אוצר המלך רא

רבא על המשניות שם ע"ש. ולא הבנתי דברים אלו כלל אנה מצא זכרון טומאה זו דעצמות של קטן כולם שממנו למד רע"ק ושהם השיבו על זה מטומאת רובן והרי בעצמות לא נזכר אלא טומאת רובן. וכן הוא מבואר בפירוש המשנה לרמב"ם ובהרע"ב דמטומאת רוב בנין ורוב מנין דעצמות הוא דיליף. וגם במה דמפרש בתשובת החכמים, הנה שם אמרו דג' תשובות השיבו ותשובה ב' לא אם אמרת בעצמות שמיעוט עצמות טמא ועצם כשעורה כו' ע"ש. והמפרש לא פירש כלום מה כוונו בהך מיעוט עצמות טמא שאמרו. וכפי הנראה ע"כ הכונה בזה על שדרה וגולגולת דמטמאין גם כשאין בהם רובע אף דהם רק מיעוט עצמות ולא רובן. והנה עשו מזה תשובה אחרת בפני עצמה ובשלמא עצם כשעורה ניחא דאינו ממין הטענה הקודמת דשם אתו עלה בתורת טעמא דאם רובו טמא כ"ש כולו. וזה לא שייך בעצם, כשעורה דטומאתו רק במגע ומשא ולא באוהל, ולא שייך לומר על זה וכ"ש כולו דהוא טומאת אוהל רק הוא בדרך פרכא בעלמא, שאין ללמוד מעצמות דיש בהם עוד חומרא אחרת. אבל הא דמיעט עצמות לפי מה שכתבתי דר"ל שדרה וגולגולת הם מטמאים באוהל, ולא הי"ל לחברו בתשובה זו עם עצם כשעורה רק בתשובה הקודמת שרובן טמא היל"ל ואפי' מיעוטן בשדרה וגולגולת וכ"ש כולן. ועי' בספר משנה אחרונה שם מפרש תשובה זו דחכמים שכוונו לקושיתו הנ"ל, והוא על פי דרכו בדברי ר' עקיבא וכבר נתבאר דאין בו ממש וצריך להבין מקודם דברי רע"ק, ולפ"ד טענה זו דחכמים חזקה. וממה שכתב הרע"ב וכן בפירוש הרא"ש בדברי חכמים תשובה ג' דידהו דהיא החזקה מכולם והראשונות פרכות בעלמא וגם בתשובה ג' דחכמים בתוספתא שם יש לדקדק במ"ש שם תאמר בדם שאנו אומרים שאם נשתייר הימנו טיפה כל שהוא טהור. וכפי המובן דקאי אהאי דדם קטן, ולשון שאנו כו' טהור מבואר דלענין הדין דטהור אמרו שהם אומרים כן [ולא כלשון הרע"ב שם ועי' בס' משנה אחרונה שם] וקשה הרי הם סוברים דאפי' יצא כולו ולא נשתייר כלום שהוא טהור ומה הלשון אומרת שאנו כו' שאם נשתייר כו'. ותו יש לדקדק שהרי למעלה בתשובה הראשונה אמרו בפשיטות תאמר בדם כו' ופשיטא להו דרובו בדם טהור דגם רע"ק לא אמר אלא כולו ולמה כאן בחסר טיפה כל שהוא אמרו לשון שאנו אומרים. והיכי דבעינן כולו ולא סגי ברוב מה טעם לחלק בין חסר מעט או הרבה כיון דליכא כולו. ובמשניות הנ"ל קושיא ב' דספר רל"מ הנ"ל הוא על טעם זה דחכמים שכתבו הרע"ב שם, הקשה דהא יכול רע"ק לומר דדם קטן שיצא רובו ג"כ טמא כבעצמות והניח בצ"ע ע"ש. וכאן לא קשה מידי דלשון התוספתא שאנו אומרים כו' ואמרו טעם זה לדידהו ולשיטת עצמם. והרע"ב שכתב טעם זה היינו משום דרע"ק הודה להם שם בזה ואמר אף אני לא אמרתי כו' ודיצא כולו דוקא אמר. אבל הי' לו להקשות זה ארע"ק למה לא אמר גם ברובו וגם על טעם ראשון דחכמים הנ"ל שאמרו כן בפשיטות ולא שהם אומרים כן כנ"ל:

[קמח] ולבוא לביאור הדברים בזה. הנה הרמב"ם בפירוש המשנה שם מ"א] כתב דטומאת העצמות נלמד מבעצם אדם שיראה בהעצם תמונת אדם. וזהו טעם טומאת השדרה והגולגולת וכן ג' השיעורים שאמרו שם אח"כ יראו בכל אחד מהם שהוא עצם אדם. וע"ש חשב השלשה שיעורין, ובשיעור הראשון הלשון משובש. והמכוון מובן מדבריו אח"כ דר"ל עצמות רוב הבנין [ומ"ש בו עם האדם אשר הוא עצמו. אולי צ"ל רוב בנין האדם אשר הוא קומתו ועי' בכ"מ שיתבאר להלן] שיש בהם מרובע ולמעלה, והב' עצמות רוב מנין והוא קכ"ה פרקים ויהיו מרובע ולמעלה. והג' עצמות רוב בנין ורוב מנין יחד ואפשר זה ר"ל שלא יהיה רובע ברוב בנין ורוב מנין בנפל ע"ש, ופשט לשון המשנה שם משמע כן דמ"ש רובע עצמות מרוב בנין או מרוב מנין, משמע דר"ל שיהיה הרובע ע"י עצמות רוב בנין או רוב מנין והם ב' שיעורים דפלגינהו בתרתי. ומה שכ' אח"כ רוב בנין ורוב מנין כו' הו' דורוב מנין ו' החבור והוא שיעור אחד בשניהם יחד, והוא ג"כ דברי המפרש [המכונה רש"י] בנזיר [נ"ב ב'] ד"ה וב"ה שכתב דרובע משאר [ר"ל שאינן מרוב בנין איברים שאין רוב בנין או רוב מנין אין מטמא באוהל ע"כ. וכן משמע דברי הר' עזריאל המובא בשיטה מקובצת שם ד"ה ת"ש וד"ה שמאי ע"ש ובפי' הראב"ד [פ"א דעדיות מ"ז] ע"ש. וקצת משמע כן מפירוש הרא"ש באהלות שם שכתב על שדרה וגולגולת הטעם שתבנית האדם ניכרת בהם כו' ע"ש ולקוח מהרמב"ם ועל אינך לא פירש כלום. משמע דמפרש דברובע ר"ל רוב בנין או