים שהי' ג"כ בן גרים והי' מעביר על מדותיו וע"כ יהיה נענה ביותר כמו ר' עקיבא ושלח שיברכנו ואולם הנה ביבמות [דס"ד ע"א] דרשו ויעתר לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בו רשע. מבואר דאדרבא אשר בא מזרע ישראל והוא צדיק בן צדיק עדיף להענות בתפלתו מצדיק בן רשע אך באמת יש לומר בדרך אחר דלכך כתיב ויעתר לו ולא לה. לפי דעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה ותורה נמי אגוני מן העבירות כנ"ל מגמרא דסוטה. ע"כ יצחק שהיה עוסק בתורה דלא נעתר לו. משא"כ היא דלא עסקה בתורה דלא מפקדא וכל המלמד כו' כאלו מלמדה תפלות ע"כ לא נעתר לה, והנה הם רמו קראי דפלס אהדדי ותירצו דבמצוה שאפשר על ידי אחרים פלס מעגל רגליך שתעשה אתה הגדולה וחברך יעשה הקטנה, וחזרו ורמו קראי דחפצים לא ישוו בה והעלו דבמצוה שאפשר על ידי אחרים תלמוד תורה עדיף וכל חפצים לא ישוו בה, מבואר דס"ל דתלמוד עדיף מכל מצות המעשיות. וא"כ קרא דכי היא חייך קאי אתלמוד תורה. וא"כ גם נשים מצוות בתלמוד תורה דאטו נשי לא בעי חיי וא"כ אי אפשר לפרש קרא דויעתר לו ולא לה לפי שהוא עסק בתורה ולא היא דהא גם אשה מצווה בתלמוד תורה. וע"כ צ"ל דויעתר לו ולא לה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע. דתפלת צדיק בן צדיק עדיף. ע"כ אמרו הברכות בלשון סתום וחתום כדי שיצאו הברכות מפי רשב"י לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' ואתי שפיר ודו"ק. ועוד הארכתי בדרושים בס"ד: ולענין עבד נתבאר בדברי רבינו [פ"ח מהל' עבדים] דאסור לאדם שילמד את עבדו תורה ולא הוצרך לכופלו כאן. ובענין עכו"ם נתבאר בפ"ב דחגיגה [די"ג ע"א] אמר ר"א אין מוסרין דברי תורה לעכו"ם שנאמר מגיד דבריו ליעקב כו' ורבינו השמיט זה, נראה דס"ל דכש"כ הוא מעבד דאסור ללמדו תורה, ועיין שם בתוס' בחגיגה הקשו למה לי קרא דמגיד דבריו ליעקב