אוצר המלך ל

דאין מביאין ראי' מן המעידים דחיישינן לב"ד טועין ור"א ב"ר יוסי דקאמר אני ראיתי כו' לא חייש לב"ד טועין. והנה בב"ב [דקל"ח ע"ב] ת"ר שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבין אע"פ שאין מכירין לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראי' דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין כותבין אלא א"כ מכירין כו' ואסקינן התם טעמא דמאן דאמר אין כותבין אלא א"כ מכירין משום דחיישינן לב"ד טועין שיגבו בהאי שטרא עיין שם. ולפי זה ר' מאיר דס"ל דכותבין אע"פ שאין מכירין לא חייש לב"ד טועין. והנה בשלהי הוריות אמרינן דאחרים היינו ר' מאיר ומאותו מעשה דרשב"ג אסקוה לר' מאיר אחרים ולר' נתן יש אומרים עיין שם

ולפי זה יובן דהתם בגמרא דשבועות אחרים הוא דאמרי הך דינא דמלפניו אינו קדוש ונמחק ושלאחריו כבר קידשו השם והיינו ר' מאיר ור' מאיר לטעמי' דלא חייש לב"ד טועין, וא"כ מדהעיד ר' אלעזר בר"י שראה הציץ והי' כתוב בו קודש לד' בשיטה אחת ש"מ דהכי הוא דכותבין בשיטה אחת דהא לב"ד טועין לא חיישינן. וא"כ לא מצי קאמר דתרווייהו קדיש השם רק טעמא דאותיות שלפניו נמחקין מצד שכן מובדל הי' בציץ דהא אליבי' לא הי' מובדל בציץ. אכן בירושלמי התם דסתמא דתלמודא קאמר לה שפיר קאמר לחכמים דפליגי אר"א ב"ר יוסי ובציץ קודש למ"ד מלמטן ולד' מלמעלן שפיר קאמר טעמא דאותיות שלפניו נמחק שכן מובדל בציץ ואתי שפיר. ודעת רבינו שלא כתיב האי טעמא דירושלמי אזיל לשיטתי' דפסק ובפ"ט מהל' כלי המקדש הל' א"ן דבציץ הי' כתוב קודש למטן לד' מלמעלה והי' הלמ"ד עם השם בשיטה אחת ועיין בכסף משנה שם שכן הי' גירסת רבינו בגמרא דילן בת"ק דר"א ב"ר יוסי ולפי זה ליתא לטעמא דירושלמי בהא דאותיות שקודם לשם נמחקים מציץ לגמרא דילן

וראיתי להרב מהר"י ברלין בגליון הש"ס בשבת דס"ג ע"ב] אהא דברייתא דציץ העתיק גירסא רבינו בת"ק דקודש מלמטן ולד' מלמעלן וכתב שכן מטין דברי הירושלמי ר"פ טרף בקלפי לגירסא זו עיין שם. ובמחילת כבודו נעלם ממנו הירושלמי דמגילה הנ"ל דמבואר להדיא דלא כגירסת רבינו אלא קודש מלמטן וד' מלמעלן. ועיינתי בירושלמי ר"פ טרף בקלפי וראיתי שאין שם הכרע והמפרש בעל קרבן עדה פירש שם להדיא דברי הירושלמי דהי' כתוב קודש למ"ד מלמטן וד' מלמעלה עיין שם: הלכה ח

כתבי הקודש כולן ופירושיהן וביאוריהן אסור לשורפם או לאבדם ביד והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות במה דברים אמורים בכתבי הקודש שכתכם ישראל בקדושה אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השום ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם אבר עכו"ם שכתב את השם גוזלין אותו וכן כתבי קודש שבלו או שכתבן עכו"ם יגנזו: מגילה [דף כ"ג ע"ב] אמר רבא ס"ת שבלה יגנזו כו' אמר ראב"י ובכלי חרס כו' עיין שם. ולא ביאר רבינו כאן כל משפט הגניזה וסמך עצמו על מה שכתב בביאור דין זה לקמן [פ"י מהל' ס"ת הל' ג'] עיין שם. והנה בעירות גדולות שרבו כתבי קודש הקרועים והבלואים עד למדי וכבר ניסו לגונזן בכלי חרם וראו שבאו לבזיון גדול על ידי עכו"ם שגנבום והרבה מקנחים בהם ויש לספק אי אריך למעבד הכי לשורפם בידים בכדי שלא יבואו לידי בזיון היותר גדול על ידי העכו"ם וכבר חקרו בזה בהרבה שו"ת באחרונים. ונחזי אנן דינא היכא

והי' נראה לפענ"ד לכאורה להביא ראי' דשרי למעבד הכי מפרק חלק (דף ק"ז ע"א] דאמר ר"י אמר רב ביקש דוד לעבוד כו"ם כו' א"ל לדוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד עכו"ם אמר לי' מלך שכמותי יהרגנו בנו מוטב יעבוד עכו"ם ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא ופירש"י מוטב אעבוד עכו"ם ואחלל השם אני לבדי ולא יחללו אותו כל הר"ה] א"ל מאי טעמא קנסיבת יפ"ת כו' ע"כ. הרי דדוד הי' רוצה לחלל השם ולעבוד עכו"ם בידים כדי לא יחללו רבים השם. דכוותי' הכי נמי י"ל דשרי נבזות השם בידים ולשרוף השם משיבואו לבזיון יותר על ידי העכו"ם. מיהו י"ל דלא דמי להתם דשאני התם ודאי עדיף לחלל השם ביחיד מברבים ובפרהסיא וזו בודאי אריך למעבד לדוד שיחלל הוא השם בעצמו ולא יתחלל השם בקהל עם, אבל הכא בין כך ובין כך יבוזה השם בפני כל מה לי בשריפה מה לי בלקיחת העכו"ם לבזותם אלא שאי בזיונם שוה בערך הבזיון דזה בלקיחת העכו"ם לקנח