אוצר המלך סא

ולפי זה אתי שפיר דעת רבינו, דאנן קיי"ל כר' אבא דבתרא הוא דהי' בימי רב אשי כדאיתא בשבת [דק"נ ע"ב] ע"ש. אמר לי' ר' אבא לרב אשי במערבא אמרין המבדיל בין קודש לחול ועבדין כל צרכין ע"ש. ועוד טובי, ואף דהי' עוד ר' אבא קדמון עי' בבאר שבע על הוריות. מ"מ משמע דהכא היינו אותו שהי' בימי רב אשי מדקאי אמילתי' דר' אילעא] וקיי"ל מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, והלכה כר' אבא דבתרא הוא דחובה שלא לומר שאינו נשמע. וא"כ ע"כ כרב דמצות תוכחה עד הכאה אבל בלאו הכי אף דנזפו מיקרי דבר הנשמע ומצוה לאומרו, דאלו נקרא שאינו נשמע א"כ קאי בלאו מדברי קבלה דאל תוכח לץ כו' א"כ איך יהונתן משם חביבות דדוד לא חשש לזה והוכיח עד הכאה, ש"מ דמקמי הכי מיקרי נשמע וכיון דהוא דבר הנשמע על כל הדם מצוה לאומרו. וע"כ פסק רבינו כרב וא"ש

ודע דיש לחקור אם מחויב ג"כ להוכיח לנשים. דלכאורה י"ל דאינו מחויב דהנה זה פשוט דהא דצריך להוכיח לחבירו ולמחות שלא יעשה דבר עברה מדין ערבות הוא והכי משמע להדיא בר"פ שבועות הדיינין (סוף ע"א) דקאמר וכל העבירות שבתורה מכל העולם לא, והכתיב וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה לזה ומשני התם שיש בידם למחות ולא מיחו עיין שם, דמבואר להדיא דטעם המחאה שצריך למחות מי שיש בידו הוא משום ערבות, והנה בפרק מי שמתו בהרא"ש סימן י"ג) לענין הא דנשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן ומאי נפ"מ לאפוקי רבים ידי חובתן, כתב דנשים אינן בכלל ערבות עיין שם. ולפי זה כיון דאינם בכלל ערבות ממילא דאין מחויב להוכיחן ולמחות בידם כשעושים דבר איסור

איברא הנה בפ"ד דביצה [ד"ל ע"א] איתא אמר לי' רבה בר"ח לאביי תנן אין מטפחין כו' והאידנא דקחזינן דעבדו הכי ולא אמרינן להו ולא מידי א"ל ולטעמך כו' והא הני נשי דשקלין חצבייהו כו' ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו' עיין שם. הרי דאמר לי' אביי מדלא מחינן לנשי דשקלין חצבייהו ש"מ דגם לנשים צריך למחות כי עבדו איסורא. ועיון בפרק במה אשה (דס"ד ע"ב) תוס' ד"ה ר' ענני במה שדחקו ליישב מה שמניחים לנשים לצאת בתכשיטיהם, וסיימו דמוטב דיהיו שוגגים כו' עיין שם. [ועיין בענין תוכחה על איסור דרבנן בתרומת הדשן (סי' נ"ג) ובסוגיית הגמרא שזכר שם עיין שם. והובאו דברי התרומת הדשן ביו"ד וסי' רמ"ג סע' כ"ב) בהגה"ה ועי' שם בביאורי הגר"א ס"ק ט"ז עיין שם,. וכיוצא בזו כתבו בשלהי עירובין [דק"ד ע"א] ד"ה הכי נמי מה שאין מוחין באנשים המשחקים באגוזים דמוטב שיהיו שוגגים כו' עיין שם. מבואר דאף בנשים צריך למחות וקשה מדוע הא נתבאר דאינם בכלל ערבות

ונראה דבפרק אין עומדין [דל"א רע"ב], ויאמר לה עלי עד מתי תשתכרין אמר ר"א מכאן לרואה בחבירו דבר שאינו הגון צריך להוכיחו וכתבו התוס' אע"ג דליכא איסור דאורייתא דאי איכא איסורא דאורייתא פשיטא הוכח תוכיח כתיב ע"כ דבריהם. והנה פשיטא בזו דליכא איסור דאורייתא ליכא ערבות דאף באיסור גמור דרבנן דעת כמה דלא שייך ערבות [עיין להרב ארעא רבנן אות ע' ערבות סי' תפ"ט הביא בזו מחלוקת האחרונים ע"ש] כש"כ דליכא איסור כלל להשתכר רק מגונה ודבר שאינו הגון וילפי' מעלי דאעפ"כ חייב להוכיחו. והכי נמי ילפי מעלי מדהוכיח לחנה עם היותה אשה. מכאן דאף הרואה באשה דבר שאינו הגון חייב להוכיחה ואם דאינה בכלל ערבות, ושפיר דהוצרכו בכל הני מקומות לומר הא דלא מיחו בהנשים היינו משום דמוטב שיהיו שוגגין כו' הא בלאו הכי הי' צריך להוכיחם על אשר לא טוב עשי. וכמו שהוכיח עלי לחנה עם שאינה בכלל ערבות

אבל קשה מה פריך אביי לרב"ח ולטעמך כו' הני נשי דשקלין חצבייהו כו' ולא אמרינן להו ולא מידי כו', מאי קושיא מנשי אהא דקאמר רב"ח והא קחזינן דעבדו משמע דגברי נמי עבד הכי. ודלמא שאני נשי דאינן בכלל ערבות להכי לא איכפת לן למחות בהו כל כך אם יש ספק פן לא ישמעו. אבל בגברי כיון שהם בכלל ערבות יש למחות בידם, ומה פריך לי' אביי בפשיטות כל כך ולטעמיך כו'

ונראה לי דבפרק במה אשה [דס"ב ע"א] אמתני' דלא תצא אשה במחט כו' אמר עולא וחלופיהם באשה ואסיק אמר ר"י קסבר עולא נשים עם בפני עצמן הן, איתבי אביי המוצא תפלין כו' ואי אמרת נשים עם בפני עצמן כו', אמר ר"י באשה גזברות כו' ע"ש. ונראה לי דע"כ לא קאמר