אוצר המלך קסז

האי ברייתא דנזיר דשקלו וטרו תנאי בזה. ואולי ט"ס הוא וצ"ל באו לפרש, ור"ל דבגמ' מפרש שם דברי ר' יוסי מה שתירץ אקמייתא ג"כ כונתו כדר"י

[צד] והנה ר' יוסי אמר שאין עליו כזית בשר והם מפרשים דר"ל שלא נתקשרו אבריו. וע"כ דכל שאין עליו כזית בשר בידוע שלא נתקשרו אבריו וכהירושלמי. ור' יוחנן נקט הא דלא נתקשרו אבריו לרמז ישוב אאידך קושיא וסמך דידעו כונתו דמסתמא אין עליו כזית בשר ג"כ דליישב קושיא זו הוא בא. ור"י נקט הלשון ליישב קושיא דר"י וסמך דנדע ליישב בזה גם אידך קושיא דדבר ברי הוא כו' כמ"ש בירושלמי הנ"ל, וגם שם אדר' יוסי אמרוה ע"ש והר"ש קיצר ודילג בלשון הירושלמי. [ואף דיש שינוי דבירושלמי איתא תלמידוי דר' יוסי ב"ח שאלון כו'. ובתלמודין ר' יהודה חבירו אמר זה ולא דרך שאלה רק תמה בכעס ולא שייך עליו ולא שאלון כו'. מ"מ הדבר ברור דהיינו הך. וי"ל דר' יוסי לא שמע מר' יהודה רק תלמידיו בא אצלו ושאלוהו, ומ"ש שם שאלון תנייתא ולא קדמייתא. פשוט דט"ס וצ"ל להיפך כמו בתלמודין. וכמ"ש ג"כ שם בקרבן עדה וכן בפני משה בסוף דבריו. ולא כמו שדחק הפני משה שם בתחלת דבריו לקיים הגירסא בדברים שאין בהם ממש]. ולא פליג תלמודין אירושלמי בזה, ובפני משה שם במראה הפנים ד"ה ואי בעי כתב מדנפשי' (שלא ראה דברי הר"ש] דפליגי ודייק מדפריך ועדיין יאמר כו' ע"ש, ואין זה כלום ואפי' תימא דזה ידע המקשה דאף דר"י אמר מת סתם ע"כ ר"ל נפל. דאי אפשר לומר במת קטן דלא משכחת לה שלא יהי' עליו כזית בשר, דמשמע שכל בשרו שלם ואין בו כזית ואפי' תימא דסגי ברובו קיים דרובו ככולו גם ברוב בשרו של מין מת קטן. אי אפשר לומר שלא יהי' כזית [ואי אפשר לומר דגם בחסר רוב בשרו כל שגופו כולו מחובר יחד יש עליו שם מת דטמא דא"כ מה מקשה מאבר נימא דליכא על שום אבר בשר כראוי]. מ"מ מה בכך דהמקשה לא ידע זה והרי גם ההוא סבא דירושלמי השואל לר"י לא ידע זה. והמתרץ שבא לפרש דברי ר"י דברייתא כמ"ש חידש לו זה. ובלאו ה"נ באמת נראה דמעיקרא הוי ר"ל דר"י מת גמור קאמר ולא נפל. ובולד קטן כאצבע כנזכר לעיל. ועל דרך הזרות אפשר שימצא כן. ורק בירושלמי דאמר נפל שאין עליו בשר כזית דמיירי בסתם ולד רק מפני שהוא נפל אין בו כזית. על זה אמר דפשיטא כו'. וע"כ צ"ל כן משום לשון אלא כו' דמשמע דהדר בי' מקמייתא והיינו מזה שהבינו דמת סתם אמר רק בנפל. אך הירושלמי דאמר ואי בעי משאיל כו' משמע דפליג אסברא דתלמודין לתוס' והר"ש הנ"ל כנזכר לעיל, ואולי גם בדברי הר"ש יש ט"ס ומ"ש. דכיון דאין כו' ט"ס וצ"ל דרק כשאין כו' וכוון למ"ש

[צה] ומיהו באמת גם זה לא תברא ואין מוכרח דפליגי. רק לפמ"ש תוס' והר"ש הנ"ל דמסתמא אין בו כזית ובאמת אין צורך לזה. ובלאו ה"נ דחוק קצת לומר דפשיטא להו זה דמסתמא כן עד דסמך ר"י לומר בסתם. ומ"ש ירושלמי הנ"ל דכשאין כזית דבר בריא הוא דלא קשרו. טעם הפשיטות בזה ולא בההיפך ג"כ דכשלא קשרו אין בו כזית. נראה דהוא לפי שאמרו בספרי זוטא ומובא בהר"ש שם ריש ד"ה תניא דכזית מן המת טמא שכן הוא תחלת יצירתו, ובפי' הרא"ש מביא מהתו"כ (וכונתו לספרי זוטא דכל דבריו הם מהר"ש ולא ידעתי למה קוראו תו"כ. ואולי מ"ש ובתו"כ ט"ס וצ"ל ובמכי', והוא ר"ת ובמכילתא. וכמו שיתבאר לקמן דגם הרמב"ם קורא לספרי זוטא מכילתא. ובא ליד הרא"ש כשבא לספרד קובץ מכילתא השלם כמו שהי' לרמב"ם. ואיזה מעתיק החליף המ' בת' שהוא קל להתחלף בכת"י הקדמונים כמו שראיתי בהרבה כתבי יד ישינים. והיו"ד עם הקו שעל גביו חשב שהם ב' קוים לסימן הר"ת דתו"כ] ושם הלשון תחלתן בכזית. וברמב"ם [רפ"ב מהל"מ ה"ב] הלשון שתחלת ברייתו כו'. ובודאי אין הכונה כלשון בריית הולד במשנה [נדה ל' סע"א] ולשון יצירתו שבברייתא (שם סוף ע"ב] שהוא למ' יום. וכאותה שאמרו שם [כ"ה סוף ע"א תחלת ברייתו ב' עיניו כשתי טיפין של זבוב כו'. ושם עמוד ב'] דירכותיו וזרועותיו כחוטין של זהורית דההיא ודאי דליכא בו כזית, ונהירנא דזה זמן רב שהביאו לפני שפיר מרוקם שהרואים [ואני לא יכולתי לראותו יפה כי הרחקתי ממנו מפני הטומאה] היו אומרים שניכר ריקום כל גופו יפה והוא כמה ימים אחר ארבעים. וכמדומה לי שלא הגיע לשליש ולא לרביע כזית שהוא חצי ביצה, וע"כ הך תחלת ברייתו ויצירתו ר"ל שנגמר בנין גופו להיות איבריו מתקשרים בגידים. ולענין רביעית דם דנזכר לעיל מלשון רמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דאהלות ריש מ"ב] דתחלת ברייתו של אדם דמו רביעית. והוא