אוצר המלך קצח

סתם כולל כל דנקרא מת. והא דלא נתקשרו אבריו בגידין דהוא מת דמתני' אין אבר ממנו מטמא בכלל אבר מן המח. היינו משום דלא חשוב אבר כלל בלא גידין ועצמות וכמ"ש תוס' שם [מ"ט סוע"ב] ד"ה אלא דלא מקרי אבר. אבל לעולם מת כולל הכל וא"כ כזית מן המת גם הך מת בכלל. ומ"מ צריך למיתני מת אפי' יש בו כזית כנ"ל, דאי לאו הכי הוה אמינא דכשלא נתקשרו אבריו בגידין דאין על אבריו שם אבר אין על גופו ג"כ שם מת מן התורה לטמא דעדיין לא נגמר ברייתו ויצירתו כנ"ל. ולא דמי לשאין בו כזית בשר דכל שנתקשרו אבריו בגידין הרי נגמר יצירתו. ואף דתחלת ברייתו של כל ולד יש בו כזית וזה אין בו בשביל זה אין להחשיבו שלא נגמר יצירתו וכמ"ש לעיל בזה. וכיוצא בו ברביעית דם דנתבאר לעיל ג"כ דהוא תחלת ברייתו של קטן. ומצינו ובפ"ב דאהלות מ"ב] דם קטן שיצא כולו ואין בו רביעית פלוגתא דרע"ק וחכמים אי מטמא. והרי דמ"מ יש ג"כ במציאות קטן שנולד ונגמר ברייתו ואין בו רביעית דם וע"כ דהני כללי בטבעי היצירה הוא רק על הרוב

[קמד] ואיברא דראיתי במשניות דפו"ח עם כמה הוספות דיש שם תוס' ליקוטים מכמה ספרים שמביא שם מספר [לה"מ ליקוטי המשנה] שכתב דמשכחת לה זה כגון דנתמעט [דמו] ע"י חולי וחבלי מיתה ומצאתי כעין זה בזית רענן פירוש על הילקוט ע"כ. אבל ספר לה"מ זה לא ידעתי מנו ודבריו בזה דברי הבל דכל טעמו דרע"ק דטמא בכ"ש לפי שהוא כל דמו, כמבואר בתוספתא המובא בהר"ש שם. ואם הי' בו רביעית ונתמעט על ידי חולי הרי אינו כל דמו שכבר נתמעט ונחסר ולא נחלקו בזה כלל. ומה דנקט נמי דם קטן מבואר דר"ל דבקטן אף דתחלת ברייתו ברביעית זהו על הסתם וברוב ילדים ואפשר שיארע פעמים א' הקטן ביותר מסתם כל ילדים ודמו מועט. אבל אי נחסר על ידי חולי זה ישנו בכל אחד גם בגדול ומאי נ"מ אי נתמעט מעצמו ע"י חולי או שהקיזו לו דמו והשאירו פחות מרביעית ובודאי דלא עלה על דעת אדם בזה לטמא לפי שעתה הוא כל דמו, ואינו ענין לרוב בנין ורוב מנין עצמות שלמד מזה רע"ק בתוספתא [שם פרק ג'] המובא בהר"ש ע"ש. ומצאתי הדבר מפורש בילקוט [פ' חוקת סי' תשס"א] בשם ספרי זוטא בד"ה וכל אשר ומנין אף הנוגע בדם ת"ל או בדם (ט"ס הוא ונראה דצ"ל נפש אדם. ובהר"ש [פ"ב דאהלות משנה א'] העתיק תחלת לשון זה דהספרי זוטא ושם איתא ת"ל או והגהתי ג"כ בגליון גמרא שלי דצ"ל ת"ל נפש] יכול כל שהוא אמר שוב [חסר בזה לשון הכ' שרצה להביא על זה, ובהר"ש שם איתא שוב בדם. ומלת בדם ע"כ ט"ס והי' נראה דצ"ל אדם, וכונתו לקרא דנפש אדם דנפש הוא הדם ואדם ללמד על שיעורו בדמו של אדם. אבל מלת שוב מגומגם ומיותר לפי זה, דלשון זה משמעו שכתוב דבר זה שנית ועוד הפעם וכדרך שאמר שם לפני זה בילקוט ובהר"ש מהספרי זוטא על בעצם ע"ש, ולא על סיום לשון הכתוב שמביא מקודם. וכ"ש לפי הגירסא בילקוט הנ"ל גם בתחלת דבריו מלת בדם דצ"ל אדם דאין טעם כלל למלת שוב, ונראה דצ"ל בנפש האדם או מלת האדם לבד. ור"ל דמקרא קמא דנפש אדם אין לדייק דמלת אדם הוא לענין השיעור. די"ל דאתי לאפוקי בהמה אבל נאמר שוב אח"כ בנפש האדם ומלת האדם בה' הידיעה משמע דהוא לשיעורו בדמו של אדם והיינו תחלת ברייתו של קטן כנ"ל מהתוספתא, וקטן בן יומו נקרא אדם כמו שכתבתי לעיל, ולפי שיש קטן שאין בדמו רביעית ומשכחת לה תחלת ברייתו בפחות, ע"כ אמר בה' הידיעה דמשערינן בסתם אדם הידוע. דדבר זה שלא יהיה בתחלת ברייתו רביעית הוא מקרה זר שיארע איזה פעם וכל אדם הידועים הוא ברביעית וראיתי בזית רענן בפירושו על הילקוט שם הביא גירסת הר"ש וכרב דצ"ל אדם ודר"ל קרא דאו בעצם אדם דהיל"ל או בעצם ע"כ. ולא הגיה מלת או דברישא על פי דרכו דכוון לקרא זה והבין דגם במלת או כוון להך או. אבל הוא תמוה מאוד בעיני מה ענין דם לכאן ומלת או דרישיה ומלת אדם דבתריה אעצם קאי והיכי רמיזא כאן דם. ולדעתי ברור להגיה בזה כמו שכתבתי] כמה הוא דמו של אדם שיעורו בבינונית [ר"ל לפי שיש דם קטן פחות מזה שאין בו רביעית וה"נ יש ג"כ שיהי' תחלת ברייתו יותר מזה ומשערין בבינוני היינו בסתם כל אדם וכנ"ל דילפינן זה מה' הידיעה. ועי' בהר"ש שם ליתא מלת בבינונית] רביעית כו' ומנין אתה מרבה דם קטן כולו [אע"פ שאין בו רביעית, זית רענן] ת"ל נפשות (בזית רענן לא פירש על זה כלום, ונראה דצ"ל נפשת מת או נפש מת וכוונו לקרא דפ' אמור או דפ' נשא, ויליף ממה שנאמר שם מת ולא אדם דקאי על דם אותו המת דכשהוא כל