אוצר המלך קלט

הם להלכה דבריו הראשונים שקודם חזרה, וכ"ש בהג"א דסיים על זה פר"י כנזכר לעיל, והיל"ל משמו דבריו האחרונים: [נ] אבל לדעתי פשוט דאין כאן פלוגתא לדינא ואההוא דלעיל דסתימת עראי לא מהני ליכא דפליג לדינא. ותוס' הוצרכו לחדש זה לעיל למאי דס"ד דלא צריך ביטול לדבר הסותם וכמ"ש שם בתחלת דבריהם. אין לפרש הטעם בסופו ליטול כו' אלא אומר ר"י כו' ע"ש. ועל זה חידש ר"י דאע"ג דבדבר הסותם עצמו סתימה גמורה דמהני גם כשסופו ליטול, דאין צריך שיהיה קבוע לעולם כיון דלשעתו הוא סתימה גמורה, לענין דבר הסומך גרע. כיון שמצד עצמו אין יכול לעמוד כלל גם לשעה. ודבר המעמידו אינו קבוע ויוכל לינטל כל שעה. זה חשיב לי' סתימת ארעי כיון דהדבר הסומך עצמו אינו סתימה גמורה. ואם בטלו לדבר המעמיד שיהי' קבוע שם ודאי דמהני דלאו סתימת עראי הוא. וכמ"ש בנקה"כ שם במפתח הקבוע בדלת לדחות דברי ט"ז שם ע"ש, ולריב"ם בתוס' שם [כ' ריש ע"א] דמבטל לחבית ע"ש. ע"כ לא ס"ל טעם זה רק כאינך טעמים משום המקבל טומאה או דכלי לא מהני, ור"י לשיטתי' שם שפיר י"ל טעם זה דאע"ג דבסותם אין צריך ביטול ה"ה כמו לפ"ד דאין צריך ביטול ומ"מ בלענין המעמיד גרע וחשיב ארעי, הכי נמי בסותם דאינו כמבוטל (כמ"ש לעיל בדברי מהרש"א דמדברי תוס' אלו שכתב ט"ז בתו"ג לא משמע כן רק דאין צריך ביטול ומעמיד חשיב סתימת ארעי, ולפי דלא פסיקא להו כ"כ הך סברא ע"כ כתבו עוד טעם אחר משם דמקבל טומאה [ולט"ז צ"ל הא דפריך חבית גופי' תיחוץ דס"ד דמגבה ואין מקבל טומאה. ה"נ הוה מצי למימר דלפי זה אפי' אין יכול לעמוד בפני עצמו יחוצו אלא דעדיפא פריך] או דכלים לא מהני וכל זה לס"ד דמקשה, אבל לפום קושטא דגם סותם עצמו צריך שיבטל כ"ש במעמיד דסתימת ארעי לא מהני ובהא לא פליגי, רק דתירוץ בתרא מוסיף דבכלי אפילו ביטלו דהוא סתימה גמורה לא מהני, והא דמפתח הוא כן למאי דמייתי מתוספתא דר"א פליג משום דאין מקבל טומאה. ואי לא ביטלו בזה ליכא דפליג דלח מהני וצריך ביטול. ובאמת סתם מפתח העשוי לסתום הדלת ולא לדבר אחר כלל ואין לוקחין אותו אלא כשרוצין לפתוח הדלת וחשוב כביטלו דלא חזי לדבר אחר וליטלו לצורך דבר אחר. וכמו דהדלת עצמו סותם ומהני גם לרמב"ם הנזכר לעיל. דאף בסותם כולו צריך שלא יהיה עתיד לפנותו, דמה שפותחין אין זה נקרא לפנותו וסתימה קבועה חשוב. והכי נמי למפתח העשוי לכך

ומ"ש בתירוץ א' דהוא סתירת ארעי. צ"ל דמפרשי דמפתח שאינו קבוע בדלת עצמו רק מיטלטל אינו מיוחד לדלת, רק עשוי לכמה דלתות ופתחים והוא ניטל כל שעה משם לסתום דלת אחר, וע"כ חשיב סתימת ארעי, אבל למסקנא אין צריך לזה. ושפיר אף דמיירי במפתח המטלטל שאינו מקבל טומאה כמ"ש בנקה"כ שם. מ"מ הוא מיוחד לאותו דלת לבד ואפ"ה לא מהני וקיי"ל כהך תירוץ. ומשום הכי כתבו מרדכי והג"א הך דינא דמפתח דבזה חמור דלא מהני אף דאינו עראי, ואף שהם קיצרו דברים ולא כתבו הטעם ברישא משום סתימת עראי, דנדע מזה דבקבוע מועיל בדבר אחר י"ל דהם קיימו על מ"ש שם מקודם דכל הסותם אין צריך לבטל. ועל זה אמרו ולא יסמוך בדבר אחר, ומובן מעצמו דר"ל שאינו מבטלו. דבדבר הס מך לא מהני דאע"פ שהסוחם סותם הכל הס מך הוא דבר בפני עצמו שאינו סותם (דאלו הי' גם הוא סותם תליא בתי' התוס' הנ"ל, דלתירוץ א' י"ל דגבי סומך לא מהני דמ"מ הוא סתימת עראי. לפי מה דחידשו דסומך גרע ולתירוץ האחרון לא מהני, ואין בזה נ"מ לדינא דממ"נ אם הסומך אין מקבל טימאה הוא בעצמו סותם. ואי מקבל טומאה לא מהני סתימה בדבר המקבל טומאה. ולתירוץ בתרא אי כלי הוא לא מהני סתימה בכל ענין. ואי לאו כלי הוא לא מהני לדידהו סתימת כולו כלל. דל"ל דלא אמרו אלא בכלי כנ"ל]. ולענין למעט דצריך שיבטל פשיטא דלא יועיל מעמיד שאינו מבטל, דכשינטל יתבטל הסתימה. ולא הוצרכו לכתוב זה אלא בסותם שאין מבטל, ואח"כ כתבו דין הדלת והוא סתימה קבועה והמפתח נמי דכותי' דמיוחד להדלת ואפ"ה לא מהני. וזהו כתירוץ האחרון שהוא העיקר. כן נראה בעיני ברור ופשוט בכונתם. ועי' בפסקי תוס' לב"ב [אות ע"ו] כתבו צריך שיעמוד בפני עצמו ובלא כלי ע"כ, הזכיר ג"כ כלי כתירוץ האחרון שהוא עיקר. והוספת הוי"ו ובלא, מבואר דהם ב' דברים מתחלה ממעט כ"ד. וע"כ כונתם כמו שכתבתי אלא שקיצרו הרבה. והרמ"א העתיק רק תחלת דברי המרדכי ובקיצור גדול דמשמע דשום