אוצר המלך סד

מבואר בערכין יכול לא יכנו ולא יסטרנו להוכיחו כו ע"כ דבריו ולפנינו בערכין ליתא תיבת להוכיחו רק לכאורה ע"כ לומר כן דאי לאו הכי הא אסור הכות וכמו שאמר לרשע למה תכה כו. אך י"ל דליכא לאו דלא תשנא בזה]

ועוד ראי' מפורשת מגמרא ערוכה פרק המניח בב"ק [דכ"ז ע"א] דפריך לר"י דאמר לא עביד אינש דינא לנפשי' מדתניא נרצע שכלו ימיו ורבו מסרב בו לצאת וחבל בו ועשה חבורה שהוא פטור ומשני אמר רב נחמן ב"י בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית, דעד האידנא היתרא והשתא איסורא ורשאי להלקותו ולהפרישו דהאי דינא לאו לנפשי' הוא ע"כ הרי מבואר להדיא דביד כל אחד רשות להלקותו ולהפרישו מאיסור. ואפשר באמת ר"ל דאמר עביד אינש דינא לנפשיה ס"ל דאין רשאי לכל אדם להכות לחבירו. וחילי' דידי' דאדם עושה דין לעצמו מברייתא דנרצע. ורק לר"י הוא דמשני תלמודא הכי בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית. וס"ל לר"י דאף בדבר איסור ביד כל אדם לכוף. אבל רב נחמן ס"ל דלא כן הוא

ובזה הי' ניחא לפענ"ד ליישב בסייעתא דשמיא גמרא פ"ק דברכות [ד"ה ע"ב] במעשה דרב הונא דאתקיפי לי' ת דני דחמרא ואמרו לי' רבנן דלא יהיב שיבשא לאריסא, ואמר להם לא שביק לי מידי. אמרו לי' היינו דאמרי אינשי בתר גנבת גניב וטעמא טעים. והקשה ה"ר קלונימוס ז"ל והובא במרדכי פרק החובל] הא שפיר עביד רב הונא דאימר כרב נחמן ס"ל דעביד אינש דינא לנפשי' ותפס הזמורות בשביל חובו עיי"ש מה שתירץ. ועי' בספר חסידים [סי' ת'] וכבר הארכתי בזה במ"א בס"ד

וכאן נאמר ליישב קושיא זו עם מה שכתבתי דחילי' דרב לחמן, הוא רק מהאי ברייתא דנרצע, וס"ל דאין ביד כל אחד לכוף חבירו בענין איסורין, והינו טעמא דר"י דפליג עלי דרב נחמן וסובר דרשות ביד כל אחד וא"כ אזלא לה ההוכחה מנרצע. והנה לכאורה הדבר פשוט דרשאי להכותו כל אדם להעובר עבירה ממאי דכתב רבינו דאם לא שמע ביחיד רשאי לבזותו ולהכלימו ברבים וכדרכי הנביאים. וכמו דרשאי לבזותו כן רשאי להכותו. אך הנה בפ"ק דב"ב [ד"ט ע"א] אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות איבעית אימא סברא האי מבזי והאי לא קמבזי, ור"י אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות איבעית אימא סברא האי מצער והאי לא מצער כו' ע"כ ולפ"ז צ"ל דסוגיא דהכא אזלא כר"י דב"ב שם דקיים הסברא דצערא דגופא עדיף מבזיוני וע"כ לא יכול כל אדם להכות באגרופו רשע אע"ג דרשאי לבזותו, אולם רב הונא דברכות י"ל דלטעמי' אזיל דס"ל בפ"ק דב"ב שם בזיונא עדיף מצערא, וא"כ מה אם בזיונא הותרה הרצועה לבזות ולהכלים עוברי עבירה כש"כ להכותם ולצערם דרשאי ושרי וכיון שכן ממילא אזדא לה הוכחת רב נחמן מנרצע דאיכא למימר כדמשני ר"י דהתם בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית ואסקינן דביד כל אדם לגופו ולהפרישו מאיסור. וא"כ כיון דאזלא הוכחת

רב נחמן מנרצע ממילא הדר דינא כר"י דלא עביד דינא לנפשי'. ושפיר קאמר בברכות שם לרב הונא בתר גנבא גנוב וטעמא טעים ולא שייך עביד דינא לנפשי' והינו דרב הונא. ע"כ כר"י

ס"ל דלא עביד דינא לנפשי' וכנ"ל ואתי שפיר: ומצאתי להגאב"ד מליסא בספר נתיבות המשפט [סי' ג] משפט האורים [סס"ק א'] הביא בשם הקצות החושן שכתב דלמאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא והב"ד כופין בעי' ב"ד דוקא לכפותו אבל הדיוטות לאו בני עשוי' ננהו. וכתב עליו נראה לפענ"ד דליתא דכיון דדמי לסוכה איני עושה דכופין אותו לקיים המצוה כל אחד מצווה להפריש חבירו מאיסור אפי' מי שאינו מכלל ב"ד כדמוכח [בב"ק דכ"ח] גבי נרצע שכלו ימיו ע"כ דבריו, הרי שכתב ג"כ כמו שכתבתי והביא הראי' הנ"ל מב"ק דביד כל אדם לכוף חבירו ולמונעו מלעשות איסור. מיהו מה שכתבו בענין שעבודא לאו דאורייתא דכופין אותו כמו בסוכה ואיני עושה דכופין אותו אם הוא בזמן, הזה ובדייני זמנינו ג"כ שחקרו בו הקצות החושן והנתיבות במחילת כבודם נעלם מהם המרדכי דגיטין פרק השולח [ריש סימן שפ"ג] בענין השוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותי. כתב וה"ר אליעזר ממיץ בספר יראים גבי השמטת כספים דאם המלוה אינו אומר משמט אני כופין אותו. כדתנן גבי אומרים עשה סוכה כו' מכין אותו כו' ובב"ד של חוץ לארץ אין רשאים לכופו כו' ועיין שם היטב

פרק ז' הלכה ד' ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא