אוצר המלך קפא

דבריו אדרבא לקיים גירסת הספרים ולא כהתוס' ואין ראי' מהא דגונב נפש דשם שפיר דייקו מדלא כתיב איש וכן בקרא דמכה נפש. וגם מ"ש מדלא כתיב איש בלאו הכי. על זה י"ל דלא כתיב איש דהוי ממעטינן אשה, וא"כ מה שנאמר נפש לרבות אשה ומנ"ל לרבות גם קטן. ושם בגונב נפש אמר מהאי קרא לרבות אשה וקטן ע"ש. ואם הוא רק מדרשא דשינוי לשון מנ"ל לרבות תרווייהו וע"כ דלא מדרשא הוא. ומדיוקא דשינוי לשון רק פשטי' דמלת נפש כולל הכל. אבל עיקר מה שדחקו לרש"ל הוא משום דהוקשה לו מה ראו התוס' להגיה ועל זה לא כתב כלום מה הכריחם לתוס' בהגהה ואולי משום דהאי קרא קדים. אבל דחוק קצת להגיה הספרים מפני כן, ולפי מה שכתבתי דאין בן ח' ונפלים בכלל נפש. י"ל דמשום הכי הגיהו דמקרא דכל נפש הוה אמינא דכל לרבות גם הני ולא משום דמשמע כל דהו דר"ל מקצת מהכל כנ"ל. דזה איננו מקצת מהכל רק הוא נפש שאינו גמור ואינו בכלל סתם נפש. אבל כל בא לרבות גם נפש כהאי גוונא שאינו בכלל סתם נפש ואע"ג דכתיב נמי אדם מ"מ מרבינן מכל אף שאינו בכלל אדם. הא גם בכלל נפש אינו אלא דזהו בסתם אבל כל מהני לרבייהו כיון דהוא ג"כ בצורת אדם ויש בו עצמות. ופלוגתא דריב"ב ורבנן בפי' מלת כל הוא בתר דגלי קרא דאיש למעטינהו ולא אתי לרבות הני ע"כ דר"ל כולו או כל דהו. אבל אי לאו איש הי' אפשר דבא לרבות הני ולא לדריב"ב ורבנן ומשום הכי צריך איש

[קיח] ובגליון גמרא שלי כתבתי על ד' תוס' הנ"ל. דכן הוא גם במכילתא [פ' משפטים ריש פיסקא ד"ן. [וכן בילקוט ובספר והזהיר הנדפס מחדש ובפסיקתא זוטרתי הנדפס מחדש ובפירש"י פ' משפטים על פסוק מכה איש ומת] ובתו"כ סוף פ' אמור [ריש פיסקא כ'] מקרא דכל נפש, ובתו"כ איתא רק נפלים [ובילקוט שם איתא ובני ח'. ואולי הוסיף זה מדיליה על פי הגמ'. וכדי דנדע דהוי נפלים אין ר"ל נפלים גמורים פחותים מז' חדשים דיכולים לחיות רק איזה שעות רק ר"ל אותם דיכולים לחיות איזה ימים עכ"פ כפירש"י הנזכר לעיל, וכמו שנתבאר לעיל ודוגמא דבן ט'] ובמכילתא איתא רק בן ח' ובגמ', חיברו לשון ב' הברייתות יחד וי"ל משום הכי אמרו לשון אפי' בכל אחת בפני עצמה ולא חיברום יחד כלשון הילקוט אמור שם נפלים ובני ח'. וגם אמרו בן ח' לשון יחיד ולא בני דוגמא דנפלים משום דבעי למינקט כלשון הברייתות ולפי מה שכתבתי לעיל י"ל דנקט אפי' בכל אחד משום דבכל אחד יש רבותא בפני עצמו] ועיין עוד שם במכילתא [שם פיסקא ח'] ר"י אומר אף המתכוון כו' ומה תלמוד לומר וכי ינצו אנשים מגיד שאינו חייב עד שיהרוג בן קיימא ע"כ. וחסר מלת כל וצ"ל יכה כל נפש וכן הוא בילקוט שם. וכוון ג"כ לקרא הנ"ל דבאידך קרא כתיב ומכה ולא כתיב אדם כלל. אבל דבריהם סתומים מהיכן למדה מכאן וגם למה לא סגי ליה בקרא דלעיל ובפירוש המכילתא שבידי דפוס ווילנא כתב על זה דברי הבל שאין בהם ממש ואין צורך להשיב והדבר פשוט דמ"ש ינצו אנשים אין כונתו למלות אלו דוקא ודמאנשים נתמעט דזה קאי על המכה. רק ר"ל על כל הפרשה וכמו שפתח שם וכי ינצו אנשים למה נאמרה פרשה זו כו', ות"ק שם מפרש צורך הסיום ואם יהיה אסון כו' לחייב המתכוון לאחר. ואח"כ מייתי שם דר"י פוטר זה והוא לטעמיה שם אח"כ [ומובא בגמרא דסנהדרין כנזכר לעיל] דמפרש נפש תחת נפש ממון. וקרא דואם יהיה אסון לדידיה אתי לפוטרו ממיתה ולחייב ממון. וממילא לדמי ולדות לא צריך קרא לגוף התשלומין דהא גם בגדול כשלא נתכוון לו משלם ממון. וע"כ אמרו שם אבל בא הכתוב ללמדך שחבל כו' דבא להשמיענו רק דהתשלומין לבעל ואח"כ מביא דר"י דיליף פטור שאין מתכוין לו מקרא דוארב לו והיינו דהוא לא דריש נפש כדרבנן רק כפשוטו [וקאי לדידיה האסון על אותו שנתכוין להרגו ואשמועינן דגם בחיוב מיתה לאחר פטור מדמי ולדות. וע"ש בדברי ר' איתא וכל המתחייב מיתה פטור מן התשלומין, והגר"א מוחקו דלא שייך שם בדברי ר'. ונראה דמקומו כאן בדברי ר"י בסוף אחר מלת של קיימא] וס"ל כתנא דבי חזקיה דפטור גם מתשלומין. וע"כ אמר דלדידיה אין צורך למ"ש בדברי ר' דאשמועינן בדמי ולדות רק דהחיוב הוא לבעל. רק איצטריך לגוף התשלומין ולאשמועינן דליכא חיוב מיתה בעובר גם במתכוון לו. דאי היה חיוב מיתה במתכוון גם בלא מתכוון היה פטור מתשלומין. ומפרש טעמא דס"ד לחיוב לפי שהוא כו' בן ח' כנ"ל. ור"ל דאי מחייבינן גם בן ח' מריבוי דכל כ"ש שיש לחייב על עובר דנקרא נפש ואדם כמ"ש לעיל, וא"כ י"ל נהי דממעטינן לעיל בן ח' מאיש מ"מ כיון דאהני